מהו תחום אחריותו של יועץ השקעות כלפי הלקוח? החוק הפשוט קובע כי ייעוץ השקעות הוא "מתן ייעוץ לאחרים בנוגע לכדאיות השקעה, החזקה, קנייה או מכירה של ניירות ערך ונכסים פיננסיים". ייעוץ שכזה יכול להינתן בצורות רבות, באופן ישיר או באופן עקיף, וכולל רשימה סגורה של ניירות ערך ומוצרים פיננסים שלגביהם נדרש רישיון ייעוץ השקעות. עוד קובע החוק שורה ארוכה של חובות החלות על יועץ השקעות ובהן: חובת התאמת השירות לצורכי הלקוח, עריכת הסכם בכתב וכדומה.

לכאורה, לשון החוק ברורה. אלא שבפסק דין שניתן לאחרונה (עש"א 25968-03-11 מדינת ישראל נ' פלונית ואח') הרחיב בית המשפט לעניינים כלכליים את תחום אחריות היועץ הרבה יותר מלשון החוק.

הרקע בתמצית: לקוח בעל אמצעים כספיים פנה לבית השקעות לבקשת ייעוץ פיננסי. נערכו עמו שלוש פגישות, ובמהלכן הוצעו לו אפיקי השקעה, נמסר לו חומר כתוב על אפיקי השקעה בקרן גידור ואג"ח בשווקים מתעוררים, ושלושה יועצים מומחים הסבירו לו על כל אפיק שכזה בכמה פגישות שונות. היות והיה מדובר בעסקה חריגה מבחינת ההיקף והמינוף שלה, הועלתה דרישה כי הלקוח יחתום על מסמך ובו נכתב כי הוסברו לו הסיכונים הגלומים בעסקה שותה הוא מתעד לבצע, ובכללם אפשרות להפסדים בלתי מוגבלים.

כחצי שנה אחר כך התלונן הלקוח ברשות לניירות ערך בטענה לכשלים בשירות הייעוץ שניתן לו. לאחר בדיקה, הרשיעה הרשות לניירות ערך את המערערים בעבירות משמעת, ואלו הגישו ערעור על הרשעה זו. בדונו בערעור, שנדחה, קבע בית המשפט שתי קביעות עקרוניות:

האחת – גם אם המוצרים שעליהם ניתן הייעוץ אינם נכללים בהגדרת המוצרים הפיננסים וניירות הערך הקבועים בחוק, ברגע שהם נכרכו יחד עם ייעוץ של מוצרים הנכללים בחוק – דינם זהה, וחלה גם עליהם אחריות הייעוץ.

הקביעה השנייה – חתימה על מסמך "הבנת סיכונים" על ידי הלקוח אין בה אישור שהמוצר אכן מתאים לצרכיו. אמנם לקוח אמור להכיר את צרכיו, אך חוסר הידיעה שלו לגבי מגוון אפשרויות שונות להשקעה, מטיל על יועץ ההשקעות את האחריות המלאה להציע ללקוח הצעות שמתאימות לו ולהסבירן בצורה הברורה ביותר ללקוח.

בית המשפט מחלק את חובת ההתאמה לשני שלבים: הראשון, בחירת מוצרים אפשריים והצעתם ללקוח. השני, סיוע ללקוח לבחור את המוצרים הפוטנציאליים עבורו, תוך מתן הסבר מפורט וליווי בביצוע העסקה. הצעה של מספר מצומצם של אפשרויות השקעה מעצימה את משקל חובת הצעת המוצרים הפיננסיים שמתאימים ללקוח, ואין די במסמך שבו הלקוח חותם על הבנת הסיכונים הכרוכים בהשקעה באותו מוצר אם מדובר במוצר שאינו מתאים לצרכיו, כדי לפטור את היועץ מאחריות.

יש מי שיאמר כי מדובר בקביעות מרחיקות לכת של בית המשפט, המטילות אחריות רחבה מדי על יועצי השקעות. לטעמי אין הדבר כך. פסק דין זה מהווה חיזוק נוסף להוכחה כי הקמתו של בית המשפט לעניינים כלכליים תרמה רבות להתקדמות הפסיקה בתחום זה ובתחומים כלכליים אחרים בהם הוא דן.

הכותב הוא עורך דין במשרד ברם, סלוקי ושות' המתמחה בשוק ההון ודיני ניירות ערך, ומרצה בקרייה האקדמית אונו

[related-posts]