כדי להבין את העוצמה (והטירוף) שבה יילחמו הרפובליקנים נגד הנשיא אובמה בנושא החזקת נשק צריך לחזור למאי 2000, צפון קרולינה, לכינוס ה-129 ‫של ה-National Rifle Association, או בשמו העברי המשעשע, "איגוד הרובאים הלאומי". נשיא הארגון דאז, השחקן הקשיש צ'רלטון הסטון, אחד המעריצים הגדולים של כלי נשק באשר הם, סיים את נאומו בהכרזה "אתן לך את הרובה שלי רק אם תיקח אותו מידיי הקרות, המתות". המילים האלה: "From my cold, dead hands", הפכו לסיסמה של ה-NRA ושל כל האמריקנים שאוהבים את הנשק שלהם קצת יותר מדי.

חזרה להווה. מחר (שלישי) יציג סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, לנשיא אובמה המלצות חקיקה בנושא החזקת נשק. ביידן עמד בראש ועדה שמינה אובמה לאחר הטבח הנוראי בבית הספר היסודי בקונטיקט ב-14 בדצמבר, שנועדה להגדיר את הקו הרעיוני לחקיקה נרחבת שתגביל הפצה, מכירה ושימוש בכלי נשק אוטומטיים וחצי-אוטומטיים ועזרים נלווים כגון מחסניות אקדח מפלצתיות בנות 30 קליעים שאמריקנים כה אוהבים. הרפובליקנים פקקו כבר אצבעות בכל אמצעי התקשורת והם מבטיחים לנשיא מאבק שלצדו יראה המצוק הפיסקלי כתלולית עפר.

התגובה הציבורית לעצם כינון הוועדה של סגן הנשיא ביידן מפחידה הרבה יותר. בפורטלנד למשל, שני גברים צעירים הסתובבו במרכז העיר כשהם חוגרים רובים מסוג AR‪-‬15 שאנחנו מכירים כ-M16. המוקד המשטרתי הוצף בשיחות של תושבים בהיסטריה שהשיב לכולם, לאחר שבדק, שלאותם שני בחורים יש רשיון לנשקים וזכותם להסתובב עם נשק ברשיון. זו הייתה פרובוקציה מכוונת – הנשק שהם נשאו היה אותו הנשק שבו השתמש אדם לנזה בבית הספר סנדי הוק; לנזה ירה למוות בעשרים ילדים ובשישה מבוגרים לפני שהתאבד.

בכל רחבי ארצות הברית נרשמה בחודש האחרון עלייה משמעותית במכירות כלי נשק אוטומטיים וחצי-אוטומטיים. שוק כלי הנשק פורח; המחירים עלו, מחסניות גדולות אזלו לחלוטין, ושוק המשומשים מכניס לסוחריו סכומים דמיוניים. זוהי תגובה מעוררת השתאות למסתכל מהצד. טרגדיה נוראה התחוללה, הממשלה מגיבה בהצעות חקיקה למניעת טרגדיות כאלה בעתיד, ומה הציבור עושה? אוגר כלי נשק ותחמושת לפני שההגבלות ייכנסו לתוקף.

באמת קשה להבין את ההתנגדות הנחרצת של האמריקנים לכל שינוי בסטטוס-קוו של החזקת כלי נשק בידי אזרחים. ולא מדובר באיסור גורף על החזקת כלי נשק. ממש לא. על זה אפילו אובמה לא יעז לחלום. מדובר על הנשקים ה"כבדים", אלא שיורים צרורות. מדוע אזרח פשוט צריך נשק שכזה בבית? שואלים את הרפובליקנים. לא לא לא, הם עונים, זו בכלל לא הנקודה. לא כלי נשק הורגים, בני אדם הורגים – צריך לטפל בבעיה, לא בעזר. אוקיי, אז מה הבעיה?

כרגע התשובה הרפובליקנית היא משחקי מחשב והוליווד. כן כן, ההשפעה ההרסנית של משחקי המחשב האולטרה-אלימים שמחדירים מסרים שטניים למוחם של הילדים. נקודה שראוי להתייחס אליה. אכן יש המון משחקי מחשב אלימים בצורה קיצונית, וסרטי הבלוקבאסטר של הקיץ הם תמיד סדרה ארוכה של התפוצצויות ומרדפי מכוניות עתירי יריות. אבל משחקים וסרטים אלה פופולריים בכל העולם. מעשי טבח נפוצים פחות.

