Skip to content

ילד הפלא כישף את הפילהרמונית

זה קרה אמש (רביעי) בבנייני האומה בירושלים: התזמורת הישראלית התמסרה לאישיותו הכריזמתית של המנצח הצעיר גוסטבו דורמל, שהפיק ממנה עושר של גוונים וצלילים בקונצרט מיצירותיהם של של היידן, שטראוס וביבר
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
חגיגה סוחפת. דורמל. צילום: chris christodoulou

מהצליל הראשון של האדאג'יו ברה מינור לכלי קשת, שהלחין סמואל ברבר ב-,1938, היה ברור שלמנצח גוסטבו דורמל יש קשר מיוחד עם חברי הפילהרמונית. ברכות מלטפת נענו כלי הקשת לדודמל אשר שמר תדיר על מתח ועל בניית דינאמיקה הדרגתית, כאשר כלי הקשת נענים לו בצליל אינטנסיבי או יורדים באחת לפתע לפיאניסימו חרישי – והכול בלכידות ובאהבה לילד הפלא בעל התלתלים השובבים. דורמל, 31, הצליח אמש (רביעי) להפנט את התזמורת בקונצרט הבכורה בבנייני האומה בירושלים.

חד כתער, רתמי ומדויק היה המבוא לפרק הראשון ה"מתון" של הקונצ'רטו בדו מז'ור מאת היידן. יותר משהייתה כאן הקפדה על סגנון קלאסי, היה מסוך על הקונצ'רטו חן של תקופת הרוקוקו. התזמורת נענתה לנגינתו האינטנסיבית של הצ'לן הצעיר עטור הפרסים עמנואלה סילבסטרי, והבליטה את הצלילים הכהים בצ'לו בחן היידני. את פרק האדאג'יו ניגן סילבסטרי בליריות מדובבת כאשר צניעותו גורמת לכך שהוא אינו מנגן כסולן העומד לפני התזמורת אלא כאחד מהחבר'ה. בקצביות מלאת שמחה ובווירטואוזיות קלילה ניגן את פרק ה"אלגרו מולטו" (היינו "שמח ביותר") החותם. כהדרן ניגן סילבסטרי את השיר של דביסי "ערב טוב" (Bonsoir) בעיבוד לנבל וצ'לו. הלגאטו ועומק הצליל הלירי – היה כובש.

דודמל היה במיטבו בביצוע ריכרד שטראוס עליו ניצח כהרגלו ללא תווים. דורמל ניצח על שתי יצירות: "דון ז'ואן" (אופ' 20) ו"טיל אוילנשפגיל " (אופ' 28). כלי הנשיפה ניגנו בניקיון מופתי וברכות מופלאה את הפואמה הסימפונית "דון ז'ואן" – והאבוב והקרנות התעלו על עצמם. דודמל הצליח להפיק מהתזמורת ביצוע מבריק ובעיקר קונדסי ומלא אש יצרית. סוחף ומשַכֵּר מכל היה האקצ'לרנדו (האצה שבאה בד בבד עם עלייה בעצמה) ה"מתאדה" בסוף הפואמה לסיומת מינורית יחד עם ה"גיבור" דון ז'ואן.

את מסעות תעלוליו של טיל אוילנשפיגל – המורד בן ראשית המאה ה-16 – הליצן שנתלה לבסוף בכיכר העיר – מתאר ריכרד שטראוס בססגוניות מרתקת, בהומור מחוספס ובנגינה קצבית מדויקת ומלאת ברק.  כל חברי התזמורת הענקית  נטלו חלק בהילולה – החל משמונה הקונטרבסים ועד לפיקולו הצווחני, כאשר המתופף מתהולל בווירטואוזיות על מערכת כלי ההקשה והפעמוניות.

דורמל הבליט את שפע הסגנונות של  היצירה: הוולס הווינאי, הרכות השמאלצית, ומאידך הדרמה של גזר דין המוות אותו משמיעים הטרומבונים וכל כלי הנשיפה מהמתכת בתרועה רועמת. אך בעיקר הבליט המנצח הצעיר את חוש ההומור של המלחין הלועג לעצמו על עודף ה"רגשנות" המלודרמטית ועל התזמור הבומבסטי.

דומה שהפילהרמונית שלנו יכולה תחת ידיו של אמן כישוף כדודמל להפיק עושר גוונים ולנגן בברק ובצליל סוחף, ולהתמסר לאישיותו הכובשת של המנצח הכריזמתי.

1 Comment

  1. מָאֶסטרו
    25 בינואר 2013 @ 9:26

    עושה חשק להיות שם גם…

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן