לאחר סיום הדרמה הפיסקאלית מתחבטת כרגע אמריקה בשאלה הגדולה – מי ניצח? זה ללא ספק היה קרב בין נשיא ארצות הברית למפלגה הרפובליקנית. האמת זה היה יותר ריב, ריב שגלש לפסים אישיים, העלבויות הדדיות, וסטייה מהעיקר – כל האלמנטים הקיימים בריבים בתוך המשפחה. אבל עדיין, כולם רוצים לדעת מי ניצח.

תלוי את מי שואלים. באופן צפוי ומשעמם, הבית הלבן זוקף את הנצחון לעצמו, והרפובליקנים לעצמם. אפשר למצוא צידוקים לשתי הטענות. הנשיא הצליח להעלות מיסים לעשירים, דבר שהרפובליקנים הגדירו כ'משהו שאנחנו לעולם לא נסכים לו'. מצד אחר, יבואו הרפובליקנים ויגידו שהנשיא רצה להעלות מיסים לכל מי שמרוויח מעל מאתיים-וחמישים אלף דולר בשנה והם הצליחו לדחוק את הסף מעלה לארבע מאות וחמישים אלף.
. 

הרווחת 450,000 דולר השנה? אתה שייך למעמד הביניים

הפועל היוצא של כך, אגב, הוא שכל מי שמרוויח עד ארבע מאות וחמישים אלף דולר בשנה מוגדר ב'מעמד ביניים' בארה"ב – זה מגוחך. מדובר באנשים שמרוויחים שלושים-ושבע-וחצי אלף דולר בחודש, משהו כמו מאה-וארבעים אלף שקל. כך לפתע ביום בהיר הפך מעמד הביניים של ארה"ב למושא קנאתם של מעמדות ביניים מכל רחבי העולם.

אבל נחזור למי ניצח. פול קרוגר, הכתב הכלכלי הבכיר של הניו-יורק טיימס (וחתן פרס נובל לכלכלה) הכריז על אובמה כ'שחקן הפוקר הגרוע בכל הזמנים'. הוא טען לחוסר נסיון של הנשיא בפוליטיקה של וושינגטון הבירה שגרם לכך שהפסיד יד מנצחת. ייתכן שפוליטיקאי משופשף יותר היה מצליח להגיע לעסקה טובה יותר 'על הנייר' עבור הדמוקרטים, אבל נצחונות בארה"ב לא נמדדים במספרים הקטנים ושברי אחוזים, אלא בכותרות גדולות, אמריקה סטייל.

ואובמה הלך על כותרות גדולות. ענקיות. הוא כנראה היה מסכים עם קרוגר שהוא שחקן פוקר גרוע. ראייה לכך היה שינוי טקטיקה מוחלט שאובמה נקט במהלך המשא ומתן מול הרפובליקנים. השינוי היה שהוא זרק את הקלפים על השולחן, דחף את כל הצ'יפים שלו למרכז, והודיע שזהו, הוא, נשיא ארה"ב, גמר לשחק. זה ייזכר כרגע מכונן בנשיאות של ברק אובמה, הרגע שבו הוא זנח את החלומות לשיתוף פעולה בין-מפלגתי, חלומות להנהיג 'פוליטיקה אחרת' בוושניגטון החורטת על דגלה את טובת הציבור מעל אינטרסים מפלגתיים, ובחר בעשייה במקום.

להסתכל על המהלכים של אובמה (מיד נפרט) כתסמונת הקדנציה השנייה – נשיאים אמריקנים משוחררים בקדנציה השנייה שלהם מהצורך להבחר שוב וכך מרשים לעצמם להיות נאמנים יותר למשנה האידואולגית שלהם (מפחיד לחשוב מה היה קורה אצלנו באותו המצב – אמא'לה!) – יהיה פשטני ומפספס את שורש העניין. אובמה עשה כמה דברים כביכול שערורתיים כבר בקדנציה הראשונה שלו, כמו למשל להכריז שהוא הולך להעלות מיסים, שהוא תומך בנישואין בין בני אותו המין, שלא לדבר על 'אובמה-קייר', המהפך שהוא ביצע בביטוח רפואי בארה"ב, שבאופן מסורתי היו נחשבים כ'מהלכים של קדנציה שנייה'. לא. אובמה הבין משהו, עשה חושבים, ושינה טקטיקה תוך כדי תנועה.

