Skip to content

ההצגה הגדולה

אירוע הצגת התוכנית הכלכלית של העבודה חידש בעיקר באריזה המושקעת ובפסאדה ה"מחאתית"; אבל הבחירה התדמיתית מעידה על שינוי מהותי בסדר היום. הצגת התוכנית הכלכלית של מפלגת העבודה – 3 בדצמבר 2012
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

ההשקה החגיגית של התוכנית הכלכלית של "העבודה" היתה אירוע עמוס סמלים ותדמיות. "לראשונה בתולדות המדינה" – בישרו ההזמנות – מוצגת לציבור תוכנית כלכלית מפורטת. על מידת הפירוט של התוכנית אפשר להתווכח, כמו על מידת החידוש שהיא מציעה לעומת מצע הבחירות הקודם של מפלגת העבודה. סמי פרץ מ"דה מרקר" פירסם סקירה זריזה, ובהמשך נפרסם ב"משמר" ניתוח שיטתי יותר.

אף על פי כן, ברור ששיטת המכירה עברה מהפך. נכון שבמידה רבה, כל מה שהוצג באירוע היה תדמית יותר מאשר הדבר עצמו: הפעילים הצעירים היו תדמית של "צעירים", חוברת התוכנית הכלכלית היתה תדמית של "תכנית כלכלית", נציגי המחאה העממית היו תדמית של "מחאה עממית", וחישובי ההיתכנות התקציבית היו תדמית של "היתכנות תקציבית".

אבל גם אם עיקר החידוש שבתכנית טמון באריזה המושקעת – עצם הבחירה להעמיד במרכז קמפיין הבחירות של מפלגה גדולה מסמך גדוש בטבלאות וגרפים על מיסוי, רשויות מקומיות ועובדי קבלן, היא צעד ראוי להערכה.

הלילה הזה כולו מצע

כשאני מתקרב לבית הספר מקיף ד' בלב אשדוד, הוא כבר מוקף ניידות שידור. רחבת הכניסה הצפופה מלאה צעירים (בגיל המתאים לשירות בתנועת נוער מסוימת). פואד יורד ממכונית שחורה. פרצופים מוכרים: איציק שמולי, יוסי יונה, נינו אבסדזה, בוז'י הרצוג וכו'. הסדרנים מפנים אותי לדוכן שבו כמה צעירים מחפשים את שמי ברשימות ועונדים לי צמיד פלסטיק לבן; כמו בהופעות רוק.

גוּנב לאוזני שאפשר לקבל חוברת של התוכנית שתוצג. אני מחפש ולא מוצא. בדוכן ההרשמה אין חוברות. בקפיטריה אין חוברות. בדוכן הקטן שבלובי הבניין מציעים לי "להתנדב בשביל שלי". לא שמעו על חוברות. בשירותים אני פוגש את יוסי יונה ושואל אותו היכן משיגים חוברות. הוא חושב שיחלקו אותן רק אחר כך – "כדי ליצור רגע דרמטי". שלוש-מאות שנים של תיאוריה כלכלית עוצרות את נשימתן.

אני נכנס לאודיטוריום המפואר של בית הספר. צמד סרטים רחבים יורדים מן התקרה משני צידי הבמה ועליהם הכתובת "התוכנית לכלכלה הוגנת". על המסך הענק ברקע – משטח כחול ענק ורצועה אדומה צרה למטה. הכתובת בלבן מכריזה "התוכנית לכלכלה הוגנת". כמה עשרות צעירים יושבים בירכתי הבמה כחלק מהתפאורה ומניפים מדי פעם שלטים. על השלטים, באותיות ילדותיות, מצוירת ביד הכתובת "כלכלה הוגנת". אני פונה לתפוס מקום. מתחת לכל כיסא הושלך כאילו באקראי אחד מאותם שלטים רבועים הקוראים ל"כלכלה הוגנת". אני מרים שלט ומביט בו מקרוב. מה שנראה ככתובת שצוירה ביד מתברר כהדפסת אופסט בארבעה צבעים על גבי נייר כרומו מבריק. אני מקפל את השלט לשניים וטומן את הראיה המרשיעה בתיקי.

מזכ"ל המפלגה מבקש מכולם לשבת, כי תוכנית האירוע תואמה עם התקשורת. הוא מודיע שהתוכנית שתוצג היא "אחת המפורטות שהוצגו במפלגת העבודה", ושיו"ר המפלגה עבדה עליה עם חבורה של כלכלנים. התוכנית היא תשובה ל"כלכלה הכושלת של ביבי". למשמע השם המפורש הקהל מגיב בשריקות, במקהלה המעידה כנראה על תדרוך שהתקיים מבעוד מועד. הסעיף הראשון בתוכנית הוא הזמרת אפרת גוש. היא שרה "לראות את האור", ואחר כך מוסיפה ש"באמת הגיע הזמן להחליף את השלטון, ואני מאחלת לכם שתצליחו לעשות את זה". האם גוש מתכוונת להצביע עבודה? האם היא תומכת בהורדת הבלו על הדלק? מילות השירים אינן מסגירות את הסוד. הישועה לא באה גם ממילות השיר הבא, זה עם הגניחות ששמו חמק מזיכרוני.

עימות במעמד צד אחד

על המסך הענק ברקע מופיע עכשיו שעון דיגיטלי ענק: בעוד 50 יום, 2 שעות, 20 דקות ו-2 שניות מחליפים את השלטון. השניות רצות והעצבים נמתחים. לאחר שמפונים הכלים והמנחה מלהיבה את הקהל בהבטחות על "הפלת שלטון נתניהו", מוזמן לבמה מיכאל ביטון. הוא פותח ומודיע שנולד לילידי מרוקו, עם "משכורת צנועה ופנסיה זעומה". "זכיתי לדברים רבים מהמדינה הזו – לפנימייה, ללבוש ולחינוך נפלא. אני לא בטוח שילד בשנת 2012 יזכה למה שזכיתי כילד". "לפני כשנה מיליונים, במצטבר, יצאו לרחובות", הוא מחשב, "לא במקרה ההנהגה של המחאה הצטרפה למפלגת העבודה ולא לשום מפלגה אחרת". זו אחת מאותן הפרזות שפוליטיקאי, אפילו הוא מיכאל ביטון מירוחם, משמיע בלי למצמץ כשהוא מתייצב לאירוע בחירות. "אסור בשום פנים ואופן שרשמי המחאה החברתית יימחקו בבחירות הקרובות. כשם שיש מי שאומר שלא תהיה מדינה פלסטינאית, והנה קמה מדינה פלסטינאית, כך יש מי שאומר שלום עכשיו אבל שכח את החברה".

בתום דבריו מניפים פעילי התפאורה את השלטים, לפי פקודה, ומובילים את הקהל בקריאות "הו-הא מי זה בא, מדינת רווחה". אחר כך מוקרן קליפ שנלקח מחדשות ערוץ 2, ומציג עימות בין יחימוביץ' לשר האוצר יובל שטייניץ. העימות נערך בדרך מוזרה – כל דברי שטייניץ נחתכו ממנו. יחימוביץ' חובטת חד-צדדית בכלכלתו ה"כושלת" של שטייניץ, כשברקע מוזיקת אייטיז זוועתית ואנימציה הממחישה בדימויים הומוריסטיים את התוכן היבשושי. מישהו במחלקת המיתוג עשה דיל עם אנשי התוכן: מותר ליחימוביץ' לדבר על עניינים כלכליים בתנאי שהגלולה תומתק בקריקטורות ובמוזיקה אלקטרונית. המילים היחידות שמקדישה יחימוביץ' לחלופה שלה – "ואנחנו מבטיחים צדק חברתי וכלכלה הוגנת" נשמעות כאילו נוספו בעריכה. [

מה בתוכנית

בתום הסרטון עולה יחימוביץ' על הבמה וברקע קריאות "ראש הממשלה הבא". הצבע הכחול ששוטף כל פינה כדי לדחוק את המלבנים האדומים ההכרחיים, והאותיות הלבנות המנקדות אותו, מזכירים באורח משונה את הצילומים מוועידת המפלגה הרפובליקנית. יחימוביץ' מדברת על ה"עשור השחור" של נתניהו. על המסך מוצג גרף המראה את הצטמקות מעמד הביניים והתקרבותו למעמד העניים. "צריך לתרום למדינה, אבל קודם כול המדינה צריכה להעניק את זה לנו, כבסיס". יחימוביץ' מספרת על אמה שחיה היום בכבוד מהפנסיה שלה כמורה. היא אומרת שהיא לא בטוחה שמורה בימינו יכולה להיות בטוחה בעתיד דומה.

להמחשת הדברים היא בודה שתי דמויות של עובדי מדינה, מורה ופסיכולוגית קלינית. שני אלה מועסקים, האחד כעובד קבלן (הקהל שורק בוז), השנייה כעובדת עמותה. את מוראות חייהן של דמויותיה יחימוביץ' מתארת בלשון דיקנסית עסיסית. שוב מתברר שקשה למכור לציבור כלכלה ללא אריזה מלודרמטית.

