אחרי שמיצתה את כל הפאנץ' ליינים בעולם הרווקות, עוברת עדי אשכנזי אל המגרש של הגדולים, ומראה לכולם שגם הורות זה מצחיק. בניגוד ל"מה זה השטויות האלה" שם שיחקה אשכנזי את עצמה במופע סטנד אפ מצולם, "בלתי הפיך" היא סדרה קומית עם דמויות מומצאות וחיים בדיוניים.

לכאורה, זוהי יציאה מהמקום הבטוח של אשכנזי, שמצאה את הנוסחה המושלמת להצחקה דרך הומור עצמי. למה לכאורה? כי למרות שלדמות בסדרה קוראים "רונה קליין", עדי אשכנזי עדיין משחקת את עדי אשכנזי, ולחלוטין קוטלת את עצמה בתור אם צעירה שילדה ממש לא מזמן. אם תשאלו אותי – טוב שכך. עדי אשכנזי היא אולי האדם המצחיק ביותר בישראל כיום.

"בלתי הפיך" מזכיר מעט את הפורמט של הסדרה האמריקנית: "ערים כל הלילה" (Up all night): זוג הורים צעירים מתמודדים עם תינוקת ראשונה, ומנסים לשלב בין עולמם החדש כהורים לבין עולמם הסוער כזוג רווקים, תוך הכרה של משמעות קצת שונה למונח "חיי לילה". ברקע – החברים שנקלעים, בעל כורחם, לעולם החדש הזה, ובמקרה הישראלי, גם הסבים והסבתות המאוד פולנים.

 מה שבכל זאת מייחד אותה מהמקבילה האמריקנית הוא הישראליות, על כל גווניה, שעוטפת את הדמויות, את הסביבה ואת התוכן (מה שמאד קשה להגיד על החיקוי הישראלי הפאתטי של "נשואים פלוס").

בפרק הראשון זוכים ההורים הטריים, רונה ואודי (מולי שולמן), ללילה לבד "של רווקים" בלי הילדה, ומוצאים עצמם מואשמים בהזנחה, עצורים בגין פריצה  ומתוסבכים עם ההורים של אודי, שרק רצו לנסוע לטיול בפקיעין. למרות שכמה מהסיטואציות אליהן נקלע הזוג מעט סוריאליסטיות (ובמיוחד הניסיון להיזכר האם המספר של המשטרה מתחיל ב-03 או ב-1800), וההומור הוא בעיקר נונסנס ופחות בדיחות שנונות, משהו ב"בלתי הפיך" עובד, וככל הנראה ה"משהו" הזה הוא הקאסט המצויין.

בניגוד למה שנדמה היה שיקרה, אשכנזי לא מתבלטת שם יותר מדי, מה שהופך את "בלתי הפיך" לסדרת אנסבל  שמורכבת משחקנים קומיים מעולים אחד אחד וגם ביחד. הדבר היחיד שקצת חבל הוא שאשכנזי בחרה להשתלב בקאסט כשברור לכל בר דעת שהיא יותר ממסוגלת להחזיק שעה של פריים טיים בעצמה.

הסדרה נוצרה על ידי סיגל אבין ורענן שקד, ומככבים בה, פרט לאשכנזי ולשולמן, איריס בר, שמואל וילוז'ני, גאלה קוגן, דורון נשר, יעל אמית, נועה קולר ועוד. המבנה: סיטואציות כתובות מראש ותסריט מאולתר. התוצאה: מבריק. בין אם מדובר בהומור על נושאים ברומו של עולם כמו סקס כי "גם ככה אנחנו ערים", ובין אם ברגעים קטנים של הברקות ישראליות כמו איך אוכלים תפוצ'יפס בשקט (מוצצים קצת כדי להמיס, אם תהיתם).

הפרק הראשון, בתקווה שיהווה מדגם מייצג לעונה כולה, מספק את הסחורה. טפו טפו, חמסה חמסה, ייתכן וסוף סוף מדינת ישראל תקבל סיטקום אחד מוצלח.