היום בחירות! שהחיינו והגיענו! יום החג הלאומי של הפוליטיקאים הגיע ועימו שר החינוך של מדינת ישראל האקס דמוקרטית מצהיר כי הימין מודאג מאחוזי הצבעה גבוהים. כמה כיף להיות אזרח במדינה חשוכה והלומת פוליטיקאים זולים וטיפשים דוגמת גדעון סער. כמה כיף לנו? בואו ננסה לראות לשנייה אלן הגענו בבחירות האלו. הן הרי כאן בגלל חוסר יכולתו של ראש הממשלה לתפקד באופן מנהיגותי, סליחה משילותי וחזק, כמו אספרסו ארוך. הפחד הבלתי אמצעי מהגשה של תקציב מקוצב חברתי, רגע לפני הבחירות, זה שהביאנו עד הלום. ראש ממשלה פחדן וחלש, חלש ופחדן. זה האיש שרוצה שתצביעו עבורו.

אחוזי ההצבעה הגבוהים יעזרו רק ליישר את הקו העקום בין 100% הצבעה חרדים לחצי מזה של התל אביבים. נהיה יותר חצי-חצי מאשר יתרון ברור לצד אחד כי הצד השני פשוט עצלן לעמוד בתור חמש דקות. זה לא ניסיון לנחש את המנדטים של הסקרים "האמיתיים" היום במדגם המהפך, אלא רק להראות את הבעיה בשיטת הממשל שלנו. הליכוד ביתנו יגיע ל-28 מנדטים ואל תשאלו אותי למה. בניכוי ישראל ביתנו עם כוח לא ברור של 12-14 מנדטים, לליכוד יש 14-16 מנדטים בלבד, ואולי אף פחות מזה. זה ראש הממשלה שלכם, עם כוח אלקטוראלי של לא יותר מ-15% מהמצביעים. קרוב לסקרים שמראים כי רק 20% מרוצים מתפקודו.

לא שזה רע, לי באופן אישי, כי הליכוד ייחלש עד מאוד. אין לישראל רע מוכח פוליטית גדול מהליכוד, ואולי אקוניס יהיה בחוץ, קרוסינג מיי פינגרס, אבל כנופיית צמאי הדם והרשע של נפתליבאן מפחידה מספיק בשביל לתת לאקוניס כרטיס כניסה חינם על חשבון כל אחד מהם.

שאר המפלגות ינועו בין 15-19 לעבודה ובנט, 10-12 של ש"ס ולפיד, 6-8 יהיו ללבני, אגודה ומרצ. מופז והערבים יגרדו 4 ביום בהיר במיוחד אצל נוסעי הרכבת והביוב הזורם בטירה. קיבלנו 6 מפלגות ביניים ועוד כמה קטנות. אין יותר מפלגה גדולה בעם, אין ממש גוש גדול, כי גוש ללא מפלגת מרכז גדולה משול לקניון בלי חנות עוגן כמו רמי לוי. זה מה שרע ביום הזה, בבחירות האלו, במדינה הזו. אין לנו מ-נ-ה-י-ג!

פריחתם של מפלגות האמצע, לפי גודל, לא רעיונית בנטייה שמאלה או ימינה, יכולה להיות נושא מרתק ללומדי דוקטורט בתחום הממשל-מדיני-פוליטי. מפלגות משפך שמרכזות אליהן את חוסר ההצבעה, ומחוסרי הבית המפלגתי, אלו שהיה להם ורוצים להצביע אבל לא מוכנים לתת למנהיגים הקיימים. זו הצבעה שמעידה יותר מכל על הסלידה מהשלטון הקיים ובעיקר ממנהיגי המפלגות הגדולות. אולי זו גם התעוררות מחודשת של מפגיני הקיץ 2011 נגד ממשלת הליכוד וש"ס, שאמרו לעצמם כי הפגנות גדולות ככל שיהיו לא ישנו כאן דבר, כי ביבי הביא סופרטאנקר נגד מחאה, וזה לא גשם שמושפרץ על פרצופינו, אז הנקמה תהיה בבחירות.

בכל מקרה, כנראה שנלמד כי בראש ובראשונה אין אמונה במנהיגים אישית ואחר כך מנהיגותית, רעיונית, ומשילותית. נדמה גם שהאזרחים מצביעים לפי רעיונות קטנים, סקטוריאליים בלבד, נישה של מחשבה למען האני עצמי ולא למען רווחת העם או מנהיגים גדולים שיטיבו עם כלל העם. אם ח"כ או מפלגה קטנה כלשהי תעשה עבורי, אז אני מסודר. האם זו תקופת 40 שנות המדבר של העת החדשה, בה נלך ללא מנהיג אמיתי?