לקראת הצגת התוכנית מבקשת יחימוביץ' ש"נתייחס לחוברת המפורטת כנייר עבודה התחלתי". היא מספרת שהחל מאתמול התחיל לפעול מטה כלכלה וחברה בראשות אבישי ברוורמן, מטה מגזר עסקי והייטק בראשות אראל מרגלית. אחר כך באה סקירה קצרה של נושאי התוכנית. בין הנושאים "החזרת שירותי הבסיס", אחריות המדינה לשירותי הסיעוד, והבטחות רבות לתקצב שירותים חברתיים שנשחקו. הבטחות כאלה משמיעים כל הפוליטיקאים; מעניין יותר לבחון בשבע עיניים את הדרכים למימונן, שיוזכרו בקצרה בהמשך.

לגבי חינוך חינם מגיל שנתיים אומרת יחימוביץ' ש"לכך אנחנו מראים שיש כיסוי תקציבי. בהמשך נשאף לממן חינוך מגיל חצי שנה". מה באשר לעבודה קבלנית? יחימוביץ מדברת על "ביטול מוחלט של התופעה המכוערת של מורי קבלן" (פעילי התפאורה מניפים את השלטים והקהל מריע), אבל רק "צמצום דרמטי בהעסקת עובדי הקבלן". כמה דרמטי? באילו תחומים? בהצבעה על הצעת החוק להעסקה ישירה בשירות הציבורי, לפני מספר חודשים, נעדרו רוב חברי העבודה מהאולם.

אנשי מחאת הקוטג' מתהפכים בקברם המטאפורי

בזמן שיחימוביץ' מדברת קמים ומופיעים מתוך הקהל רביב דרוקר ונדב פרי. חשובה העובדה שאלה עיתונאים פרלמנטריים, לא עיתונאים כלכליים. ברקע מדברת יחימוביץ על הורדת מחירי הדיור והמזון. "במערכת הבחירות הקרובה כולם הולכים לדבר על יוקר המחיה. במידה רבה זה קורה בזכות אנשים שיושבים כאן עכשיו – שמולי שמצטנע קצת בצד" (איל עופר ואיציק אלרוב מתהפכים בקברם המטאפורי). אבל ככל שהשכר נשחק קשה לקנות, היא מוסיפה, ועל זה אף אחד לא מדבר. אשר להורדת מחירי הסלולר – אפילו היא, הושגה באמצעות רגולציה: "כחלון הבין זאת ולכן הוא לא בליכוד יותר". בתחום הדיור, טוענת יחימוביץ', "היד הנעלמה לא עבדה, פשוט לא עבדה. קיומה של היד הנעלמה מעולם לא הוכח". נדב פרי נכנס לשידור, ומתחיל ללהג במרכז הקהל. הוא לא משגיח במאזינים שמנסים להסות אותו. הוא ודרוקר עומדים בגבם לנואמת ועסוקים בעצמם.

יחימוביץ' מדברת על תכניות מפורטות להורדת מחירי הדיור והמזון. בין היתר – רגולציה, מע"מ דיפרנציאלי על מוצרי מזון. היא מדברת על מיסוי הוגן. "זה קשור לשאלה שאומרים לנו תמיד , הכול טוב ויפה, אבל איך תממנו את זה?" – "כסף יש לנו למכביר. השאלה היא לאן הוא הולך". ומה בדבר ה"בור התקציבי", אותו גירעון עצום שהיה הסיבה העיקרית להקדמת הבחירות? "15 מיליארד שקלים הם סכום עצום. ממשלת נתניהו נהגה בחוסר אחריות תקציבית ולכן נכנסה לגירעון". יחימוביץ' מאשימה בגירעון את "כלל ההוצאה", המקטין מדי שנה את משקל ההוצאה הציבורית. התוכנית הכלכלית כוללת ביטול של כלל ההוצאה. הקשר בין הכלל לבין הגירעון לא לגמרי ברור.

אשר להכנסות ממשאבי טבע, היא מכריזה: לא יהיה מצב שבו חברה כמו כי"ל, שעל הכנסות העתק שלה היא משלמת תמלוגים של 3 עד 5 אחוזים.

לא ארץ לזקנים

האירוע של מפלגת העבודה הוא במופגן נטול זקנים. זקנים מרחיקים את המצביעים. גדודים של פעילים בני-יומם הועלו אל הבמה, אבל בנימין בן-אליעזר המקשיש, שזה עתה נבחר למרות מחלתו למקום גבוה ברשימה לכנסת – נשאר למטה. יחימוביץ' חוזרת ומברכת את בני הדור הצעיר שיושבים בשורות הראשונות והגיעו לשם "היישר מהרחובות ומהמחאה המופלאה". המורדים הצעירים מצייתים, מרימים את השלטים המרובעים וקוראים בקצב על פי ההוראות.

פאנל של מומחים מסביר את עיקרי התוכנית. רובם היו חברים בצוותי המומחים של ספיבק ויונה, שתפקדו כ"יועצים למחאה החברתית" ללא זיהוי מפלגתי. כעת מופיעים ספיבק ויונה על במת הכנס של מפלגת העבודה, יונה כמועמד מטעמה לכנסת. הקשר בין התוכנית של העבודה לבין המסמך המפורט בהרבה שערכו השניים לא ברור. לדברי חברי הפאנל, העבודה על התוכנית כללה סריקה של "דו"חות מקצועיים של משרדים, ועדות, ארגוני החברה האזרחית". דו"ח ספיבק-יונה לא מוזכר ביניהם. עיון מדוקדק בתוכנית יבהיר אם "פאנל המומחים" ו"נציגי המחאה" שיחקו תפקיד אמיתי בתוכן ההמלצות, או שמא מכרו את יוקרתם האקדמית כקישוט למצע המפלגה הישן.

אין הפתעות גדולות בדברי חברי הפאנל. דברים חריגים משמיעה לאה אחדות, שנבחרה לדבר על תחום הרווחה: היא מציגה את עיקרי התוכנית באופן ביקורתי, וטוענת שהתוכנית אינה מטפלת בתמיכה באנשים הנמצאים מחוץ למעגל העבודה. היא ממליצה לתקן את התוכנית. כשהיא משמיעה את ה"המלצה", יוסי יונה מביט בה במין תמיהה קפואה. הקהל מקבל הזדמנות לשאול שאלות. הראשון לשאול – גבר מבוגר וכסוף שיער ששואל על הכוונה להגדיל את מלאי הדיור הציבורי, לשפץ דירות דיור ציבורי. אחד המומחים נותן תשובה חיובית, וממשיך ומפרט שבאזור המרכז דיור בר-השגה "ייתן פתרון למשפחות צעירות עובדות שרוצות להצליח". יהיה או לא יהיה דיור ציבורי במרכז? לא ברור.

שואל נוסף רוצה לדעת אם מפלגת העבודה מציעה "עוד קצבאות לאנשים שלא רוצים לעבוד" – שם קוד במקומותינו לחרדים ולערבים. לאה אחדות מבקשת להשיב ומחלקת את תשובתה לשניים, "מה דעתי", ו"מה שיש בתוכנית". אין בתוכנית התייחסות למערכת נוספת של קצבאות כמו קצבאות ילדים וזקנה. יש התייחסות רק לפנסיה מעבודה. אין התייחסות בתוכנית לקצבאות לאנשים שאינם עובדים.

לדעתה האישית של אחדות, מחובתנו להבטיח להם מינימום דיור ולעזור להם להשתלב בתעסוקה. לגבי חרדים היא אומרת: "אני יודעת מהי העמדה המסורתית של מפלגת העבודה". לכל האוכלוסיות מגיעות קצבאות, גם לאלה שלא בחרו לעבוד, כיוון שיש לנו אחריות כלפי הילדים. את השילוב של החרדים בשוק העבודה יש להשיג בהידברות עם אנשים שונים מאיתנו (הקהל בחלקו מוחא כפיים). לגבי הערבים – "אני חושבת שהחברה הישראלית צריכה להכות על חטא". אסור להעניש אותם בשלילת קצבאות.

בסיום הערב נראים הפעילים וחברי הכנסת של העבודה מעוּדדים. האירוע תיקתק, "שלי" היטיבה לדבר, אפרת גוש היטיבה לשיר והמון חוברות נחטפו. אבל כל זה צריך לעניין בעיקר סוציולוגים פוליטיים וחוקרי פולקלור. השאלה החשובה היא אם המהלך הזה יצליח לייצר שיח כלכלי ענייני, שבמסגרתו ייחשפו גם הפגמים והכשלים שבתוכנית שהוצגה, או שמא התדמית של "רצינות" ושל "ענייניות" תהפוך בעצמה לפסאדה.

[related-posts]

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן