Skip to content

"אופטימיות היא שם המשחק": שיגעון של סרט

בראדלי קופר, רוברט-דה-נירו וג'ניפר לורנס (השחקנית הצעירה הנחשקת ביותר בהוליווד) מתמודדים עם הפרעות נפשיות מטרידות - וגורמים לנו להתאהב בהם. קומדיה רומנטית הוליוודית שתעשה לכם טוב. יש סיבה לאופטימיות
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=4]

"אופטימיות היא שם המשחק" נכתב ובוים על-ידי דיוויד או ראסל. סרטו האחרון, "פייטר", עסק בביוגרפיה של אחים מתאגרפים, ואף היה מועמד לאוסקר. עם זאת, לפני כן ראסל יצר קומדיות תפלות ביותר כ-"Spanking The Monkey" שלא הופץ מסחרית בארץ, "שלושה מלכים" ו"אני, אשתי ואמי החורגת".

הפעם עיבד רומן על משפחה משעשעת אך לא מתפקדת, והפך זאת לקומדיה רומנטית הוליוודית – אך שונה. לא רק שהוא כולל בפנים את כל המחמאות לסדרת הריאליטי המשעשעת בטלוויזיה: "רוקדים עם כוכבים", אלא גם נושאי התפקידים הראשיים (בראדלי קופר וג'ניפר לורנס) הם אטרקטיבים מבחינה פיזית, אם כי מופרעים נפשית.

אהבה. זה שם המשחק. בראדלי קופר וג'ניפר לורנס

יתכן שרעיון זה לא חדש, כי כבר נעשו בעבר קומדיות בהן הגיבורים הראשיים אינם מאוזנים הורמונאלית, כמו למשל בסרט של הווארד הוקס משנת 1938, "צער גידול חיות", שבו קארי גראנט וקת'רין הפבורן לא היו זוכים לתעודת יושר של הפסיכיאטר המחוזי.

אבל "אופטימיות היא שם המשחק" בוחן את הסבלנות שלנו באופן חסר תקדים. כך למשל, גיבור הסרט, פאט סוליטנו. לאורך הסרט, הקהל כל הזמן תוהה: אם הוא יתחיל לקחת את התרופות שלו, אולי כל הבעיות שלו יעלמו.

אבל אז לא יהיה סרט. השחקן בראדלי קופר ("בדרך לחתונה עוצרים בלאס וגאס", "המילים") עושה עבודה נפלאה, ונותן לנו להבין למה דמותו אינה אוהבת לקחת תרופות – הוא מרגיש הרבה יותר בחיים בלעדיהן. אמנם לעיתים הוא הופך אלים, אבל זה בגלל שאחרים לקחו אותו לקצה. דמותו מזכירה לטובה גם את ג'ק ניקולסון ב"קן הקוקייה" – בעולם מופרע, אולי האדם החולה נפשית הוא היחידי שרואה צלול.

xxxxxxxx

פאט יצא עתה משהות של שמונה חודשים בבית חולים פסיכיאטרי, לשם נשלח לאחר שהיכה מורה מבוגר יחסית, לאחר שמצא אותו במקלחת עם אשתו שלו. פאט שב להתגורר עם הוריו: האם (ג'קי וויבר, "עד החתונה זה יעבור") דואגת לו ברמ"ח איבריה, ואילו אביו, פאט סניור (רוברט דה נירו, "המדריך לאהבה") קצת פחות מסייע, כיוון שהוא סובל מבעיית OCD, ובעיקר מהתמכרות להימורים. אביו גם מעדיף את אחיו של פאט (שיאה וויגהאם, "זה בוודאי המקום"), שלעולם אינו מפסיד הזדמנות להתפאר בהצלחותיו.

פאט "משתגע" להשיב את אשתו לחיקו, אך היא הוציאה צו הרחקה, ולחבריו יש רעיונות אחרים. אחד מידידיו מציג לפאט את גיסתו, טיפאני (ג'ניפר לורנס, "משחקי הרעב"), שגם אצלה נפל בורג, לאחר שבעלה השוטר נהרג. היא מחפשת אחר שותף לתחרות ריקוד מקומית. היא מאמינה שפאט יעשה את העבודה, אם כי בתחילה הם אינם מוצאים את ידיהם ורגליהם.

בחלק הכיפי – הקהל צופה כיצד הם משתפרים, לא רק בריקוד, גם בכימיה. לורנס כבר הוכיחה את איכות משחקה ב"ערבה בוערת", "קר עד העצם" וב"משחקי הרעב", וחשוב לציין שהיא רק בת 22. היא מעבירה באופן מדהים את סערת הרגשות שלה המוחבאת תחת מסיכה של קשיחות. אבל בסרט זה, לראשונה, היא גם מפגינה את יכולתה לשחק בתפקיד קומי; שלא לדבר שהיא גם חושנית בטירוף. אפשר להבין מדוע הפכה לשחקנית הצעירה הנחשקת ביותר היום בהוליווד.

"אופטימיות היא שם המשחק" דן ברצינות בנושאים כמו מחלת נפש, בטרם מתרכך ונכנס למסלול טיפוסי של קומדיה רומנטית קונבנציונאלית וקלילה. אבל יש סצנות שבהן הוא יוצר משהו חדש בז'אנר – וזה גורם לנו לאהוב ולהתאהב בגיבורים עד שיגעון.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן