Skip to content

הסנקציות על איראן: האם הן עובדות?

הסנקציות הכלכליות עזרו ליצור אינפלציה משתוללת והעמיקו את האבטלה, אך היא לא פגעה בענפי יצוא עיקרים של המדינה. תהליך של שינוי אמיתי בחברה האיראנית יבוא לא מתוך סנקציות כלכליות, אלא מתוך שינוי כלכלי שבא מתוך המדינה, תהליך שבו חברות יופרטו ויעשו יעילות יותר
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

במהלך השבוע האחרון פורסמו ידיעות כלכליות אחדות באתרים ממשלתיים ובסוכנויות ידיעות איראנים, שמעלות כמה סימני שאלה על יעילותן של הסנקציות הכלכליות שהוטלו על איראן. הסנקציות הכלכליות פוגעות במרקם החברתי באיראן, אך נראה שאינן פוגעות, או פוגעות פחות בכמה ענפי יצוא עיקריים של המדינה.

יתרה מזאת, אם עליות בשוק המניות הם מדד לאמון שרוכשים משקיעים לחוסנה של הכלכלה בעתיד, אזי הבורסה לניירות ערך של טהראן, היא כנראה אחת מהסנוניות המבשרות אביב כלכלי פרסי שעתיד להימשך שנים רבות.

שבוע שעבר פרסמה הבורסה לניירות ערך בטהרן (TSE), אודות ביצועיו של מדד TEDPIX, מדד מחירים ודיווידנדים  ואחד המדדים העיקרים ב-TSE, המודד את התשואה על ההשקעה והכנסה כתוצאה מהשקעה בנייר ערך (דיווידנד, ריבית). מהפרסומים עולה, כי במהלך שנת 2012, עלה מדד ה-TEDPIX ב-55%.

באותו שבוע פרסם המשרד האירני לעניינים כלכלים ופיננסים (המקבילה האיראנית למשרד האוצר הישראלי), גם הוא נתונים על הבורסה בטהרן. המשרד פרסם, כי מדד עיקרי אחר של הבורסה ה-TEPIX, מדד משוקלל של כלל המניות הרשומות בבורסה בטהרן, עלה במהלך שנת 2012 ב-46%.

הסיבה העיקרית לעליית המדד מסביר ראש הרשות לניירות ערך של איראן, עלי סלאחעבאדי,  נובעת מהעובדה שחברות הרשומות בבורסה לניירות ערך של טהראן הציגו רווחים מצוינים. סיבה נוספת לעליות השערים, נובעת בעקבות פיחות בריאל האיראני אל מול מטבעות אחרים, מה שהפך את היצוא לרווחי יותר.

שוק קצה

הבורסה לניירות ערך של טהראן היא הגדולה ביותר במדינה. היא נוסדה בשנת 1967 והיא מוגדרת כ"שוק קצה". שוק קצה, מושג שהוטבע בשנת 1992, מבטא שוק בעל שווי הון נמוך, אך כזה שמשקיעים מחפשים בו הזדמנויות שמקנות תשואה גבוהה לטווח ארוך.

שלושת ענפי הייצוא העיקריים של איראן הם גז, נפט ומוצרים פטרוכימיים: “השארנו מאחור את התנאים הקשים שנוצרו בימים הראשונים של הסנקציות ואין יותר אסים בשרוול לאלו שהטילו את הסנקציות, כדי ליצור לחץ על תעשיית הנפט האיראנית", אמר שר הנפט האיראני, רוסטאם קוואסמי, בכתבה שפורסמה שלשום באתר Teheran Times. יש מקום לסייג את דבריו של קוואסמי, שכן אין מקור נוסף אמין ולא איראני שיאשש את דבריו. אולם די בלקרוא את שטף ההודעות הכלכליות במדיה האיראנית כדי למצוא אמת כלשהי בדבריו.

הדברים הללו נאמרו על-ידי שר הנפט קוואסמי בביקור שערך באי ח'ראג במפרץ הפרסי, השוכן כ-500 ק"מ צפונית למפרץ הורמוז. באי מתכננת איראן את הפקתם של לא פחות מ-600 מיליון רגל מעוקב של גז ליום, בפרויקט שממומן על ידי Bank Mellat (בפרסית: 'בנק העם'), בנק החשוד על ידי האיחוד האירופי וארצות הברית במימון פרויקט הגרעין האיראני, הקרן לפיתוח של הרפובליקה האסלאמית וחברה השוכנת בשוויץ בשם Naftiran Intertrade Company, המממנת של חברת הנפט הלאומית של איראן (National Iranian Oil Company). הפרויקט כולו מוערך בכ-1.2 מיליארד אירו (כ-1.6 מיליארד דולר). אילו לא היה דורש לגז האיראני, קשה להאמין שפרויקט יקר שכזה היה יוצא לדרך.

