מבקר המדינה מותח ביקורת נוקבת על הרמטכ"ל לשעבר, רב אלוף (מיל.) גבי אשכנזי ועל עוזרו, אל"מ ארז וינר, בדו"ח מבקר המדינה על פרשת מסמך הרפז. הוא מטיל את עיקר האחריות על איסוף החומרים נגד שר הביטחון ברק ולשכתו, על אל"מ וינר, שמילא את החלק הפעיל והיוזמתי באיסוף החומר. אולם על הרמטכ"ל מטיל המבקר אחריות כבדה ביותר, בעיקר בשל תפקידו הפסיבי – הן משום שלא הורה לאל"מ וינר לחדול מאיסוף החומרים על השר ברק והן משום שנמנע מלחשוף בזמן, בפני הגורמים המוסמכים, את "מסמך הרפז", שהיה ברשותו.

ביקורת מוטחת גם בשר הביטחון אהוד ברק על התנהלותו מול הרמטכ"ל, על מינוי סגן הרמטכ"ל, אלוף יאיר נווה, בהתעלמו מעמדת אשכנזי, על דחייה של סבב מינויים גדול בצבא לאורך זמן ואי מינוי מתאם פעולות בשטחים למשך שנה. כן הוא מבוקר על החרפת היחסים עם הרמטכ"ל בסדרת מעשים, למרות האחריות הנובעת ממעמדו הבכיר.

• המבקר מותח ביקורת גם על התנהלות היועץ המשפטי לממשלה, אשר קיבל כבר לפני כשמונה חודשים בקשה לבדוק חשדות למעשים פליליים שעלו מחומר הבדיקה – אך טרם נעשה בעניינם דבר למרות ש"הנושא עדיין תקף וחיוני".

• פרט מעניין שמגלה המבקר הוא שהשב"כ סירב לשתף אתו פעולה ולמסור לו חומרים הנוגעים לפרשת הרפז, שנמצאים בידיו. עמדת השב"כ קיבלה גיבוי מהיועץ המשפטי לממשלה.

• לדעת המבקר "נוכח מעמדם ותפקידם, הן של השר ברק והן של הרמטכ"ל דאז, רא"ל (מיל') אשכנזי, הייתה מוטלת על שניהם, ועל השר ברק במיוחד – נוכח מעמדו הבכיר יותר – האחריות להבטיח שיתוף פעולה ענייני ביניהם".  המבקר קובע כי ראוי היה שנתניהו בתפקידו בראש ממשלה "מצופה היה להתערב במשבר לפתרונו ללא שיהוי נוסף, בייחוד נוכח האתגרים הביטחוניים שעמדו ועדיין עומדים לפתחה של מדינת ישראל".

על חלקו של עוזר הרמטכ"ל, אל"מ ארז וינר אומר המבקר: "אין הגדרות כתובות וברורות לתפקיד עוזר הרמטכ"ל. המדובר בתפקיד שמעצם מהותו מקנה לבעליו שיקול דעת נרחב למדי. גם בהיעדר הגדרה פורמלית ברור כי עוזר הרמטכ"ל, ככל חייל, רשאי לפעול אך במסגרת התשתית הנורמטיבית המסדירה את יחסי הדרג הצבאי והדרג המדיני שמעליו. בבסיסה של תשתית זו מצוי עיקרון הכפיפות של הראשון לאחרון.

"פעולות פסולות – גם אם הן ממניעים של מחויבות יתר לתפקיד או נאמנות רבה למפקד, וגם מתוך הבנה סובייקטיבית – נכונה או שגויה – של הנסיבות, אינן יכולות להיחשב כתואמות את ערכי השליחות והמקצועיות", מדגיש המבקר. "אף האחריות לסייע ולאפשר לרמטכ"ל יכולת לתפקוד תקין, שהיא חלק מתפקידו של עוזר הרמטכ"ל, אין בה משום הצדקה לחריגה מעקרונות היסוד של כפיפות הדרג הצבאי לדרג המדיני שמעליו.

"משרד מבקר המדינה חוזר וקובע, כי אל"מ וינר שיתף פעולה באופן שיטתי ובאורח פעיל, שוטף ומשמעותי עם סא"ל (בדימ') הרפז באיסוף מידע בנוגע להתנהלות הדרג המדיני הנבחר – השר ברק, וסביבתו והרמ"ט שלו, מר קורן, בהקשרים שונים של תהליכי עבודה של השר ברק ולשכתו; בנוסף לזאת שיתף אל"מ וינר פעולה עם סא"ל (בדימ') הרפז באיסוף מידע בעל אופי מכפיש שסא"ל (בדימ') הרפז אסף על השר ברק וסביבתו".

משרד מבקר המדינה מציין, כי גם לאחר שבחן את התייחסותו של אל"ם וינר לטיוטת דוח הביקורת על כל האמור בה, התנהגותו של וינר כפי שהיא באה לידי ביטוי בקשר עם בועז הרפז – הייתה פסולה, ולא הלמה את היותו קצין בכיר בצה"ל ואת מעמדו כעוזר הרמטכ"ל. "משרד מבקר המדינה מעיר בחומרה, כי מעשיו האמורים של אל"מ וינר התנהלו על פני תקופה ארוכה של כחצי שנה, ואין מדובר בכשל נקודתי או בטעות חד-פעמית בשיקול הדעת. לדעת משרד מבקר המדינה, התנהלותו של אל"ם וינר בפרשה זאת מהווה הבנה שגויה מצדו את גבולות המותר והאסור, וראויה לבדיקה מקיפה ויסודית על ידי המופקדים על כך בצה"ל".

"התנהגות בלתי ראויה"

על התנהלותו של הרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי, כותב המבקר כי למרות טענת אשכנזי, כי מדיניותו הייתה לא לעסוק במידע מכפיש על השר ברק וסביבתו ולמרות שאשכנזי הנחה את וינר מספר פעמים לא לעסוק באיסוף החומר על ברק וסביבתו – התברר כי אל"מ וינר עדכן מפעם לפעם את הרמטכ"ל דאז במידע שמסר לו סא"ל (בדימ') בועז הרפז. הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, היה מודע – ולו חלקית – לפעילותו המתמשכת של עוזרו מול בועז הרפז בעניין זה – ולמרות זאת, לא הפסיק פעילות זאת, וגילה נכונות להמשיך ולקבל את המידע האמור.

"בכך נתן הרמטכ"ל דאז, רא"ל (מיל') אשכנזי, יד להמשך פעילות זו של אל"מ וינר", כותב המבקר. "הדבר חמור במיוחד נוכח העובדה שהשר ברק הוא הדרג המדיני, שאליו כפוף הרמטכ"ל ישירות. משרד מבקר המדינה מעיר, כי אי-הפסקת איסוף מידע זה, הנכונות לקבלו וקבלתו בפועל מהווים התנהגות בלתי ראויה, וזאת גם אם הרמטכ"ל דאז וסביבתו חשו במצוקה נוכח מערכת היחסים עם השר ברק וסביבתו ונוכח תפיסתם על קיומה של תכנית לכאורה לפגוע ברמטכ"ל דאז.

לדעת משרד מבקר המדינה, משהמשיך אל"מ וינר למסור לרמטכ"ל דאז מידע שקיבל מסא"ל (בדימ') הרפז על השר ברק וסביבתו – מן הראוי היה שהרמטכ"ל דאז היה מורה לאל"מ וינר לחדול מפעילותו האמורה".

המבקר מוסיף וכותב: "היה זה בראש ובראשונה מחובתו של הרמטכ"ל דאז למנוע את פעילותו של אל"מ וינר עם סא"ל (בדימ') הרפז לאיסוף המידע האמור לעיל כבר בנקודת הייזום של פעילות זאת ובתחילת הדרך, לבטלה חד-משמעית, ולהימנע בעצמו מקבלת מידע כאמור. מעבר לכך, היה על אל"מ וינר, לכשעצמו, להימנע מכל פעילות לאיסוף מידע כאמור בכלל ובעזרת סא"ל (בדימ') הרפז בפרט. בכל מקרה, היה חייב הרמטכ"ל דאז, משהגיע מסמך הרפז לידיו, להביא את המסמך לבירור מלא של מהותו ומקורו, ובמיוחד על רקע מערכת היחסים הקשה ששררה בין השר ברק והרמטכ"ל דאז אשכנזי ובין לשכותיהם, ונוכח העובדה שבאותה עת התנהל גם ההליך לבחירת הרמטכ"ל".

מבקר המדינה מדגיש עוד, כי מכוח היותו מפקדו הישיר של אל"מ וינר; על רקע העובדה שהוא זה שהורה לאל"מ וינר לעמוד בקשר עם בועז הרפז ומכוח קבלת מידע שהעביר לו עוזרו "הייתה לרמטכ"ל דאז, רא"ל (מיל') אשכנזי, אחריות גם על פעילותו האמורה לעיל של אל"מ וינר עם סא"ל (בדימ') הרפז – גם אם לא היה מודע באופן מלא לכלל מאפייניה".

המבקר מותח ביקורת נוקבת גם על הפסיביות שגילה גבי אשכנזי, שנמנע מלהביא את תוכן "מסמך הרפז" שהיה בלשכתו, לידי הגורמים המוסמכים.  "הרמטכ"ל דאז, רא"ל (מיל') אשכנזי, נמנע מלהביא את מסמך הרפז לידיעת הגורמים המתאימים הן בתוך צה"ל והן מחוצה לו כדי לברר את מהותו", כותב המבקר. "משרד מבקר המדינה מעיר, כי משקיבל הרמטכ"ל דאז, רא"ל (מיל') אשכנזי, את המסמך ועסק בו, היה עליו לקיים – הן מהבחינה האתית והן מהבחינה הפיקודית – נוכח תוכנו של המסמך והמשמעויות הבעייתיות שעלו ממנו, ונוכח היותו של הרמטכ"ל דאז מפקדם של הקצינים שהוזכרו במסמך, בירור יסודי בעניינו של המסמך", כותב המבקר. "בירור כזה יכול היה להיעשות על ידי הצגת המסמך לפני אחד או יותר מהגורמים המתאימים לכך: הפצ"ר, ובמידת הצורך, בעקבות התייעצות עימו, בפני היועמ"ש לממשלה; להציג את המסמך לאלוף גלנט ולקבל את תגובתו; להציג את המסמך לשר ברק, נוכח היותו השר הממונה, זאת גם אם סבר שהשר ברק לא יטפל בכך על רקע היחסים בינו לבין השר; ובמידת הצורך להציגו גם בפני ראש הממשלה, נוכח היות הצבא נתון למרות הממשלה.

"הדעת לא סובלת.."

"משרד מבקר המדינה מעיר, כי בכך שנמנע מלהביא את המסמך לבירור יסודי, תרם הרמטכ"ל דאז, רא"ל (מיל') אשכנזי, לכך שמהותו של המסמך לא בוררה בהקדם האפשרי, ושלקצינים בכירים ולאחרים הגיע מידע בלתי מבוסס, שלפיו מסמך הרפז והמשתמע ממנו הוא כביכול תוצר של סביבת השר ברק כדי לפגוע ברמטכ"ל המכהן ולקדם באופן לא ראוי את אלוף גלנט לתפקיד הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל".

מחומר הביקורת עולה, כי בשנתיים הראשונות לשירותם המשותף של השר ברק ושל הרמטכ"ל דאז, רא"ל (מיל') אשכנזי, שררה ביניהם מערכת יחסי עבודה סבירה. מערכת יחסים זאת הלכה והורעה במהלך שנת 2009 ואילך. מאותה תקופה שררה בין השר ברק לבין הרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי, ובין בעלי התפקידים הבכירים בשתי הלשכות – ובעיקר בין הרמ"ט של השר ברק, יוני  קורן לבין עוזר הרמטכ"ל אל"מ ארז וינר, ודובר צה"ל דאז, תא"ל (מיל') אבי בניהו – מערכת יחסים קשה ביותר, אשר נתפסה הן על ידיהם והן על ידי גורמים בכירים בצה"ל ובמשרד הביטחון כבעייתית במיוחד. פרסום מסמך הרפז והעיסוק בו הקצינו את מערכת היחסים הקשה ששררה בין השר ברק לבין הרמטכ"ל דאז, רא"ל (מיל') אשכנזי, ובין לשכותיהם, והביאה לכדי שבר ביחסים.

