בפעם הראשונה בחיי החלטתי לעשות מעשה וללכת  למה שנקרא – "חוג בית".
מעבר לעובדה שסקרן אותי לפגוש ולהקשיב לעופר שלח (שאמור היה להיות הדובר), חשבתי שבתוקף היותי עיתונאית, זאת גם חובתי.
בבית העם בבני ציון התקבצו בשעה המיועדת, בין עשרים לשלושים איש. בכניסה עמדו נערות צעירות מאחורי דלפק לבושות בחולצות טי עם הלוגו של "יש עתיד".
סביב שולחן עמוס תקרובת ושתיה חמה התגודדו רוב האנשים (איך לא). חלקם אמנם צעירים אבל הרוב מבוגרים מעל גיל חמישים. מחכים, ומחכים ומחוגי השעון נעים לכיוון האיחור האופנתי הכל כך טיפוסי. ואכן באיחור של חצי שעה הופיע יעקב פרי שנראה סחוט בעליל.
מתחילים. פרי מתיישב על קצה הבמה בנון שלנטיות ומתנצל על האיחור ומסביר מדוע הוא כאן במקום המיועד עופר שלח.
כמו כל נואם שמכיר את העבודה, לאחר תיאור ארוך של הלו"ז שלו מהשכם בבוקר הוא מתחיל באלף בית.
הספור האישי מתובל בהומור עצמי יבש, עובר הלאה ומתאר את תהליך הקמת הרשימה וההכרות האישית שלו עם לפיד וממשיך סוף סוף לעיקר, שלשמו התכנסנו – עקרונות הרשימה של לפיד לכנסת.
ההרצאה ארכה כארבעים דקות ואחריה, שאלות ותשובות.

מיד עם השאלה הראשונה הבנתי מה קורה כאן. אנשים באים לערבים אלו כי, משום מה, נדמה להם שאותו מועמד יצליח לתת להם תשובות ו/או לפתור את בעיותיהם האישיות, כאילו הוא מייצג את המועצה או הממשלה. לא נשאלה כמעט אף שאלה בעניינים עקרוניים ומהותיים, אודות המפלגה, הקמתה, מצעה ומועמדיה. המסקנה אליה הגעתי היא: שרבים מהנוכחים נמצאים במצוקה אמיתית ובאים בעיקר כדי לחפש במה להאחז, ומחפשים מישהו שיספק להם תשובות ויתן להם תחושה שיש מי שמקשיב וידאג להם. התחושה שלי היא שחוגי הבית וכל מסע הבחירות של המועמדים מסתמך בדיוק על החולשה האנושית הזאת. ניצול מצוקת הבוחרים. שמחפשים אוזן קשבת, בכל מקום שרק אפשר, מכל מי שמייצג משהו שקשור איכשהו למערכת גם עם עדיין לא נבחר.

במהלך ההרצאה הודיע פרי בגאווה כי אין ב"יש עתיד" אפילו לא  פוליטקאי אחד ברשימה.  קצת מוזר עבור מי שרץ להיות פוליטיקאי. למעשה מנוסח דבריו וצורת התנהלותו הוא כבר פוליטיקאי משופשף הלכה למעשה. והעובדה, ששאלות נוקבות, אמיתיות וחד משמעיות המבקשות אמירה חדה וצלולה בנושאים מהותיים כגון מהם הקווים האדומים שינחו את המפלגה בהצטרפות לקואליציה, עמדה חד משמעית וסדר יום בנושאים מדיניים שקשורים לחזרה לשולחן הדיונים למו"מ עם הפלשתינים או אפילו אישיים כמו "איזה תפקיד אתה מעוניין לקבל בממשלה בהנחה ש…". לא רק שלא התקבלו בברכה אלא בסוג של עויינות וגם התשובות והטון השתנו בהתאמה.

אז מי שמתחשק לו ללכת לערב או לחוג בית שכזה כדי לפגוש מקרוב את המועמדים, זה מצוין. מי שחושב שיקבל תשובות מעבר למה שכבר ידוע, שישכח מזה