ביום שני, השלושים ואחת בדצמבר, היום האחרון לפני הנפילה, הנשיא סידר לעצמו מסיבת עיתונאים בבית הלבן כשהוא מוקף ב'אנשים פשוטים' שהריעו לו ללא הפסק. אובמה התנהג כמי שיודע שהעסקה כבר מונחת בכיסו ומסתבר שאובמה הוא לא המנצח הכי אדיב בעולם. בעוד הרפובליקנים ציפו להושטת יד לאחר שהם הסבירו כמה הם נעלבו מהופעתו ביום האתמול (יום לפני זה אובמה הופיע ב'פגוש את העיתונות' הפופולרית וכתש את הרפובליקנים), הנשיא נתן להם את ההפך.

‫"ההעדפה שלי הייתה לפתור את כל הבעיות המונחות בפנינו דרך הסכם אחד כולל שיפתור את בעיית הגרעון שלנו על מנת שנוכל להתרכז בצמיחה, אבל מסתבר שעם הקונגרס הזה, זה היה יותר מדי לבקש", והוא המשיך, "שימו לב שרק חודש שעבר רפובליקנים טענו שהם לעולם לא יסכימו להעלות מיסים לעשירים, אך ההסכם שהולך לעבור יעלה את המיסים לאותם אמריקנים, ויעלה אותם לצמיתות". ואם זה לא הספיק, הנשיא הזהיר: "אם הרפובליקנים חושבים שאחרי היום כל העבודה להפחתת הגרעון תעשה דרך קיצוצים ממשלתיים, הם טועים… מיליונרים וחברות עם הרבה לוביסטים בוושינגטון ישתתפו בנטל, לפחות כל עוד אני הנשיא. ואני הולך להיות הנשיא בארבע שנים הקרובות".

זו הייתה תצוגה מאלפת של נשיא שמגדיר מחדש את חוקי המשחק. ההתנהלות הרווחת בוושינגטון היא של ג'נטלמניות על פני השטח. הצדדים לא חוסכים ביקורת אחד מהשני, אך תמיד מסיימים בנימה אופטימית. הרפובליקנים חשבו שהם הולכים לראות נשיא מפוייס ומלא הכרת תודה ובמקום זה קיבלו נשיא לוחמני שלועג להם ומבטיח להמשיך ללחוץ אותם בנקודות הכי כואבות. הרפובליקנים זעמו. הם האשימו את הנשיא שהוא "מזיז את השער" כשכבר כמעט ויש הסכם.

אי אפשר שלא להעריץ את אובמה על קור הרוח והאומץ המנהיגותי שהוא הפגין כשתכלס הודיע שהוא ימשיך להלחם להעלאה נוספת של מיסים לעשירים. זה היה בשעות הצהריים. ההסכם עוד לא עבר את הסנאט עם הרוב הדמוקרטי, שלא לדבר על הקונגרס עם הרוב הרפובליקני. הרפובליקנים חמומי המוח היו יכולים לפוצץ את הכל הסיפור, לתת למיסים לעלות ולהאשים את אובמה. אבל זה היה מקרה נדיר שבו הנשיא ידע בוודאות שהוא צודק, שהעם איתו, והוא הולך להשתמש בזה לשנות את מאזן הכוחות בוושינגטון. אין ספק שאובמה של הראשון בינואר 2013 הוא נשיא חזק יותר, סמכותי יותר ופופלרי יותר.

בערך ארבע דקות אחרי שנחתם ההסכם אובמה עלה על המטוס הפרטי הכי שווה בעולם, אייר-פורס-1, וחזר למשפחתו הנופשת בהוואי. בין לבין, הוא הספיק לשחרר הודעה שאומרת, "אני לא אסכים לערוך דיון נוסף עם הקונגרס הזה אודות האם או לא הם צריכים לשלם את החשבון על חוקים שהם כבר העבירו." בתרגום חופשי זה 'לא יהיה משא ומתן מחודש על העלאת תקרת החוב הלאומי', הריב המתוכנן הבא בתור בין הנשיא לרפובליקנים. רק מנצח יכול לקבוע את החוקים לסיבוב הבא.