במהלך הביקורת והפרשה כולה נטענו טענות הדדיות על ידי שר הביטחון ברק והרמטכ"ל לשעבר, רא"ל (מיל') אשכנזי, בדבר קיומה של "תכנית" כוללת של האחד נגד השני. "טענות אלה, כפי שהוברר, נשענו בחלקן על בסיס מידע חלקי, שמועות והערכות, ולא על בסיס עובדתי אובייקטיבי מוצק, שניתן להסיק ממנו מסקנות ממשיות וחד-משמעיות", קובע המבקר. "מצער שלמרות ההסתמכות הבלתי מבוססת על 'עובדות' לקיומה של 'תכנית' שכזו, האמינו המעורבים השונים באמונה שלמה (ולפחות כפי שטענו) בקיומה של "תכנית" כוללת שכזאת". לדברי המבקר הציגו הצדדים את חשדותיהם לקונספירציה, "לעתים עד כדי עיוות המציאות והעצמת אירועים – לרבות שוליים – הרבה מעבר לממדיהם האמיתיים".

המבקר קובע חד משמעית: "בביקורת לא נמצא שהשר ברק או הרמטכ"ל דאז, רא"ל (מיל') אשכנזי – שלשניהם זכויות רבות בתרומתם הרבה והמוערכת לביטחון ישראל – התנהלו על בסיס 'תכנית' פעולה שכזאת.

"ככלל, תכליתה העיקרית של הביקורת היא להפיק לקחים לעתיד, ולמנוע חזרה על כשלים ומחדלים", אומר המבקר. "אסור שבמדינת ישראל, שבה המערכת הביטחונית היא גם מהות קיומית וגם אתוס, יתערער האמון בראשי מערכת הביטחון בשל מסכת יחסים בלתי נסבלת עד כדי איבה וחוסר אמון ביניהם, ושהאחריות האישית והשכל הישר לא יגברו על מכשלה זו.

"בעיקר, הדעת לא סובלת את איסוף המידע והטיפול ב'מסמך הרפז' כפי שתוארו בדוח", כותב המבקר. "מערכת היחסים ששררה בין השר ברק לבין הרמטכ"ל דאז, רא"ל (מיל') אשכנזי, ובין לשכותיהם, עכורה ומורכבת ככל שתהיה, לא יכולה לשמש צידוק להתנהלות הפסולה של איסוף המידע על אודות השר ברק וסביבתו על ידי עוזר הרמטכ"ל דאז, אל"מ וינר, בידיעה – ולו חלקית – של הרמטכ"ל דאז, רא"ל (מיל') אשכנזי, וכן להתנהלותם של הרמטכ"ל דאז ועוזרו בקשר למסמך הרפז כפי שתוארו בדוח זה. גם העובדה שנמצאו פגמים בהתנהלות השר ברק כלפי הרמטכ"ל דאז, לא היה בה כדי להוות עילה ולהצדיק התנהלות כאמור של הדרג הצבאי כלפי הדרג המדיני הנבחר".

על הקשרים שבין גבי אשכנזי לבועז הרפז אומר המבקר, כי מסוף שנות התשעים התקיימו ביניהם קשרים אשר החלו כקשרי עבודה, על רקע תפקידיהם הצבאיים. קשרי העבודה הללו התקיימו עד שהרפז סיים את שירותו כקצין אג"ם במחלקה מסווגת באמ"ן בסוף שנת 2002. הקשרים ביניהם נמשכו לסירוגין ובהיקף מצומצם יותר לאחר מכן.

"מידע בעל אופי מכפיש.."

הקשרים המצומצמים בין השניים נמשכו עד סוף שנת 2009 – ראשית שנת 2010, ובכלל זה גם בתקופה שבה כיהן אשכנזי כמנכ"ל משרד הביטחון. הקשרים התרחבו לאחר מועד זה על רקע מערכת היחסים בין השר ברק והרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי – ולאחר שהרפז טען בפני אשכנזי כי בידו מידע בקשר להתנהלות השר ברק וסביבתו אל מול הרמטכ"ל וסביבתו.

"קשרים אלה התקיימו הן במישרין בין רא"ל (מיל') אשכנזי וסא"ל (בדימ') הרפז, הן בעקיפין באמצעות אל"מ וינר והן באמצעות רעייתו של רא"ל (מיל') אשכנזי", כותב המבקר. "במסגרת הקשרים ביניהם שוחח הרמטכ"ל דאז עם סא"ל (בדימ') הרפז גם על סוגיות שהיו במחלוקת בינו לבין השר ברק, כגון הליך מינוי הרמטכ"ל המיועד להחליפו ועמדת ראש הממשלה בנושא, ומינוי מבקר חדש למערכת הביטחון בניגוד לדעתו (של הרמטכ"ל דאז). כן, עלו בשיחות ביניהם נושאים הנוגעים לקצינים בצבא.

"מממצאי הביקורת עולה, כי בתחילת פברואר 2010, לאחר שסא"ל (בדימ') הרפז מסר לרמטכ"ל דאז, רא"ל (מיל') אשכנזי, כי ישנה תכנית של אנשים הקשורים לסביבת השר ברק לפגוע בו (ברמטכ"ל דאז), וכי הדבר מעוגן גם בכתב – הפנה הרמטכ"ל דאז את סא"ל (בדימ') הרפז אל אל"מ וינר", נאמר בדו"ח. "מאותו מועד ועד תחילת אוגוסט 2010 שיתף אל"מ וינר פעולה באורח פעיל, שוטף ומשמעותי עם סא"ל (בדימ') הרפז באיסוף מידע בנוגע להתנהלות השר ברק וסביבתו והרמ"ט שלו, מר קורן, בהקשרים שונים של תהליכי עבודה של השר ברק ולשכתו. בנוסף לזאת עולה מהממצאים, כי אל"מ וינר שיתף פעולה עם סא"ל (בדימ') הרפז באיסוף מידע בעל אופי מכפיש שסא"ל (בדימ') הרפז אסף על השר ברק וסביבתו".

