לא צריך לדבר, השיחה מזמן פסה מהעולם, עדיף להגיב על תמונה בפייסבוק. ואם אין מה להגיד, תמיד אפשר לעשות "לייק". האדם השותק", מאת נגה פסו
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
לא צריך לדבר, השיחה מזמן פסה מהעולם, עדיף להגיב על תמונה בפייסבוק. ואם אין מה להגיד, תמיד אפשר לעשות "לייק" להזכיר שאתם קיימים. אולי השלב הבא באבולוציה יהיה "האדם השותק"?
חשבתם פעם מה עתידה של מילה מדוברת? כלומר בזמן האחרון אני מרגישה שהאצבעות שלי מדברות במקום הפה. סמסים, הודעות מייל, צ'אטים למיניהם… אני ממש יכולה לדמיין איך מיתרי הקול הולכים ומתנוונים, אולי השלב הבא באבולוציה שלנו יהיה "האדם השותק". אני כבר לא עונה לסלולרי, שלא לדבר על הטלפון הקווי.
זה התחיל ממספרים לא מזוהים, או מה שמכונה כדי לעורר סקרנות – "מספר חסוי", והמשיך במספרים המתחזים למספרים מחו"ל שהתגלו כשיחות מכל מיני סוכני מכירות שמציעים כל מיני הצעות לא מעניינות. מה עוד שיש להם את חוסר טאקט מדהים של להתקשר כשישנים או כשממש עסוקים, ואז נוצרת התלבטות, כי אולי בכל זאת מדובר בשיחה מחו"ל. אבל אל תשלו את עצמכם, זאת לא שיחה מחו"ל. גם כך כל החו"לניקים בחייכם כבר לא מתקשרים, כי אתם כאילו חברים בפייסבוק ובטוויטר.
מתברר שלא צריך לדבר, השיחה כבר מזמן נעלמה מהעולם, עדיף להגיב על תמונה בפייסבוק. ואם אין מה להגיד, תמיד אפשר לעשות "לייק" להזכיר שאתם קיימים. הבעיה היא שמרוב חברים וירטואליים במחשב, יש אין סוף תגובות חסרות תוכן על אותה תמונה.
מדהימים? מהממים? כמה סימני קריאה יעשו את כל ההבדל!!!
מה שכן, גילינו מחדש את עולם המילים הנרדפות. כך, למשל, לתמונת חתונה אם כבר כתבו על הזוג בתמונה, "מהממים", אפשר לכתוב מתחת "מדהימים", ואם גם את זה כתבו, אז תעתיקו את המילה של זה מעליכם ותוסיפו סימני קריאה. כמה סימני קריאה יעשו את כל ההבדל, זה תמיד עובד. כך יצא בצורת סימני קריאה מעוותת שפרגנתם אפילו יותר מקודמיכם. מה אומר לכם, בן יהודה מתהפך בקברו ושואל את עצמו למה המציא כל כך הרבה מילים ואיך לא חשב על הוספת סימני קריאה במקום.
אז זהו סיפורם העצוב של מיתרי הקול שלי. בנסיבות מקלות אני עונה לאחותי שבצבא, או לאחות השנייה שבהריון, וגם אז יוצא לי קול של כרובי מרחוב סומסום כי לא דיברתי כל היום. כל האחרים שיתקשרו יקבלו ממני את ההודעה השמורה החשובה מכל: אני באמצע ישיבה חשובה, אפשר להשאיר הודעה. תודה 🙂 (עם סמיילי בסוף, חשוב הסמיילי בסוף! אני מוסיפה אותו כדי לא לצאת לא מנומסת ואפילו חיננית. כן כן, גם תכונות אופי אנחנו כבר קוראים דרך הודעות, רשמית אין סיבה להיפגש).
עם כמות הפעמים שאני שולחת את ההודעה הזאת ביום אפשר לחשוב שאני מינימום ראש הממשלה.
פעם עוד היו מעירים לי ואומרים את המשפט השחוק שמעולם לא הבנתי מה מצחיק או שנון בו: "את ראש הממשלה אפשר לתפוס יותר בקלות ממך".
האמת היא שממש לא מעניין אותי ראש הממשלה, אף פעם לא חשבתי להתקשר אליו, אפילו שאני יודעת את שמו המלא, וגם זה רק במקרה, כי הוא כבר יותר מדי זמן עושה רוח אבל לא צלצולים (כך מסתבר מחבריי שמתקשרים אליו ומצליחים להשיג אותו, אבל לא אותי).
יש לי את הצ'אט, ואני כבר מזמן חיה פה בעולם הווירטואלי, הפגישות שלי עם חברים וירטואליות, פגישות העבודה שלי וירטואליות, ואני לגמרי מכורה לכל ממשק וירטואלי אפשרי, אז מה הפלא שאני כל הזמן "בישיבה חשובה"?
גם הדייטים שלי וירטואליים, התרגלתי אליהם ככה, בדרך כלל הם אפילו יותר טובים מדייטים שמחוץ למחשב וחוסכים לי אינספור התארגנויות ונסיעה.
טוב לי פה, אפילו שאת השמש אני רואה רק דרך החלון ומפנטזת על לעבור עם הלאפטופ לחצר. עם דגש על הלאפטופ, כי בלעדיו אין שמש ואין חצר. אהובי האמיתי הוא הלאפטופ, אני שומרת לו אמונים, מבלה איתו יום ולילה. ואולי זו הסיבה שאני מתעצבנת על כל גברבר מזדמן שכותב לי בצ'אט בתמימות-עאלק של גבר מזדיין מצוי, מצויד בשם משתמש כובש ותמונה שלא מהעולם הזה: "אבל אני רוצה לשמוע את קולך", או "אני בטוח שהקול שלך יפה ממש כמוך" (אני לא זוכרת שאי פעם שמעתי גבר מדבר כך, אבל לכתוב ככה זה בסדר ואפילו מקובל).
איך מעז כל גברבר שנתקל בי על הדרך בין תמונה לתמונה פה ושם באחד מאתרי האינטרנט בהם שוטט לחשוב שהוא יכול לגרום לי לבגוד במחשב לטובתו?
ואם אני אבטיח לך שאין לי קול של צפרדע אז תרד ממני?
הכי אני אוהבת את אלה שאומרים לי על ההתחלה בביטחון: "אני לא משחק משחקים, אני רוצה לדבר בטלפון ולא פה". ואני שואלת, על מי אתה עובד חוץ מעל עצמך, אם אתה פה, הרי אתה מכור בדיוק כמוני.
בחיי שאני לא מבינה את המעבר הזה מהצ'אט לטלפון, כשהמעבר האמיתי ששני צידי המסך רוצים הוא מעבר למיטה, גם את זה אגב אפשר לעשות בלי מילים.
ואז יש את הפיתרון של המזדמנים היצירתיים, סקייפ. מה שמעורר אותי תמיד לשאול אם הם לא סתם קמצנים במסווה של טכנולוגים שלא רוצים להוציא כסף על שיחת טלפון ואיכשהו מנסים לשכנע אותי שיהיה יותר נעים בסקייפ? מה נעים מה? האופציה שאולי תזמין אותי להפוך את השיחה לשיחת וידאו עוד יותר מביכה, זה נעים? כל הסיטואציה הזאת מראש לא נעימה, ואם ארצה להנעים את זמני כנראה שאתנתק.
האבסורד הוא שגם הסקייפ לא מספיק להם, הרי ברגע שנכנעת ללחצים טכנולוגיים ועברת מצ'אט לצ'אט, מצפים ממך גם לעבור לטלפון, לשם מה? ואם אני אבטיח לך שאין לי קול של צפרדע אז תרד ממני? ואם כבר בירידות עסקינן, בין המעברים לצ'אט לצ'אט אולי תיזכר במטרה שלך, שאותה – לצערנו או למזלנו – עדיין אי אפשר לעשות דרך מחשב.
מה שנסיך הביצה הטכנולוגית התורן לא יודע הוא, שאם אתן לו את הטלפון שלי זה ייגמר שם. כמו שכבר אמרתי, אני לא עונה לטלפונים.