מ-1982 ועד היום התחוללו בארה"ב 62 מקרי טבח, ב-2012 לבדה שבעה. ביום שני ה-26 בנובמבר 2012 רשמה משטרת ניו-יורק יום שלם ללא רצח, או ניסיון רצח. זו היתה, על פי מנכ"ל משטרת ניו-יורק, הפעם הראשונה בהיסטוריה (אותו יום מופלא חף ממוות התחיל, והסתיים, במקרי ירי). אפשר להתווכח עם הרפובליקנים ולטעון שב-1982 לא היו משחקי מחשב והוליווד היתה תמימה בהרבה, או לפחות גרפית פחות באלימות שלה. אפשר לקבל את טענתם שניו-יורק אינה דוגמה, מדובר במטרופולין מהעמוסים והדחוסים בעולם. אבל אי אפשר להבין את ההתנגדות שלהם לשקול אפילו את השפעת הנגישות לנשק אוטומטי על מקרי הטבח ההמוני. אבל החוקה, זועקים הרפובליקנים, התיקון השני!

התיקון השני לחוקת ארה"ב קובע זכות לשאת כלי נשק: The right to keep and bear Arms. מבלי להיכנס לוויכוח עתיק היומין על הפירוש ללשון התיקון האמביוולנטית, הנחת העבודה הרווחת היא שהכוונה היא שזכותו של כל אזרח לשאת כלי נשק. החוקה נכתבה ב-1787. הצד השני של המתרס, דמוקרטי ברובו ומעוניין בהגבלות על סוג ואופי כלי הנשק המותרים להחזקה בבית, משיב לרפובליקנים שב-1787 לא היו נשק אוטומטי או מחסניות.

וגם לא טילי נ"ט או צוללות גרעיניות. המילה המוזכרת בתיקון השני, Arms, היא המילה הכללית ביותר, נשק. לא מוזכר רובה או אקדח. הדמוקרטים טוענים שאם הרפובליקנים נצמדים לטקסט העתיק ומתעלמים מההתרחבות ההרסנית שחלה במילה "נשק", אז למה לעצור ברובים ואקדחים, ניתן לאפשר גם מכירת טנקים. לפחות שהממשל הפדרלי ירוויח ממיסי הרכישה.

נראה שאין גבול לרעיונות הרפובליקנים כיצד לתקוף את הנושא. כל דבר חוץ מהפתרון הפשוט ביותר, לחסום את הנגישות לכלי נשק שיורים צרורות. ביפן למשל, מדינה עם נטיות אלימות משלה, קיים איסור גורף על אחזקת כלי נשק. אין אקדחים, בטח שלא רובים. אבל מקרי טירוף רצחניים יש. לרוב הם מסתיימים במספר חד-ספרתי של פצועים מדקירות סכין, לרוב סכין מטבח. אפילו הטבח בבית הספר היסודי בקונטיקט, שבו עשרים ילדים בני חמש עד שבע "רוססו למוות", לא הצליח להוציא את הרפובליקנים משלוותם החמושה, מההתעקשות האטומה של "מידיי הקרות, המתות".

ה-NRA, איגוד המזוהה באופן בוטה ומתריס עם המפלגה הרפובליקנית, כינס מסיבת עיתונאים כשבוע לאחר הטבח בקונטיקט. אם מישהו חשב שהארגון ירכין סופסוף את ראשו ויגיד שכן, הגיע הזמן לדיון רציני על חקיקת הנשק המתירנית של ארה"ב, הוא התבדה, ובגדול. בנאום תוקפני, וויין לה-פייר, סגן נשיא האיגוד, קרא להציב שומרים חמושים בכל בתי הספר במדינה כפתרון לבעיה: "הדבר היחיד שעוצר איש רע עם נשק זה איש טוב עם נשק". המילים זינקו מידית לדף המסרים של המפלגה הרפובליקנית – איך נלחמים בנשק? עם עוד נשק.