כאשר האמריקנים רוצים לציין דבר שהוא בלתי אפשרי, הם אומרים : "כן, זה יקרה ביום שימצאו את גופתו של ג'ימי הופה". הביטוי הזה מקביל פחות או יותר לאמירה הספקנית הישראלית "זה יקרה כשיבוא המשיח". אלא שבניגוד למשיח, שאיש אינו יודע בדיוק מתי יופיע אצלנו, יתכן בהחלט שגופתו של ג'ימי הופה דווקא תימצא בקרוב. והכול בגלל טוני זרילי, מאפיונר קשיש בפנסיה, שהודה לראשונה כי הוא יודע היכן קבור הופה.
בואו נתחיל מההתחלה ובקצת יותר פרטים על הנעדר. ג’ימי הופה היה המנהיג האגדי של איגוד נהגי המשאיות, שנחשב בזמנו כארגון העובדים החזקר ביותר בארצות הברית. הוא נולד באינדיאנה. אביו, שהיה כורה פחם, מת כשהופה היה בן שבע. בגיל 14 נשר הופה מהלימודים וחיפש עבודה. בגיל 20 כבר הספיק לארגן שביתה במקום עבודתו והפך להיות סוכן עסקי של ארגון ה"טימסטרס" (נהגי המשאיות) של דטרויט, אחד מהאיגודים המקצועיים החזקים והגדולים בעולם באותה תקופה. ב-1952 נבחר להיות נשיא האיגוד ומנהיגו הבלתי מעורער. הוא הגדיל את הארגון במידה כזו, שבשיאו עבר מספר החברים בו את המיליון וחצי. לשם השוואה, כשהופה הצטרף לאיגוד כחבר מן המניין, היו בו 75 אלך חברים בלבד.
הופה היה מקורב לאנשי מאפיה, דבר שהביא את הפרקליטות, בראשותו של רוברט קנדי, לפתוח בחקירה פדרלית נגדו ב–1957 ולהעמידו לדין באשמת מעילה בכספי האיגוד ובקרנות הפנסיה ובניסיון לשחד מושבעים. משפטו הראשון נפסל ע"י השופט, בגלל היעדר החלטה של המושבעים, שכנראה שוחדו ע"י הופה. במשפטו השני נמצא אשם ונשפט לשמונה שנות מאסר, ובמשפט נוסף, בו הורשע בהונאה – לחמש שנות מאסר נוספות. באופן חריג ביותר, הוא סירב להתפטר מתפקידו והמשיך לכהן כראש האיגוד המקצועי גם כאסיר.
ב-1971 זכה הופה לחנינה ע"י הנשיא ניקסון אחרי שתרם בנדיבות כספים למימון הקמפיין שלו. ניקסון הורה להופה לא "להתעסק" בכל הקשור לאיגוד המקצועי במשך עשר שנים. הופה נלחם נגד ההחלטה הזו, אך לא עלה בידו לשנותה. כתוצאה מכך מונה נשיא אחר לאיגוד, אך הופה לא טמן ידו בצלחת והמשיך להיות פעיל באיגוד.
הופה נראה לאחרונה ב-30 ליולי 1975 מחוץ למסעדה בדטרויט, שם אמור היה להיפגש עם אנשי מאפיה, ביניהם "טוני פרו" פרובנזאנו, חבר בכיר במשפחת המאפיה ג'נובזה ו"טוני ג’ק" ג’יאקאלונה, חבר מאפיה מקומי. אלא שמהפגישה הזו הוא לא חזר לעולם. המשטרה איתרה את מכוניתו בחניון המסעדה, אך הוא עצמו לא נמצא. המשטרה והאף.בי.איי חקרו את ההיעלמות במשך שנים, אבל פרובנזאנו וגי'אקאלונה הכחישו כל מעורבות בעניין, ומעולם לא נאספו הוכחות נגדם כדי להרשיעם בחטיפתו או ברציחתו של הופה. ב-1982 הוכרז הופה רשמית כמת. מאז פרחו אינספור תיאוריות על סיבות היעלמו. רבים שיערו שהופה נרצח על ידי המאפיה, שלא רצתה שהוא יפריע לה בקשריה ההדוקים עם האיגוד המקצועי, או משום שזו חששה כי בידי הופה מידע רב על בכירים בפשע המאורגן והוא עלול להסגירם לידי החוק.
עכשיו, יותר מ-37 שנים אחרי שנעלם, יתכן שהתעלומה מתקרבת לפתרונה. טוני זרילי, שהיה סגן ראש ארגון הפשע של משפחת ג'נובזה באיזור דטרויט, החליט לדבר. בראיון לאנ.בי.סי סיפר זרילי כי גופתו של הופה קבורה בשדה בור, באחד מפרברי דטרויט, כ-32 קילומטרים מהמסעדה בה נראה לאחרונה.
זרילי הכחיש, כמובן, שהוא היה חבר במאפיה או שהיה לו קשר כלשהו להיעלמו של הופה, ואף סיפר כי התמוטט לחלוטין לאחר ששמע על היעדרו. לדבריו, קיבל את הידיעה על כך כשריצה עונש מאסר בגין עבירות הקשורות לארגון הימורים בלאס וגאס. זרילי סיפר כי החוקרים טענו שהוא עצמו היה מעורב בארגון חטיפתו ורצחיתו של הופה, הגם שישב אז מאחורי סורג ובריח. "אם לא הייתי רחוק משם, אני לא חושב שזה היה מתרחש", אמר, "זה כל מה שאני יכול להגיד. הייתי עושה כל דבר שבעולם כדי להגן על הופה".
הסוכנים הפדרליים שדיברו על זרילי אמרו כי הוא לא היה מוכן לחרוג מקוד השתיקה ולנדב להם שמות של אנשים מחשש שהדבר יוביל למעצרם. הוא עצמו התייחס בלגלוג לספקולציות שוהעלו באשר לגורלו של הופה. "הם אומרים שהוא הושלך למטחנת בשר", אמר, "אלה שטויות".
זרילי אמר כי הגופה קבורה בשדה בצפון מחוז אוקלנד שבמישיגן. לדבריו, הופה נטמן בקבר רדוד והתוכנית המקורית הייתה לשלוף ממנו את הגופה מאוחר יותר ולהעבירה למקום מרוחק יותר. אלא שהגופה מעולם לא הוזזה ממקומה, ולדבריו היא אמורה להיות עדיין באותו מקום. "ברגע שקברו אותו, פשוט שכחו מזה", אמר.
זרילי, אגב, אמר שהגילוי שלו נועד להביא לסגירת מעגל בעניינו של הופה. ואולם, האמת כנראה מצויה במקום קצת אחר. המאפיונר לשעבר משלים בימים אלה כתיבת ספר על חייו, ואף הקים אתר הקשור לפרשת הופה. "אני רוצה רק להוכיח לכולם שאני לא משוגע", סיכם, "וזה חשוב לי מאוד. מה שקרה, קרה כשהייתי בכלא. ואני מרגיש מאוד מאוד רע בקשר לכך. זה לא היה צריך לקרות לג'ים הופה. זה לא הגיע לו".