בכלכלה שבה מושגים של רווח והפסד הם מושגים שגורים, אין מקום להפיק מוצר אם אין לו ביקוש, שכן עצם תהליך יצירת מוצר או הפקתו יגרור אחריו הוצאות כבדות. בידיעה שפורסמה שבוע שעבר באתר Teheran Times, פורסם כי איראן השיקה מפעל פטרוכימי גדול במחוז קרמנשאה, המיועד ליצר כ-300,000 טון של פוליתילן, חומר גלם שהוא הבסיס לייצור מוצרי פלסטיק.

האתר אמור ליצור כ-1,500 מקומות עבודה, ועתיד ליצר פוליאתילן, בשווי של כ-430 מיליון דולר בשנה. בתגובה לכך, אמר מנכ"ל החברה הלאומית לתעשייה פטרוכימית של איראן (NPC), עבדולחוסיין באייאט, כי איראן מתכננת להגביר את הייצור של פוליאתילן ב-12 מיליון טון עד לסוף אביב 2013. באייאט עוד ציין את מדינות היעד אשר איראן מתכננת לייצא אליהן מוצרים פטרוכימיים. סין, מזרח אירופה והמזרח התיכון הן השותפות העיקריות של איראן עבור מוצרים אלו, כאשר אחד היעדים המרכזיים של ה-NPC היא להמשיך ולחפש שווקים חדשים.

זוהי כמובן משאלת לב ולא ברור האם אכן יצליח ה-NPC לעמוד ביעד שהוא קבע בעתיד. אולם איראן הוכיחה שלמרות הסנקציות הכלכליות שהוטלו עליה, היא עדיין מצליחה לשמור על ערוצי סחר פתוחים ולייצא רבים ממוצרי הדגל שלה. בידיעה שפורסמה באתר Iranian Labour News Agency, נרשם כי איראן תחל לייצא גז טבעי לשכנות שלה בעוד כשלוש שנים. לא פורסם מי הן אותן מדינות, אך סביר להניח, כי מניסיון העבר מדינות היעד יהיו מדינות כמו טורקיה, הודו ואזרבייג'ן.

סעיף 44

אולם הידיעה החשובה ביותר, היא זו שפרסם המשרד לעניינים כלכלים ופיננסים של איראן שבוע שעבר, ידיעה הקשורה למה שמכונה סעיף 44. סעיף 44 בחוקה של הרפובליקה האסלאמית מתייחס לעניינים כלכלים ופיננסים במדינה, ומדבר על חלוקת הסקטורים הכלכליים במדינה לשלושה. סעיף 44 הוא הזרז של תהליך שהתחיל לפני שנים אחדות באיראן, והוא תהליך ההפרטה של חברות ממשלתיות.

ההפרטה באיראן (מקור: ויקימדיה)
ההפרטה באיראן (מקור: ויקימדיה)

תהליך ההפרטה הואץ בשנים האחרונות על ידי רפורמיסטיים באיראן וזכה לתמיכת המנהיג הרוחני העליון של איראן אייתוללה עלי חמנאי, שהציע בעצמו לאגן את תהליך ההפרטה בחוק ובהגנת משרד המשפטים, וזאת במטרה להביא לשינוי כלכלי וחברתי עמוק כמו גם למשיכה של השקעות זרות במדינה. לתהליך התנגד בעבר הנשיא המכהן, מחמוד אחמדיניג'אד, שניסה להכניס מקלות בגלגלי המהלך ולהאט אותו, אולם כעת הנשיא האיראני משמיע קולות אחרים. התקנות הכלליות תחת סעיף 44 של החוקה נחשבים לאחת הרפורמות החשובות ביותר שנעשו בכלכלה האיראנית, אמר אחמדיניג'אד במהלך הכינוס הרביעי בעניין "סעיף 44” שנערך שבוע שעבר.

הסנקציות הכלכליות עזרו ליצור אינפלציה משתוללת והעמיקו את האבטלה, אך היא לא פגעה בענפי יצוא עיקרים של המדינה. תהליך של שינוי אמיתי בחברה האיראנית יבוא לא מתוך סנקציות כלכליות, אלא מתוך שינוי כלכלי שבא מתוך המדינה, תהליך שבו חברות יופרטו ויעשו יעילות יותר. יעילות כלכלית בין היתר תוביל בעתיד לקיצוצים במשרות ותעמיק את האבטלה, אך מצד אחר היא תגרור אחריה רצון ליצור קשר עם חברות אחרות בארצות אחרות כדי להעמיק קשרי מסחר. הרצון להיפתח לשווקים אחרים הוא שיגרור אחריו התמתנות אל מול המערב.