המבקר אומר כי במסגרת שיתוף הפעולה שנרקם בין הרפז לעוזר הרמטכ"ל, העביר הרפז לידיו של וינר גם את "מסמך הרפז", שנוצר על פי חקירת המשטרה על ידי הרפז עצמו. המבקר אומר, כי מטרת המסמך הייתה להציג לרמטכ"ל הוכחה ניצחת, כתובה – לתכנית לכאורה המתנהלת בלשכת השר ברק וכהוכחה ליכולותיו, קשריו ואמינותו של הרפז.

ביקורת על היועהמ"ש

המבקר אומר כי בחלק משיחות הטלפון שהתקיימו בין הרפז לאל"מ וינר העלה הרפז גם נושאים הנוגעים למידע בעל אופי מכפיש שהוא אסף נגד השר ברק וסביבתו – ולעתים גם על כוונתו לעשות שימוש במידע כזה כדי לפגוע בשר. "אמנם סא"ל (בדימ') הרפז היה ה'יזם' העיקרי באיסוף מידע זה", אומר המבקר. "הוא זה שהעלה את נושאי השיחה – אולם אל"מ וינר שיתף עימו פעולה, ובכך עודד אותו להמשיך ולפעול בדרך זו. אל"מ וינר קיבל מסא"ל (בדימ') הרפז מידע והעביר לו מידע ביחס לאלוף גלנט וביחס לקצינים בכירים בצה"ל, וכן מידע הנוגע לאמ"ן, לרבות על מינויים צפויים של קצינים בכירים, בפרט במערך מסווג באמ"ן. אל"מ וינר חשף בפני סא"ל (בדימ') הרפז לוחות זמנים, פעולות ומפגשים הנוגעים לפעילות של ראש הממשלה, השר ברק, בכירים במשהב"ט וקצינים בכירים בצה"ל".

המבקר מציין בדו"ח כי במאי 2012, במהלך העבודה, לאחר הכנת הטיוטה הראשונה, פנה משרדו  אל היועץ המשפטי לממשלה, לבדיקת חשש למעשים פליליים שעלו מן החומר. המבקר מותח ביקורת על לשכת היועץ המשפטי לממשלה ואומר כי למרות ש"הנושא עדיין תקף וחיוני, עד כה טרם התקבלה תגובתו הסופית של היועמ"ש לממשלה, למרות הזמן הרב שחלף ולמרות החשיבות שבמיצוי החקירה, במקום שהדבר נדרש. יש לקוות", כותב המבקרף, "שדוח זה יתרום את תרומתו גם בעניין זה".

פרט מעניין במיוחד שעולה מן הדו"ח, הוא שהשב"כ סירב לשתף פעולה עם משרד המבקר – ובמאבק בין שני הגורמים, ידו הייתה על העליונה. המבקר אף טורח לציין, כי "בנסיבות אלה קיימת אפשרות שמשרד מבקר המדינה לא נחשף, מהנימוקים שפורטו, למידע חשוב שייתכן שהיה בו לסייע לו בעבודתו".

השב"כ לא שיתף פעולה

המבקר מפרט ואומר כי במהלך הביקורת עלה, "כי גם ברשות שב"כ עשויים להימצא נתוני תקשורת, אשר עשויים לשפוך אור על הקשר בין בעלי תפקידים במערכת הביטחון ובין סא"ל (בדימ') הרפז". המשנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה ומנהל החטיבה לביקורת מערכת הביטחון לשעבר, אלוף (מיל') יעקב (מנדי) אור, פנה לראש השב"כ הקודם, יובל דיסקין, בפברואר ומרץ 2011, וביקש לקבל את נתוני התקשורת האלה – מידע על שיחות טלפון שהתבצעו בין טלפונים שונים, בלי להכנס לתוכן השיחות –  "על מנת לאושש או להזים חשד לניסיון לפגוע בערכים בסיסיים של סדרי משפט וממשל'. דיסקין השיב בסירוב ונימק זאת בכך, שהוא "רואה בכך שימוש לא ראוי בסמכויות ובאמצעים שניתנו בידי שירות הביטחון הכללי לביצוע תפקידיו".

מבקר המדינה העלה את הנושא שוב, בפני ראש השב"כ הנוכחי, יורם כהן – אך גם הוא השיב, כי לא ראוי ששב"כ יערב את יכולותיו למען עניינים שלדעתו אינם נוגעים ישירות בתחומי האחריות והסמכות של שב"כ. הנושא הועלה בפני היועץ המשפטי לממשלה – וזה הודיע למבקר המדינה כי עמדת ראשי השב"כ מקובלת עליו.

בדו"ח המבקר נאמר: "בהתייחסות לטיוטת הביקורת (מרץ 2012), מסר שב"כ, כי 'השירות מעולם לא ביצע את מחקרי התקשורת שהתבקשו על ידי המבקר, כך שמהות בקשת המבקר לא הייתה העברת אך ורק מידע שכבר מצוי בשירות אלא בקשה לביצוע מחקרי תקשורת אך ורק לצרכי ביקורת המדינה בעניין שאין לו נגיעה לייעוד השירות ותפקידיו על פי החוק'. משרד מבקר המדינה ביקש בתחילת יולי 2012 משב"כ לקבל נתוני תקשורת של סא"ל (בדימ') הרפז (ממנו ואליו) החיוניים להשלמת הביקורת ושלהבנת משרד מבקר המדינה אינם מחייבים ביצוע עבודה מצד שב"כ עבור משרד מבקר המדינה. שב"כ השיב (16.7.12), כי 'השירות עומד על עמדתו… שלפיה אין מקום להעברת נתונים אלה' וכי בהתאם לעמדת השירות, אשר אושרה גם על ידי היועמ"ש לממשלה, 'במצב שבו לשירות קיימת נגישות בלבד לנתוני תקשורת שהוזרמו למערכותיו בהתאם לסעיף 11 (ב) לחוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב-2002, הרי שאיסוף אותם נתוני תקשורת יכול להיעשות אך ורק 'לצרכי מילוי תפקידי השירות' בהתאם לסעיף 11(ג) בחוק שב"כ'".

