היי יומני היקר, זה זיו!

מזמן לא התכתבנו באמת. היו רגעים שרציתי לשתף, אבל אני גבר, ואין לנו רגשות באמת. ככה אומרת האחת שלי. בגדתי בך עם בלוג פומבי חדש ונוצץ, ואחר כך גדלתי אפילו למגפון! היית מאמין? אני, כמו עיתונאי אמיתי, כותב טור בעיתון, ויש סיכוי שעוד יתנו לי את התואר עיתונאי אמיתי. האקסטזה הנפלאה הזו, שכרון הכוח העיתונאי. אין דברים כאלו, בחיי, אבל בינינו, הכל ריק מתוכן. אני לא באמת יכול לכתוב את כל מה שאני מרגיש, כי יקראו לי סמולן, הומו, זבל, בוגד מנשק ערבים עם זקן ג'ינג'י, מפנטז על זועבי (למה לא מיכאלי?) ושאר קללות. ואתה הרי יודע שיש לי נפש רגישה שנפגעת בקלות. ועדיין שונאים אותי כי אני לא שונא ערבים. קשה לי לשנוא אנשים אחרים בגלל שהם אנשים אחרים, אתה יודע את זה.

אני עצוב היום, יומני היקר. הבחירות הולכות שוב לימין ולביביהו הראשון. אבל לא בגלל זה אני עצוב. הימין לא כל כך נורא (הוא כן). זה בגלל שהתקווה שלי למנהיגים שפויים נגוזה. אפילו בימין של ביבי לא נשארו שפויים. כולם עפו הביתה, לפנות דרך לבית המקדש השלישי, אחרי מלחמה קטנה בכל העולם, אבל זו הדרך. אני עצוב, אפילו מדוכדך (מילה של שמאלנים), כי בימים האחרונים הבנתי שהשמאל מת, אין היום דרך אחרת. יש ביבי ויש אסופת וירטואל-מרכז פינת גוויית-שמאל של מלקקי ביבי וונאביז בממשלה בכל מחיר. ומחר-מחרתיים, רגע אחרי הבחירות, יהיה לי טוב יותר? לכל אחד מהמצביעים יהיה טוב יותר? הם לא מבינים שיהיה להם רק רע יותר אחרי הבחירות? איזה אנשים בוחרים במודע שיהיה להם רע יותר? זה ירידה לצורך עלייה?

כן, זו ממש דמעה הכתם הזה על הדף (סתם, זו טיפה של טחינה "היונה" מהסנדוויץ', אפילו ימניים נשבעים בה). השמאל התפגר לפני כמה ימים, וחגיגות הלוויה בעיצומן בכל כלי תקשורת אפשרי. ולא זה לא הימין שחוגג, זה השמאל שמדליק את הזיקוקים ומזמין את כולנו לאפטר פארטי. שלי יחימוביץ' היקרה, שכל כך רציתי שתצליח, שתנסה בכל כוחה להיות קול שפוי במדינה, הפכה לאסקופה נדרסת וכוחה נעלם בהדרגה. היא כבר הייתה קרובה כל כך, אלמלא הייתה פחדנית כל כך. ביושר זכתה בכינוי של סילבי קשת, ימינוביץ'. אתה מבין, יומני היקר, שמנהיגת מפלגת העבודה, זו המפלגה שידעה להילחם כשצריך ולעשות שלום, המפלגה שכבר בשנת 76' תכננה את הסכמי השלום עם מצרים, עשתה את השלום עם אש"פ, עם ירדן וחיברה את ישראל לכל העולם הערבי אי שם בזמן שרבין דימם למוות בכיכר המדינה, היא-היא, שלי יחימוביץ', לא אומרת את המילה שלום. מפחדת, כל כך מפחדת. ואין באמת מפלגת עבודה ללא שלום.

אף אחד שיכול להביא שלום לא רוצה שלום

יחימוביץ' לא רוצה שלום, והנה עוד דמעת טחינה. אף אחד שיכול להביא שלום לא רוצה שלום. שלי יחימוביץ' לא רוצה לפנות "התנחלויות לא חוקיות" (ממתי התנחלות זה חוקי?), לא רוצה לפנות "מאחזים", לא נותנת אפילו תקווה למראית עין שזה נושא לטפל בו, קטן, שולי, חשוב פחות מהכסאות לקופאיות, ועדיין נושא לטפל בו. ציפי לבני צווחת רק "הסדר מדיני", כי גם היא לא יודעת להגיד שלום, ויאיר לפיד השמאלן מתל אביב וידיעות אחרונות שכח שהוא כזה. הוא רוצה לשנות, והנה השינוי מונח לפתחו, והוא לא יודע לקחת. סליחה, היועצים שלו שהינדסו אותו מחדש לא יודעים לקחת. נשארנו עם מרצ ורק איתה, ואתה יודע שאני לא מצביע למפלגות קטנות כי זה שורש הרע בכל הפוליטיקה שלנו, המפלגות הקטנות. חבל שלא התאחדו.

ונניח שהשלום הוא לא נושא הבחירות האלו, יומני היקר, אפילו שביבי לועג לכולם עם ביטחון-חזק-מלך-חזק-איראן-חזק-חמאס-חזק (יכול היה להיות פרזנטור של ויאגרה, אולי כדאי להציע לשרה. זה עם שופינג בניו יורק על חשבון העסק), וביבי אומר שאין שלום כי ברק אמר שאין פרטנר ולוברמן נובח. והם נגררררררררררים,  השמאל, נגררים כמו עז עיוורת. כל כך נגררים שזה פשוט מעליב כמה שהם, השמאל, עלובים. שוב חוזרים על כל טעויות העבר מהקמפיין האחרון של ברק מאז 1999. בבחירות האחרונות ברק החביא את כל המפלגה שלו, וזה היה קרב ראש בראש משולש ציפי-ביבי-ברק. לא שמענו אף שם אחר או אג'נדה אחרת מלבד מלחמה והסדר מדיני. היום הם שמים לי את שלי מול ביבי, מול ציפי, ומול יאיר בנט החילוני ונפתלי לפיד הדתי. כאילו שלמישהו מהם יש באמת סיכוי מול ביבי, בתמונות ורטוריקה וחזק, ז'תומרת.

לשבור את פרדיגמת הבחירות של ביבי

למה להחביא את הנבחרת שלהם? יש שם אנשים כל כל מצוינים, טובים, ראויים פי עשרות מונים מכל אסופת צמאי הדם של הליכוד ביתנו והבית היהודי וחמדני הכסף של ש"ס. זה יומני היקר, מעציב לי מאוד. אילו היו מנסים לשבור את פרדיגמת הבחירות של ביבי ומציבים נבחרת מול נבחרת, שהעם ישפוט מי ידאג לו טוב יותר, ושולחים למיקרופונים את כולם, כל העומדים ברשימה לבחירות ולא רק את היו"ר מול ביבי וחבורתו, שעוד רק מזלזל בהם בגלוי ובהנאה ושולח את פודליו מולם – אולי אז היה סיכוי לעם הזה להתעורר, להבין שהבחירות האלו הן לא על הסדר מדיני, אלא על הסדר כלכלי, כאן אצלנו בבית.

אולי מישהו במפלגות שרוצות שינוי אזרחי-כלכלי, היה טורח לשאול את ביבי וחבורתו בכל בוקר, בכל ראיון, בכל מקום, מהן הגזירות הכלכליות, סליחה, המיסים (!) שביבי ושיטייניץ כל כך מתאמצים להסתיר? או בפשטות – אילו מיסים ביבי מתכנן לנו? אולי מישהו היה דורש מהם תשובות אם הם יקצצו בכספים הנסתרים שהעבירו בסתר למתנחלים, כפי שהעיד בגאווה שר האוצר? הם מפחדים לקצץ לחרדים?אולי מישהו היה מכריח אותם לענות איך בדיוק הם יורידו את מחירי הבנייה ב-30% כפי שמתחייב שוב לריק ביביהו הראשון?

אתה מבין, יומני היקר, הם לא שואלים שום שאלה אזרחית, לא דורשים תשובות, לא מוציאים את ביבי מהמיטה המפנקת בבית רה"מ. הם לא זועקים לשום דרך אלטרנטיבה אמיתית, קולם חלש כי הם נכנעו לסדר היום המדיני ולא משנים לסדר יום כלכלי. האלטרנטיבה שלא רוצה להיות כזו מתבצרת במקומה. הם משחקים בונקר עם הבחירות של ביבי בסגנון 1:0 שייע – "מה שיש לי במנדטים בסקרים, טוב לי איתו". בונקר של נבחרות, מהליגה הארצית. ליגת העל סגורה למפלגות חדשות.

עד הדיכאון הבא, שלך ברגישות,

אני (עם הלחלוחית הסמולנית)

[related-posts title="מאמרים קודמים מאת זיו טרנר"]

*עמוד הפייסבוק של מאיר מירב