תהליך ההפרטה שמתרחש באיראן דומה לתהליך התרחש ברוסיה בתחילת שנות ה-90. אז קבוצה של יזמים שאפתנים הצליחו לשים את ידם על נכסי מדינה במחירי רצפה ונהפכו למיליונרים בין לילה, תוך שהם משאירים שובל של המוני אזרחים רוסים רעבים ללחם. להבדיל מהמקרה הרוסי, התהליך שקורה באיראן תחת סעיף 44, הופך את התהליך ההפרטה לא בהכרח למושלם, אך למסודר יותר, תהליך שנותן לכל אזרח איראני את ההזדמנות להיות בעלים בחברה שהופרטה. הפרטה נועדה להכניס כסף לקופת המדינה, שמדינה כמו איראן זקוקה לו כתוצאה מהסנקציות הכלכליות שהוטלו עליה. תהליך ההפרטה הוא התהליך שעשוי לגרום לאיראן בסופו של דבר להיפתח ולהתמתן יותר אל מול המערב.

מקור התמונות: FreeDigitalPhotos

1 Comment

  1. רז צימט
    6 בינואר 2013 @ 18:16

    קראתי את הכתבה המעניינת ואני מבקש להעיר מספר הערות:
    א.דומני, כי היה ראוי להתייחס להצהרותיהם של בכירי הכלכלה האיראנית בנוגע למצבה הכלכלי של ארצם בהסתייגות רבה הרבה יותר. הצהרותיהם של ראשי מדינות בנוגע למצבן הכלכלי ראויות תמיד להתייחסות ביקורתית והדבר נכון שבעתיים במדינה כמו איראן, שמנהיגיה עושים מסיבות ברורות מאמצים ניכרים (ולא ממש מוצלחים גם כשבוחנים את תוצאותיהם בראי התקשורת האיראנית) להמעיט מחשיבות הסנקציות. ראוי באופן מיוחד להתייחס במידה רבה של הסתייגות להצהרות אלה כאשר הן באות לידי ביטוי באמצעי התקשורת האיראנים בשפה האנגלית. די בקריאת העיתונות ואתרי החדשות האיראנים בפרסית כדי להתרשם מהשלכותיהן החריפות של הסנקציות על ענפי הכלכלה השונים, ובפירוש לא רק בהקשר לנתוני האינפלציה והאבטלה.
    ב. הטענה לפיה "הסנקציות הכלכליות לא פגעו בענפי יצוא עיקריים של המדינה" היא מופרכת לחלוטין. על-פי נתונים עדכניים שפרסם לאחרונה המרכז למחקרים אסטרטגים של "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר", כ-70 עד 80 אחוזים מהכנסות איראן במט"ח מבוססות על נפט. שר הכלכלה האיראני עצמו, שמשרדו מתגאה בנתונים לגבי הבורסה (אליהם אתייחס מייד) הודה לאחרונה, כי הכנסות איראן מנפט ירדו במחצית כתוצאה מהסנקציות. הטענה לפיה אין פגיעה בענפי יצוא עיקריים של המדינה אינה ברורה לי, לפיכך, לחלוטין. גם אם הפגיעה ביצוא הגז פחותה (שהרי הסנקציות נועדו בראש וראשונה לפגוע במגזר הנפט) וגם אם איראן מצליחה למצוא תחליפים מסוימים לחלק מיצוא הנפט בעקבות האמברגו, ברור שאין בכך כדי לפצות על הפסדיה. הנשיא אחמדינז'אד עצמו (שהצהיר בעבר כי איראן יכולה להתקיים ללא הכנסות נפט בכלל…) שב והצהיר לאחרונה שאיראן חייבת לצמצם את התלות של תקציב המדינה על הכנסות הנפט.
