המבוגרים שבינינו שמעו על "טקס" ו"זאגור"; הצעירים יותר, שגדלו בעידן הטלוויזיה, מכירים את אסטריקס, לאקי לוק, טין טין ואפילו הדרדסים. הראשונים היו חלק מנסיון להביא לישראל תרבות אחרת שלא רק שלא נעלמה, אלא פורחת ומצמיחה לה ענפים חדשים בכל רחבי העולם. הקומיקס או מה שהצרפתים מכנים Bonne Dessin ציור יפה.
תרבות הקומיקס בעולם פורחת. מאות אלפי ספרים יוצאים לאור מדי שנה ואלפי אמני קומיקס מספרים סיפור בתמונות, חלקם לילדים, אבל חלק גדול מהם ממש לא. חנויות הספרים בצרפת, בלגיה, איטליה ואנגליה מחזיקות מחלקות שלמות, ענקיות, של ספרי קומיקס בכל הרמות, עם ציורים מדהימים. עידן גיבורי העל של המרבל קומיקס נלקח כמה רמות מעלה, ואם תרצו גם כמה רמות מטה – עם כניסת המנגה היפנית המדבקת לשווקים.
זה לא שאין בישראל אמני קומיקס, היו ועדיין ישנם. הצעירים שבהם מוכשרים מאוד ברמה האמנותית אבל לא ממש יודעים לספר סיפור או להעביר מסר. באחרונה נפל לידי, די בטעות, ספר בהוצאה של קבוצת אמני קומיקס עצמאיים מתורגם לאנגלית, הציורים אמנם יפים הסיפור עלוב וחסר פואנטה.
ספרים חדשים שיוצאים לשווקים, בעיקר אם הם חלק מסדרות נחשקות, מקבלים פרסום ענק במדיה. טין טין זוכה למסיבת יום הולדת; וטיטוף, לאקי לוק הדרדסים ועוד זוכים לסדרות טלוויזיה משלהם. בעוד שבישראל מה שמגיע לטלוויזיה מת, בצרפת ובלגיה מרכזי הקומיקס העולמי הם רק מעודדים צריכה של יותר ויותר ספרים. אין בית בצרפת בלי מדף אחד לפחות עמוס קומיקס. הרפתקאות, הומור, מחאה וכל מה שתרצו. רבים מכם בוודאי זוכרים את הסדרה Persepolis מאת מרגאן סטרפי, שמתאר את המהפכה האסלאמית והחיים באיראן אחריה, ספר שהפך לסרט מפורסם.
בישראל הפסיקו לפני שנים רבות לתרגם ולמכור ספרי קומיקס, אבל מי שגדל באירופה לא ישכח ובוודאי מתגעגע לישיבה בחנות הספרים והצצה (ולפעמים קריאה של ספר שלם) בספרי הקומיקס המרהיבים. מי שגדל על אסטריקס לא גדל על הסרט אלא על סדרת הקומיקס והוא זוכר את כל שמות גיבוריו. עבור הדור הצעיר הישראלי קומיקס לא קיים, טלוויזיה כן, קומיקס לא.
קומיקס הוא קודם כל אמנות, שילוב נדיר בין היכולת לספר סיפור ולצייר אותו. יש כמה בתי ספר באירופה שמלמדים את התורה, ולא מדובר בלימודים קלים. אבל ללמוד לא מספיק: או שיש לך את זה או שאין לך. קומיקס יכול להיות פשטני, כמו למשל מיודעינו דילברט עם אמירה לכיוון מסוים; הוא יכול להיות מורכב אמנותית ברמה שלעיתים נדירות יוכלו אמני הוליווד להמחיש; הוא יכול להיות קריקטורה (מישהו זוכר את המגזין האמריקאי MAD?), רומן רציני או יומן מסע בסגנון של הצרפתי גי דוליסל, שספרו האחרון עסק בחוויותיו בירושלים כשהתלווה לאשתו ששהתה שם כפעילת ארגון רופאים ללא גבולות.
ענף הקומיקס פורח גם ביפן, שם צמחה המנגה קומיקס בסגנון אחיד למדי, שמספר סיפורי אהבה, הרפתקאות או בדיוני לחלוטין. המנגה הפכה ללהיט ענק באירופה וילדים וגם מבוגרים ממתינים בקוצר רוח ליציאת הספר הבא בסדרה שאותה הם קוראים, מרדף מטורף מתנהל אחרי ספרי מנגה בעשרות חנויות יד שניה. בקיצור – פריחה.
צריך לזכור שבניגוד לישראל, בבתים רבים בצרפת אין טלוויזיה מבחירה, והורים רבים מגבילים את ילדיהם במשחקי מחשב או בשימוש באינטרנט. המנגה עבור רבים מהם הוא כלי לפיתוח הדמיון, ועוד יותר מזה לעידוד הקריאה.
בארה"ב, מולדת גיבורי העל, הקומיקס כמו דברים רבים אחרים הפך לסחר מכר או עניין לאספנים. הקולנוע והטלוויזיה גם כאן חיסלו את הקומיקס המודפס, המסר איננו והסיפור מעוות ועונה לצרכי הקהל ברמת השיווק לא ברמת הסיפור.
העיתונות של פעם התהדרה בדף קומיקס יומי, אבל זה לא קיים עוד. וכך נעלמים ממקומותינו שרידיה האחרונים של האמנות המדהימה הזו, ואלו שעדיין מציגים נשארו תקועים עם דילברט וצ'ארלי בראון ואינם מחדשים דבר.
אנחנו במגפון מנסים להביא לקהל משהו חדש, לצורך כך אנחנו מנהלים מגעים עם אמן מוכשר צרפתי שמכנה את עצמו Flasquard, שיספר לנו סיפורים בהמשכים בסגנון האירופי.
סבי
20 בינואר 2013 @ 12:53
מגניב. בתור חובב קומיקס מפופאי, דרך טקס, כל החברה של DC ומארוול, דרך מד, ומעבר, מחכה בכליון עיניים למשהו רציני במגפון.
עמית מנדלזון
20 בינואר 2013 @ 13:03
תוך מקסימום שבוע, משהו חדש משהו שונה, מבטיח !