כומר אפרו אמריקני נושא דרשה במוצאי שבת – נשמע סביר, אלא שהפעם אנו עוסקים בדרשת בלוז עם הרבה אהבה לארץ ישראל ועם הרבה אהבה של ארץ ישראל בחזרה. כך ניתן לתמצת את שהתרחש במופע שסיכם את ביקורו בארץ של הכומר קי.אמ וויליאמס מיוסטון טקסס, סוג של שליח בלוז.

מקורו של הבלוז בארה"ב, בשירת העבדים האפריקנים. שירה זו כללה שירי עבודה, שירי דת וכן מאפיינים של מוזיקה אפריקנית שורשית. סגנון זה נחשב לפואטי, מלודי, הרמוני ובעל קצב מיוחד משלו. הבלוז עבר גלגולים רבים מסגנון עממי בשדות הכותנה בדלתא של המיסיסיפי ועד לרוק-בלוז של סוף שנות ה-60. עם זאת הבלוז מורגש בכל סגנונות המוזיקה הפופולרית ואף השפיע על המוזיקה הקלאסית המודרנית.

אחרי המופע המנצח בארץ של  North Mississippi AllStars, ואחרי ביקורו של רוברט בלפור, צעיר בן 71 מצפון המיסיסיפי שנתן לקהילת הבלוזיסטים בישראל שיעור מאלף איך מנגנים את "העצב הכחול הזה", הגיע השלב הבא – הכומר קיי. אמ וויליאמס. אומרים עליו שהוא "נוקשה כמו עור יבש של נחש במדבריות הדרום, יפה כמו הזריחה מעל מפרץ מקסיקו במערב ושוצף כמו הנהר האדום שבצפון המדינה, לידו נולד לפני 56 שנים". שמועות עקשניות טוענות שממש כמו באגדות, וויליאמס למד לנגן עוד כילד, מנווד שניגן בלוז ברחובות העיר.

וויליאמס הספיק בביקורו הקצרצר כאן להופיע בפני מאות מכורים לז'אנר במקדש הרוק התל-אביבי "בארבי", ליטול חלק בסדנת אמן בבית היוצר של אקו"ם בנמל, להופיע בפני הקהל הירושלמי בערב שישי קפוא ומושלג ולסכם את ביקורו בישראל במופע בלוז אמיתי, כמו שצריך, במרתף (לבונטין7) טחוב וחשוך, אינטימי אך מפוצץ עד אפס מקום, עם קהל צעיר ברוחו, אך כסוף בשיער ראשו.

המופע החל בחימום לוקאלי של נועם דיין ודני דורצ'ין, שנתנו הרבה כבוד לז'אנר, ואכן הגיע הזמן לכך. ואז עלה הכומר, חליפה שחורה, חולצה מכופתרת, עניבה בחמישים גווני אפור, נעלי עור וכובע בורסלינו שחור מעוטר, מוכן ומזומן לדרוש את דרשת יום א' בכנסייה, אלא שהפעם מדובר היה בכנסייה מסוג אחר, כנסיית הבלוז. מופע של קרוב לשעתיים ללא הפסקה, שלל סוגי גיטרות, מלווה במתופף יונתן בר רשי ובמפוחית של דני דורצ'ין.

מעת לעת מרעיף הכומר אהבה רבה על הקהל ובתבונה ובחוכמת חיים אמיתית, הגיש את השורשים האמיתיים של הבלוז: מחוספס, מלוכלך, עממי, ישיר, ללא התחנפות וללא משוא פנים. מרגש.