    ג. המאמר מתייחס לשני מדדים חיוביים לכאורה בכלכלה האיראנית: העליות בבורסה ותהליך ההפרטה. לגבי הבורסה בטהראן – היא אכן מתאפיינת בשנתיים האחרונות בעליות חדות, אך גם כלכלנים איראנים אינם רואים בעליות הללו משום ביטוי למצבה הכלכלי של ארצם. בדיווח נרחב שהתפרסם בשנה שעברה ביומון הכלכלי "דניא-י אקתצאד" (עולם הכלכלה) העריכו מספר כלכלנים, כי העליות משקפות "בועה" בשוק ההון האיראני. חלקם טענו, כי העליה הנמשכת בבורסה מוסברת בחוסר הכדאיות להשקיע בערוצי השקעה אחרים באיראן לנוכח שיעור הריבית הבנקאית הנמוך (והלא ריאלי) יחסית לאינפלציה ועל רקע המיתון בשוק הדיור. כלכלנים אחרים הסבירו, כי מניותיהן של חברות רבות נסחרות בבורסה בשווי הגבוה באופן משמעותי מערכן הריאלי. הם הצביעו על כך, שמאחר שלא חל גידול במספר החברות הנסחרות בבורסה, גברה הדרישה למניותיהן של החברות הנסחרות כיום. משמעות הדבר היא שאלה נסחרות בשווי גבוה יותר משוויין האמיתי.
    ד. לגבי ההפרטה: ראשית הטענה לפיה "תהליך ההפרטה הואץ בשנים האחרונות על-ידי רפורמיסטיים באיראן" אינו ברור, שכן הרפורמיסטים אינם בשלטון מאז שנת 2005. המנהיג העליון אכן תומך, לכאורה, בתהליך ההפרטה במסגרת יישום סעיף 44 של החוקה, אך הצגת תהליך ההפרטה באיראן כמוצלח רחוק מאוד מהמציאות כפי שמוצגת על-ידי אמצעי התקשורת ופוליטיקאים רבים באיראן. תהליך ההפרטה ניצב בפני קשיים רבים, במיוחד לנוכח חולשת המגזר הפרטי. הטענה לפיה "תהליך ההפרטה נותן לכל אזרח איראני את ההזדמנות להיות בעלים בחברה שהופרטה" נכונה אולי ברמה התיאורטית אך בוודאי לא ברמה המעשית. דוגמא טובה לכך באה לידי ביטוי בשנת 2009 במהלך הפרטת 50 אחוזים (+מניה אחת) ממניות חברת התקשורת האיראנית בבורסה של טהראן. מניות החברה הונפקו בספטמבר 2009 בתוך חצי שעה בלבד בשווי כולל של קרוב ל-8 מיליארד דולרים. אלא שמי שזכה בעיסקה היה תאגיד "תוסעה-י אעתמאד-י מבין" שכמה מחברותיו קשורות למשמרות המהפכה האיראנים. באפריל 2010 אישר יו"ר ארגון ההפרטה האיראני כי חל עיכוב בהנפקת מניותיהן של שתי ענקיות הרכב האיראניות בשל אי-בהירות בנוגע להתחייבותיהן הבינלאומיות . העיתונות האיראנית מתחה בשנים האחרונות במספר הזדמנויות ביקורת חריפה על עיכובים ביישום מדיניות ההפרטה על-ידי הממשלה. מזכ"ל "מפלגת הקואליציה האסלאמית" השמרנית, מחמד-נבי חביבי, טען באפריל 2010 כי הממשלה לא השיגה עד כה אף הישג ביישום התהליך. לדבריו, ננקטו בשנים האחרונות כמה צעדים שנועדו לקדם את הפרטתן של חברות ממשלתיות ולחזק את המגזר הפרטי, אך עד כה לא הניבו צעדים אלה כל תוצאה משמעותית. הטענה המקובלת בקרב כלכלנים היא שבגלל חולשת המגזר הפרטי ותפישותיה הפופוליסטיות של ממשלת אחמדינז'אד, מי שמרוויח מתהליך ההפרטה הוא בעיקר גורמים הקשורים ישירות למשטר, כדוגמת ה"בניאדים" (קרנות ממשלתיים השולטים בנתח ניכר מהפעילות הכלכלית במשק) ומשמרות המהפכה.
    ה. הסנקציות הכלכליות על איראן בהחלט מעלות שאלות חשובות שחייבות להישאל בנוגע להשפעתן, למשל: האם הן משיגות את יעדן המרכזי שהוא יעד פוליטי ולא כלכלי: שינוי מדיניות הגרעין של איראן. אך בנוגע להשפעה הכלכלית – אין כיום עוררין אפילו באיראן (למעט הצהרות למטרות הסברה של בכירים איראנים שאינן נתמכות בדיווחים הכלכליים המתפרסמים מדי יום בעיתונות האיראנית וכמובן מחוץ לאיראן) שהיא משמעותית וחריפה בכל תחומי הכלכלה.
    ד"ר רז צימט
    מרכז "אליאנס" ללימודים איראנים, אוניברסיטת ת"א

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן