‫גבעת הקפיטול בוערת. חברי הקונגרס הרפובליקנים הדליקו את האש תחת רגליו של היו"ר ג'ון ביינר, עשו פוּ חזק ונסעו הביתה לחופשת הכריסטמס. ביינר, למי שלא עוקב, הוא רפובליקני בעצמו. אז למה החברים שלו עושים לו את זה?

עמוד האש של המצוק הפיסקאלי

המשא ומתן התנהל כל שבוע שעבר בין הנשיא אובמה ליו"ר בית הנבחרים ביינר. הויתור הגדול של אובמה לרפובליקנים, הושטת היד לפני הכריסטמס, הייתה נכונותו להעלות את סף ההקלות במס מאלה המרוויחים מעל מאתיים-אלף דולר לשנה, לאלו המרוויחים מעל ארבע-מאות אלף דולר לשנה.

היו"ר ביינר, ביום חמישי בבוקר, חשב לעשות הון פוליטי וציבורי בכך שהגיש לאישור בזק אתPlan B. התוכנית הוצגה כ'פשרה מרחיקת לכת' שהרפובליקנים מציעים. מה היה בתכנית? דבר ראשון, העלאת אותו סף מארבע-מאות אלף דולר שהציע אובמה, למיליון. כלומר, כל אותם אמריקנים שמרוויחים פחות ממיליון דולר לשנה – 99.7% מהאוכלוסייה העובדת – ימשיכו לשלם אותו אחוז מס כפי שהם משלמים כיום. בנוגע לאותם 0.3% שמרוויחים יותר ממיליון דולר בשנה, וחיים יפה לכל הדעות, מדרגת המס שלהם תעלה מ-35% ל-39.5%. אותם אנשים מאוד עשירים ישלמו ארבעים-וחמישה אלף דולר יותר מיסים בשנה, על כל מיליון שהם מרוויחים. "אאוץ'".

המהלך המתוכנן היה להעביר את ההצעה הרפובליקנית בבית הנבחרים, ואז להשחיר את פניו של אובמה ושל המפלגה הדמוקרטית כשאלה ידחו את התכנית. משפטי מחץ כבר נכתבו, ואימונים בהרמת כתפיים לתוכניות הבוקר של סוף השבוע החלו במרץ במשרד של היו"ר. מהיכן היה הביטחון שאובמה והדמוקרטים יידחו את ההצעה? אובמה הרי יירצה לשלח את עמו לחופשת הכריסטמס נטולי דאגות, הוא היה מתגמש על כמה מאות אלפי דולרים, לא? אז זהו שלא.

הצד הנוסף והפחות סנסציוני של המצוק הפיסקאלי הוא תוכניות ה-Entitlement של הממשל הפדראלי, אותן סוכנויות ממשלתיות 'סוציאליסטיות' שהנשיא כה אוהב, והרפובליקנים כה אוהבים לשנוא: ביטוחי בריאות, עזרה סוציאלית לנזקקים, תוכניות פנסיה ועזרה בתרופות לאוכלוסיה מעל 65 ועוד. כל דבר שמריח מ'Big Government' מעלה את חמתם של הרפובליקנים. אז בתמורה ל'וויתור המפליג' שלהם – ההסכמה להעלאה קטנה במיסים למאוד-מאוד עשירים – ביינר הכניס פנימה בסיבוב קיצוץ כואב בשתי תוכניות רווחה ממשלתיות המסייעות במענקים למשפחות עובדות מרובות ילדים שחיות מתחת לקו העוני.

ממשלו של אובמה טיפח והרחיב את התוכניות הרווחה האלה, ונתונים מהצנזוס של 2011 מראים, ששתי התוכניות האלה בלבד עזרו להעלות מעל קו העוני 1.6 מיליון אמריקנים, בכללם שש-מאות אלף ילדים. חישוב מהיר וכואב של הצעת הקיצוץ הרפובליקני מראה שאימא חד הורית לשני ילדים שעובדת במשרה מלאה ומרוויחה שכר מינימום תאבד עשרה אחוז מההכנסה שלה לשנה. ביינר ידע, במילים פשוטות, שאין סיכוי בעולם שאובמה ייתן לדבר כזה לקרות.

עזבו את המיליונרים

הציניות האובייקטיבית של ההצעה – עזבו את המיליונרים, בואו ניקח את הכסף מהמשפחות העובדות הכי עניות – קשה לעיכול. אבל ביינר סמך על כך שהציבור האמריקני לא קורא בין השורות, ובגלל המורכבות של ההצעה, הכותרות שישלטו בעיתוני סוף השבוע תהיינה אלה המדברות על העלאת המיסים לסופר-עשירים וחידוש ההקלות לכל השאר.

זה הרגע שבו הרפובליקנים הדליקו את הגפרור תחת רגליו של היו"ר. הם הודיעו לו שהצעתו לא תעבור את בית הנבחרים. הם לא מוכנים להעביר הצעה שהם יודעים בוודאות מוחלטת שהנשיא יפסול, שהם יודעים שיוציא אותם הכי סבבה בעיני 99.7% מהציבור. זה לא הגיוני. זה היה 'תרגיל מסריח' מושלם, שללא ספק היה מוציא אותם שידם על העליונה. ואיך הם יסבירו לציבור שהם מעדיפים את טובתם של האולטרה-עשירים על פני כל שאר האומה? הרי באם לא ייחתם הסכם עד ה-31 בדצמבר, המיסים יעלו ל-100% מהאוכלוסייה, כולל אותם 0.3% שהרפובליקנים נאבקים עבורם בחירוף תמות-נפשי-עם-פלשתים.

התשובה נעוצה בתמונה הרחבה יותר, זו שמראה, בגוונים כחולים, את הקרקע נשמטת מתחת לרגליהם של הרפובליקנים. המצוק השבוע היה כמטאפורה למגדל השן האידיאולוגי שבו מתבצרים חברי 'מסיבת התה', הפלג השמרני-קיצוני-על-גבול-ההזוי של המפלגה הרפובליקנית, שמסרבים להעיף מבט למטה, להיכן שמתרחשים החיים האמיתיים. המפלגה האדומה מרגישה שהיא תחת מתקפה תלת-חזיתית, וכנראה שהם סבורים שההגנה הטובה ביותר היא הכחשה.

 רובים, אלוהים והכל ורוד

הטבח חסר-ההיגיון שהתרחש בבית הספר בקונטיקט העלה מחדש את הדיון על אחזקת נשק. הנשיא אובמה הודיע בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שזהו, הוא מפסיק להתעלם מהעניין (בכהונתו הראשונה הוא נזהר מהעניין שנחשב ל'חבית נפץ' בפוליטיקה האמריקנית), וכבר בחודש ינואר הוא יעביר הצעת חקיקה לבית הנבחרים. נושא אחזקת נשק אישי הוא עוד צלב גאול בדם שחקוק על דקל המפלגה הרפובליקנית, עוד ייהרג ובל יעבור מבחינתם לצד העלאת מיסים, והנה זה הולך לעלות לדיון ציבורי וחקיקתי.

להשלים את השילוש הקדוש של המפלגה הרפובליקנית, תרתי משמע, הוא אלוהים. הקנאות הנוצרית שהמפלגה הרפובליקנית אימצה לעצמה בשני העשורים האחרונים היא דורסנית, מתריסה ואלימה מילולית. המאבק על הפיכת פסק הדין האייקוני 'קארל נגד רואב' שהתיר חוקית הפלות בארצות הברית מתקיים ברקע כל הזמן, והיה לנושא שיחה תכוף בזמן הקמפיין הנשיאותי של מיט רומני ופול ראיין. לפני כחצי שנה התקיים קמפיין רפובליקני תקשורתי מכוער במיוחד נגד הכללת גלולות למניעת הריון בסל הבריאות, שלווה ברמיזות עבות לכך שנשים שמשתמשות באמצעי מניעה דוגלות בחיי מין מתירנים ופרועים. הגדיל לעשות ראש לימבו, שדרן רדיו כל כך ימני שהחלק השמאלי של האולפן שלו ריק מכל ריהוט (לא באמת), כשהכריז בשידור חי שתלמידת הקולג' שהעידה בפני ועדת הסנאט שהיא משתמשת בגלולות למניעת הריון ממניעים רפואיים היא בוודאי זונה, אחרת למה היא צריכה גלולות.

ואז לפני כשבועיים הודיע בית המשפט העליון של ארה"ב שהוא לוקח לטיפול לא אחד אבל שני תיקים בנושא נישואין בין בני אותו המין. עצם העובדה שבית המשפט העליון החליט להתדיין במקביל על שני תיקים העוסקים באותו הנושא הוא סימן ברור לכך שההחלטה שהולכת לצאת תהייה גורפת. המאבק הרפובליקני נגד התרת נישואין לזוגות של הומואים ולסביות מתנהל כבר שנים כשהם בצד המפסיד. עשר מדינות בארה"ב (כולל וושינגטון הבירה) כבר מתירות נישואין של אותו בני המין. במאי השנה, בעקבות פליטת פה של סגן הנשיא ביידן, נשיא ארצות הברית הודיע לאומה שהוא תומך בכך. גם אם כולם ידעו כבר הרבה לפני כן שכך מרגיש אובמה, אין לזלזל באפקט של לראות את האיש החזק בעולם מישיר מבט למצלמה ואומר, כן, אני סבבה עם זה שהומואים ולסביות יתחתנו.

הרפובליקנים מרגישים תחת מתקפה. הנשיא רוצה להעלות מיסים, לקחת להם את הרובים, ולפורר את הדוקטרינה הנוצרית שמכתיבה כרגע את ערכי המשפחה באמריקה. התגובה הרפובליקנית להשתלשלות האירועים – העמידה הילדותית על הרגליים האחוריות של 'לא נעלה מיסים לא משנה מה' – באה על חשבונו של היו"ר ביינר, שבסך הכל ניסה לסדר 'דיל' לא רע למפלגה שלו. עכשיו ברור לכולם שעקב ההתעקשות התמוהה הזאת הרפובליקנים יאלצו בסופו של דבר להסכים לוויתורים כואבים יותר; אובמה כבר משך את הצעת הפשרה של הארבע-מאות אלף וחזר להתבצר בעמדת המאתיים אלף.

היו"ר ביינר הודיע שכעת הכדור במגרש של אובמה. הוא עשה את שלו, וכעת על הנשיא להציג הצעה משלו. הוא לא אמר זאת בצורה מתריסה, אלא בטון פרקטי ומלא ייאוש. החקיקה שתעבור תהיה דמוקרטית, עם תמיכה של מספר רפובליקנים שלא רואים רק אדום בעיניים ומודעים לכך שהמפלגה שלהם מאבדת אחיזה בדברים שחשובים באמת, ונצמדת בפאניקה לערכים שרוב האוכלוסייה כבר לא.