תשומת לב מיוחדת מפנה משרד מבקר המדינה לתהליך מינוי הרמטכ"ל, כמופיע בדוח. מרכזיותו של תפקיד זה במדינת ישראל והסוגיות בעניין הליך מינוי הרמטכ"ל כעולה בדוח זה, מחייבים לדעת משרד מבקר המדינה תיקונים בתהליך המינוי. ראוי כי תהליך בחירת הרמטכ"ל יהיה מובנה, מוגדר ומעוגן בכתובים, ובעיקר שייבחן משך כהונת הרמטכ"ל ויעוגן בחקיקה, בדומה למשך הכהונה של מספר בעלי תפקידים בכירים בארגונים שונים שנקבעו בחקיקה, וכן שהממשלה תקבע את פרק הזמן הרצוי למועד תחילת תהליך הבחירה של הרמטכ"ל. ראוי שתהליך זה יושלם בהקדם, טרם ההחלטה על מינוי הרמטכ"ל הבא.

מחנאות בתקשורת

המבקר מותח ביקורת גם על תפקידם של חלק מאמצעי התקשורת בפרשה. "לצד עצמאותה, השפעתה וחשיבותה של התקשורת האלקטרונית והכתובה, נחשף צוות הביקורת לא אחת לפעילות עיתונאית יזומה, שבה בלטה ההזדהות עם צד זה או אחר, תמיכה שהפכה למחנאות של ממש. זו תופעה לא בריאה שלא נמצאה כמותה בעבר בממדים כאלה", כותב המבקר. "יש לקוות, כי הדברים לא יחזרו על עצמם בעתיד והלקחים הראויים יופקו".

המבקר מצטט במסגרת הדו"ח שלו גם את דבריו של הרמטכ"ל הנוכחי, רב אלוף בני גנץ – שנאמרו על ידיו שעה שהיה סגן הרמטכ"ל. בדיון בפורום מטכ"ל מ-30.8.10 אמר אז סגן הרמטכ"ל בני גנץ, כי החקירה בנוגע למסמך הרפז לא צריכה להתייחס רק למסמך הרפז, "אלא לנסות להבין באיזו אווירה המסמך הזה מצא את עצמו… מה המקורות שלו, על איזה בסיס הוא נכתב, על איזו תשתית ארגונית שלמטכ"ל הזה, למטכ"לים הקודמים ולמטכ"לים העתידיים אסור שתהיה.

"זה הדבר האמיתי", אמר אז גנץ. "אחרת יהיה פגר בחדר שימשיך להסריח… המסמך הזה מצא את עצמו באווירה שהוא חשב שהוא יכול להיכתב בה, לא משנה מי כתב אותו, ולכן אני חושב שאת זה צריך לחקור עד תום, לפתוח את הדלתות ולאוורר את הסיפור הזה".

"נגמרו לך הימים…"

בכל הנוגע להתנהלות לשכות הרמטכ"ל ושר הביטחון קובע המבקר כי מן הראוי שתפקידי מפתח חיוניים ורגישים, כמו זה של מזכיר צבאי של שר הביטחון ועוזר הרמטכ"ל, מן הראוי שיהיו להם קווים ברורים והנחיות עבודה מוגדות, על מנת למנוע ליבוי יצרים ושריפות בתך המערכות. "יודגש כי נוהלים או קווים מנחים בלבד אינם תחליף ל'שכל ישר' ואינם יכולים להבטיח מערכת יחסים תקינה ושיתוף פעולה כפי שנדרש בין הלשכות", מדגיש המבקר ואומר כי "לשר הביטחון ולרמטכ"ל – יש תפקיד מפתח ואחריות כוללת בהדרכה ובהכוונה של עוזריהם ובפיקוח עליהם".

המבקר כותב כי מערכת היחסים העכורה בין יוני קורן, רמ"ט שר הביטחון ברק ובין אל"מ ארז וינר, עוזר הרמטכ"ל, העבירה והעצימה את המתחים והחשדנות בין הלשכות והקשתה על שיפור היחסים בין שני האישים. "היא העלתה על שרטון (את היחסים בין ברק לאשכנזי) והם לא שוחחו ביניהם מאז ינואר 2010". המבקר גם הוסיף, כי לא היה מקום להתבטאויות מאיימות של קורן כלפי וינר. יתרה מכך, מערכת היחסים הייתה כה עכורה  בין הלשכות עד כדי שמערכת היחסים בין יועץ התקשורת של ברק, לבין דובר צה"ל בזמנו,  לבין הדובר, אלוף (מיל') בניהו, "שררו חשדנות, אי אמון ואף איבה וכבר בתחילת 2010 חדלו הצדדים לשוחח זה עם זה".  "נגמרו לך הימים, אתה כבר לא קובע", אמר סרי לבניהו עם תחילת תפקידו כיועץ התקשורת של ברק.

"מידע מכפיש" על דובר צה"ל

תמונה שפרסם יועץ התקשורת של ברק, בה נראה ברק וברקע הרמטכ"ל מנמנם, גרמה לבניהו לצלצל לברק לביתו ולהתלונן. עד כדי כך החריפו היחסים. "אפיזודה שולית בדמות התמונה של הרמטכ"ל והשר ברק, צברה חשיבות מופרזת ופרשנות מוגזמת, כשהיא למעשה בגדר "רוב מהומה על לא מאומה", כותב על כך המבקר. אפילו דובר מפלגת העבודה בשנת 2010, דני בורוביץ', שורבב למערכת ההכפשות. הוא יזם פגישה עם מקור מסוים שהיה בידיו מידע מכפיש על דובר צה"ל והקליטו, כשהוא מוסר מידע על תת-אלוף בניהו. במקום להעביר מידע כזה "לידי גורמי בירור מתאימים", כותב המבקר, בחרו סרי, וקורן לפעול להכפשת דובר צה"ל. ואכן, סרי תיווך בין ברקוביץ' לעיתונאי מסוים, כדי שימסור לו א המידע שבידיהם. בהקשר זה כותב המבקר כי "משרד מבקר המדינה מעיר, כי התנהגותם בעניין זה של מר סרי ומר קורן, כעובדי ציבור בדרג גבוה בלשכת שהב"ט, הייתה בלתי ראויה, וכי לא היה מקום לתת יד, אפילו במשתמע, לאיסוף מידע מכפיש על קצין בכיר בצה"ל".

המבקר מדגיש: "במקום להוות גשר, הם העמיקו את השבר במערכת היחסים בין השר ברק לבין הרמטכ"ל דאז".  המבקר מעיר לשני האישים, ברק ואשכנזי, כי " במצב עניינים זה של מערכת היחסים העכורה ששררה בין עוזריהם הקרובים של השר ברק ושל הרמטכ"ל דאז, רא"ל (מיל') אשכנזי, היה על השר ועל הרמטכ"ל דאז להיות ערים ומודעים לנזק הרב שנגרם, ולהביא להפסקת מצב זה".

ברק התייחס לחלק הזה בדוח המבקר והגיב כי "הרמטכ"ל לשעבר השרה בקרב עוזריו ואנשי לשכתו אווירה של זלזול ואי-קבלת מרות כלפי שר הביטחון ולשכתו". אשכנזי הגיב וטען כי "מערכת היחסים העכורה בין הלשכות התפתחה כתוצאה מבחירה מתוכננת ומכוונת מצדו של שר הביטחון, שהביא את יוני קורן על מנת לייצר מדיניות כוחנית מול הצבא". לדבריו הוא פנה לברק וביקש להיפגש עמו במטרה להסדיר את מערכת היחסים אבל ברק השיב "תן לי לחשוב על זה, ובפועל  סירב לקיים את הפגישה".

מלחמות המינויים

בין הרמטכ"ל לשר הביטחון  התגבשה דעה מנוגדת לגבי אופן מינוי אלופים ובעלי תפקידים בכירים כפי שהיה נהוג בעבר. בעוד שאשכנזי סבר כי כפי שהיה נהוג עד כה, שיטה בה הרמטכ"ל מציע מועמדים לשר הביטחון וזה מאשרם או שלא, סבר ברק כי משרד הביטחון יכול להתערב ולהציע מועמדים לתפקידים הללו משל עצמו. כבר בשנת 2009 ביקש אשכנזי למנות את האלוף גדי אייזנקוט לתפקיד סגן הרמטכ"ל במקומו של דן הראל שפרש. ברק התנגד והציע את האלוף יואב גלנט לתפקיד. אחרי חודשיים של אי הסכמה הוחלט על מינויו של האלוף בני גנץ (היום הרמטכ"ל) לתפקיד.

ההתנהלות בין שני האישים הייתה כה קשה עד שאשכנזי איים להתפטר במידה שמינוי של גלנט יכפה עליו. לדעת המבקר פרשיה זו הייתה אחת מהגורמים הראשוניים להידרדרות היחסים בין השניים. גם בנושא מינוי מתאם הפעולות בשטחים לא הצליחו השניים להגיע לידי הסכמה. בעוד שברק חפץ למנות כבר בשנת 2008 את אחד משני תתי האלופים, מיכאל (מייק) הרצוג, או איתן דנגוט, אשכנזי ביקש למנות קצין אחר. לכן שנתיים ימים, מילא האלוף (מיל'), עמוס גלעד, את התפקיד הזה כממלא מקום. ברק רצה לתפוש שני ציפורים. מצד אחד הציג לפניו הרצוג התחייבות משר הביטחון הקודם, עמיר פרץ, לקדמו לתפקיד ומצד שני הוא רצה לקדם את דנגוט לדרגת אלוף. לכן הוא הציע לקדם אחד מהשניים לתפקיד מתאם הפעולות בשטחים ולשני להעניק דרגה.

ברק  התייחס לכך ואמר "לא ייחסתי אז לאשכנזי באמת איזה מזימות גדולות בדברים, וזה נראה לי פשוט קצת חולשות אנוש, קצת קטנוניות… יש שני תפקידים. אני יכול לפתור את שני הדברים האלה, איתן דנגוט מתאים בהחלט להיות מתאם פעולה בשטחים, [תא"ל] הרצוג מתאים הרבה יותר להיות ראש אגף ביטחוני-מדיני". לדעתו של ברק "הרמטכ"ל לשעבר נטל לידו זכות וטו דה-פקטו, על מינוי מתאם פעולות בשטחים, על אף שמינוי זה מעצם טבעו צריך להיות באחריות שר הביטחון". על כך הגיב אשכנזי וכתב כי הוא "סירב לקחת חלק ב-'סידור עבודה' שניסה להכתיב שר הביטחון בכל הנוגע למינוי הפיקטיבי של תא"ל הרצוג, לתקופה של חודש ימים על מנת לאפשר לו לפרוש כאלוף". אשכנזי הוסיף כי "הסנקציה [של השר ברק] על אי הענקת דרגת אלוף להרצוג היא ענישה בדמות של אי מינוי מתפ"ש". על כך כתב המבקר כי "להתנהלות שהביאה לכך שרק לאחר כשנה מונה קצין לתפקיד מתאם פעילות בשטחים מן המניין, לא היה מקום, והיא יצרה מצב בלתי סביר, שצריך וניתן היה למנוע".

המבקר מוסיף כי "כי הדרך שבה ניסה השר ברק למנות את תא"ל (מיל') הרצוג לתפקיד בדרגת אלוף, ועל אחת כמה וכמה לפרק זמן קצר (ושלאחריו יפרוש מצה"ל וישמש כאלוף במילואים) לא הייתה ראויה".

הארכת מינוי הרמטכ"ל אשכנזי, לשנה נוספת

לקראת סיום הקדנציה בת ארבע שנות הכהונה של הרמטכ"ל אשכנזי בתפקידו, התפרסמה ידיעה בכלי התקשורת לפיה אשכנזי לא יתנגד אם יוצע לו להארכת תפקידו בשנה נוספת. לשכתו של ברק כעסה וסרי יועצו של ברק העביר הודעה לתקשורת, כי "פרסום הידיעה, כפי שיוצרה מבית מדרשו של תא"ל אבי בניהו, גורם לזילות מעמד הרמטכ"ל ומוסד הרמטכ"לות".  משלב זה התחיל עימות נוסף בין הרמטכ"ל לשר הביטחון ולשכותיהם.

בעקבות כך לאחר בירור, כשהובהר כי מקור הידיעה איננו פרי יוזמתו של דובר צה"ל ולא הייתה לו מעורבות בנושא, התחייב ברק לפרסם הודעה שגם לגבי תוכנה היו חילוקי  בין שני האישים. ברק לא פרסם. אשכנזי כתב לו: "התחייבת בפני שתפרסם הודעה בשמך ובה תביע את צערך על הפרסום השגוי. על התחייבות זו שבת וחזרת בפני בשיחתנו ביום ו' האחרון [19.2.10]… נוסח מוסכם על דעתך הועבר לעיוני במהלך סוף השבוע האחרון ואף שלא ענה על ציפיותיי במלואן, הבעתי הסכמתי לפרסומו וזאת כדי לסיים את הפרשה ולהתמקד בעיסוק בנושאים הביטחוניים הבוערים שעל הפרק… לצערי, חזרת בך מהסכמתך".

ברק השיב: "הידיעה הנזכרת במכתבך לא נולדה בחלל ריק. במידה שנפגעו מההתרחשות אנשים, הרי שהיו נוספים.. אינני חושב שראוי שננהל התכתבויות בנושאים כאלה. אני מבקש שעניינים כאלה יועלו בינינו בעל פה". למבקר המדינה העיד ברק כי הוא זה שאמר לעוזרו להוציא ידיעה לעיתונות בעקבות הידיעה, שאת מקורה הוא ייחס לבניהו. ברק: "אמרתי לו, תוציא ידיעה שבה כתוב שהדבר הזה זה עוד מניפולציה מבית היוצר של בניהו". ברק הוסיף, כי הסיבה לאי-ההסכמה על תוכן ההודעה נבעה "מסירובו של הרמטכ"ל לשעבר לכלול בהודעת ההתנצלות גם הבעת צער מצד הרמטכ"ל על הפגיעה בראש המטה קורן". אשכנזי הגיב לחלק זה בדו"ח ואמר כי "התנהלותו של שר הביטחון בעניין זה היא חמורה: שר הביטחון הוציא הודעה מכפישה לתקשורת כנגד קצין בכיר בצה"ל".

המבקר מעיר כאן, כי "הודעת השר ברק החריפה את המתח שהיה קיים ביחסים בין שני האישים. סערה זאת הייתה נמנעת לו השר ברק היה נמנע מלכלול בהודעה המכחישה את הידיעה האמורה מ-9.2.10, גם האשמה שגויה כלפי קצין בכיר בצה"ל".

מינוי הרמטכ"ל הבא

בעקבות הידיעה בתקשורת על כוונתו של אשכנזי לא להתנגד להארכה בת שנה לכהונתו, זימן ברק את אשכנזי והודיעו כי קיימת החלטת ממשלה לא להאריך את כהונתו לשנה חמישית. אשכנזי הגיב כי איננו מבין מדוע נדרשת החלטת ממשלה בעוד שהוא לא ביקש מעולם להאריך את כהונתו. עקב כך יצאו שתי הודעות נפרדות בעניין זה, של לשכות הרמטכ"ל ושר הביטחון. הודעות אלו גררו גל של כתבות בתקשורת על המועמד למינוי הרמטכ"ל הבא.

מהדוח עולה, כי בעקבות גל הכתבות והשמועות סבר אשכנזי כי ברק  מתכוון להודיע על המועמד שיחליפו כשמונה חודשים לפני תום כהונתו. הוא פנה לראש הממשלה נתניהו ואף שיגר אליו שני מכתבים בנושא. נתניהו בחר לא להגיב למכתבים אלו. בסופו של דבר החל ברק לראיין מועמדים באוגוסט 2010 ובסוף אותו חודש הודיע כי המועמד יהיה יואב גלנט. בראיונות לתקשורת אמר ברק, כי החלטתו לא להאריך את מינויו של אשכנזי וכוונתו למנות את גלנט נבעה בגלל "עניינים אתיים, נורמטיביים ומקצועיים". ברק הסביר כי "התנהגות שבה רמטכ"ל… בוחש באופן פעיל, מנהל משא פעיל כדי לסכסך בין אלופיו זה דבר שמבחינה אתית וערכי הוא בלתי נסבל… בנורמות של צה"ל המצב שבו רמטכ"ל משקר למטה הכללי, משקר לשר הממונה עליו, זה לא דבר פעוט, זה לא טעות טקטית, זה לא טעות בשיקול דעת, זה פגם עמוק זה ריקבון מוסרי עמוק".

ברק התייחס למסמך הרפז ואמר: "אני חושב שהעובדה שרמטכ"ל… מעורב באיזה שהיא צורה, אפילו אם היא עקיפה, בבישול מסמך כמו המסמך הזה, בפעולה שיטתית כדי לייצר את המסמך הזה לדבר אמין, כאשר הוא מפעיל באופן שיטתי את דובר צה"ל, קצין במדים, כנגד השר הממונה, כנגד המערכת שממונה עליו, באופן שיטתי עם עיתונאים שיודעים על זה, זה פגיעה עמוקה מאוד באתיקה. ובתחום המקצועי שמחזיקים מסמך כזה באופן מכוון… שמים אותו במגירה, לא עושים את הדבר המתבקש הפשוט להביא אותו למבקר המדינה… והוא גם לא הביא אותו למשטרה, ולא העביר את זה ליועץ המשפטי לממשלה, הוא לא ביקש לדבר איתי, הוא לא הראה את זה לאלוף שנוגע לו הדבר, והוא לא הלך עם זה לראש הממשלה, זה התנהגות בלתי מתקבלת על הדעת מבחינה מקצועית, מבחינה ערכית ומבחינה מוסרית… אחרי שהרמטכ"ל מחזיק 'מטען צד' [מסמך הרפז]… [ו]מסתבר ששר הביטחון מתחיל להזמין… את המועמדים לרמטכ"ל כדי לדבר איתם לראות מי מהם יהיה המועמד שנבחר או שמומלץ עליו, רק אז משגרים באמצעות הרל"ש שלך, אתה משתמש ברל"ש שלך לדברים האלה להוציא את המסמך הזה".

"מדוע שר הביטחון לא יזם מהלך להדחת הרמטכ"ל?", הגיב לדברים אלו אשכנזי ואמר כי ההודעה (של ברק) לתקשורת "נועדה להסיט את תשומת הלב התקשורתית מפרשת הליך המינוי הכושל של אלוף גלנט לרמטכ"ל, וכן להמשיך את הפגיעה ברמטכ"ל".

אשכנזי לא היה מעורב ב"בישול" מסמך הרפז

המבקר שלל את מעורבות אשכנזי בבישול מסמך הרפז וכתב כי "לעניין זה יש לציין, כי כאמור לעיל, משטרת ישראל כבר הודיעה, כי לא נמצאה תשתית לחשד שהרמטכ"ל דאז, רא"ל (מיל') אשכנזי, היה מעורב בהכנת מסמך הרפז. כמו כן, לא נמצאה בביקורת כל מעורבות של הרמטכ"ל דאז, רא"ל (מיל') אשכנזי, בפרסום מסמך הרפז בתקשורת ובקביעת עיתוי הפרסום בקשר לתחילת הראיונות של השר ברק את המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל". הוא הוסיף כי "מצופה היה מהשר ברק, כמי שהרמטכ"ל פועל בכפיפות ישירה אליו, כי קודם כל יברר לעומק את הדברים".

בעקבות היחסים הללו, והודעתו של ברק על מינויו הצפוי של גלנט, ברק המשיך ועצר את סבב מינויים של 157 קצינים בכירים בדרגות הפיקוד של מפקדי חטיבות בדרגות תת אלוף ואל"מ לשנת 2011. על כך העיר המבקר, כי "השר ברק נקט צעד חריג ולא שגרתי בכך שבאופן גורף לא אישר את המינויים לתפקידים.. עצירת תהליך המינויים של הקצונה הבכירה בצה"ל למשך תקופה ארוכה שכזאת יוצרת קושי ממשי וגורמת לפגיעה משמעותית ושלא לצורך בתהליכי העבודה".

עוד בטרם מונה הרמטכ"ל החדש הודיע שר הביטחון על מינוי שני תפקידים בכירים אחרים בצה"ל: מינוי האלוף יאיר נווה לתפקיד סגן הרמטכ"ל ומינויו של אל"מ ליאור לוטן כדובר צה"ל הבא.  ביחס לכך כותב המבקר כי "ביחס לשני תפקידים אלה נמצא, כי התהליך נעשה תוך התעלמות מהרמטכ"ל המכהן באותה עת, רא"ל (מיל') אשכנזי".  לוטן לא מונה בסופו של דבר, אלא תא"ל יואב (פולי), מרדכי. עלי כך קובע המבקר, כי "השר ברק ואלוף (מיל') גלנט כרמטכ"ל המיועד נהגו שלא על פי המסד הנורמטיבי כאשר הודיעו פומבית על מינויו המתוכנן של אל"מ (מיל') ליאור לוטן לתפקיד דובר צה"ל, תוך התעלמות מהרמטכ"ל המכהן, רא"ל (מיל') אשכנזי".

תהליך בחירת הרמטכ"ל

המבקר אומר כי תהליך בחירת רמטכ"ל צריך להיות מובנה, מוגדר ומעוגן בכתובים, יחד עם שמירה על מידת גמישות ושיקול דעת למופקדים עליו. במסגרת זאת ראוי לדעת המבקר שתהליך בחירת המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל יעוגן בכתובים ויישען על אמות מידה ודרישות כשירות רלוונטיות וקווים מנחים לתפקיד, כגון: רקע מקצועי, ניסיון מבצעי ומאפיינים אחרים.

עוד אומר המבקר כי ראוי שהממשלה תבחן את משך התפקיד הרצוי של הרמטכ"ל, תוך שהיא מביאה בחשבון את הגורמים המשפיעים השונים, לרבות היעילות המיטבית של משך הכהונה והשפעתה על יציבות התכניות לבניין הכוח ולהפעלתו.

ראוי לבחון אם משך כהונת הרמטכ"ל ייקבע לתקופה קצובה אחת או שהוא יהיה עם אופציה להארכה, ומהי עילת ההארכה וראוי גם שמשך התפקיד שייקבע (עם או בלי אופציה להארכתה) – יעוגן בחקיקה. "משרד מבקר המדינה סבור, שעל ראש הממשלה להביא ללא דיחוי בפני הממשלה את ההמלצות של דוח זה בנוגע לבחירת הרמטכ"ל ומינויו, כדי לוודא שיתקיים דיון ויתקבלו החלטות בנושא זה, וחשוב שהחלטות אלה יתקבלו עוד לפני בחירת ומינוי הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל".

התנועה לאיכות השלטון: לפתוח מייד בחקירה פלילית

התנועה לאיכות השלטון הודיעה שתפעל  במישור המשפטי אם היועץ המשפטי לא יורה על פתיחת חקירה בפרשה. כבר לפני פרסום דו"ח מבקר המדינה היום, פנתה התנועה מספר פעמים ודרשה לקבל את עמדת היועמ"ש באשר לחידוש החקירה הפלילית בפרשה המכונה "מסמך הרפז". התנועה מציינת כי אי החלטת היועץ המשפטי עומדת בניגוד לסעיף 14 (ג) לחוק מבקר המדינה והדבר נוגד את הסיבה להעברת הממצאים מהיועמ"ש למבקר מלכתחילה.

התנועה מציינת בפנייתה ליועמ"ש, כי לנוכח פרסום דו"ח המבקר בנושא מסמך הרפז, בו מצוין כי על אף פניית משרד המבקר אל היועמ"ש לבדיקת החדשות למעשים פליליים שעלו מן החומרים, תגובת היועמ"ש טרם נתקבלה, וזאת "למרות הזמן הרב שחלף ולמרות החשיבות שבמיצוי החקירה" – התנועה מביעה תמיהה על מצב דברים זה. לדברי התנועה לאיכות השלטון, היועמ"ש, שהינו התובע הכללי והיועץ המשפטי לממשלה, מפר הוראת חוק ברורה, וזאת למרות שהמספר גופים התרו על כך. התנועה חוזרת ומדגישה את חשיבות פתיחת החקירה בפרשה זו. זאת ועוד, לפתיחת החקירה יש חשיבות גדולה בשמירה על אמון הציבור במערכת הביטחון.

דוברת התנועה הוסיפה כי התנועה דורשת לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה בהקדם האפשרי על מנת שתוכל לשקול את המשך צעדיה המשפטיים בנושא.

[related-posts]