שמח היה אתמול בטדי. מופע הגזענות היה בשיאו, השמועות אומרות שיו"ר האולטראס של באיירן מינכן, 1940, התקשר למקבילו בלה פמיליה לברך. בניגוד לבחירות המאכזבות, הפעם הימין התחפש ליאיר לפיד וגנב את ההצגה.

אבל מה שעצוב הוא שבאמת היה שמח בטדי, כולם נהנו. ומה שעצוב הוא, שאלי כהן, שיצא השעיר לעזאזל במקרה הזה, הוא מהבודדים שלא באמת רצה את כל החגיגה וההילולה הזאת. הוא, ואולי גם איציק קורנפיין, מהבודדים שכל האירוע הזה עשה להם עוול, מהבודדים שאני מאמין שבאמת כוונותיהם טובות, לפחות בכל הקשור לשני הצ'צ'נים, שחס ושלום עוד ינחתו בטדי וילכלכו את המקדש הטהור. מדהים לראות איך כל מערכת ההפרד ומשול פועלת בשיאה, אפילו בספורט ובכדורגל, מדהים לראות איך כל כך הרבה גורמים נהנים מהיות אוהדי בית"ר גזענים, מהיות אלי כהן קהה לשון, מכך שהסיר מצא את המכסה – "שני מוסלמים בדרך לבית"ר".

"כדורגל הוא משחק של ערסים". כך לפחות אוהבים לחשוב עליו. אז ניכנס רגע לעולם המטאפורות המתאים. תתארו לכם שיושבים חבורה של ערסים, על הברזלים ביום שישי, או שלישי, ופתאום, באופן נדיר, פורץ ויכוח. כנראה על בחורה. זורק אחד חבר'ה מילה לחברו, מילה שכנראה לא הייתה גורמת לרעידת אדמה אם היו השניים לבדם בחדר חשוך. אך על הברזלים נוהגים באופן קבוע לשבת מספר ערסים, כבכל יום שישי, או שלישי. ואז מגיע הערס התורן שאומר: "וואי מה הוא אמר לך, לא יודע אם הייתי מוותר". לא בטוח שהרבה אנשים שלא קיבלו את גן הערס כבר ברחם, היו מחליקים את האירוע. בטח לא הערס. מאותו רגע, העלה החבר המחמם את הערס לעץ ממנו הירידה נעשית רק בעזרת סולם ששלביו עשויים קללות, גידופים ואם צריך גם אלימות פיזית.

אותו דבר קרה בדיוק בסוף השבוע האחרון בכדורגל הישראלי, וקורה אולי מזה זמן רב. גאידמק, הפעם בתפקיד זה שזרק מילה לא במקום, אוהדי בית"ר בתפקיד הערס (אל תיעלבו, אתם לא באמת כאלה, מדובר רק בהמחשה) והחבר המחמם, ערס לא פחות – התקשורת.

הכותרות זעקו :"שני מוסלמים בדרך לבית"ר, היסטוריה, רעידת אדמה בירושלים", העלו את היציע המזרחי על העץ ולא השאירו לאוהדי בית"ר ברירה. כי בואו נודה על האמת, עם רובד אוהדי הכדורגל בישראל בכלל, ואוהדי בית"ר בפרט, אפשר לעשות הכל. מדובר בכמעט פלסטלינה. התקשורת בישלה את הדייסה והכל כדי למלא עוד כותרת. סוף השבוע הוא הוכחה לאלימות התקשורת, להסתת האוהדים, לרצון לראות את אוהדי בית"ר גזענים ובכך למלא את הכותרות. בואו רק נדמיין מה היה קורה אילו הכותרת הייתה: "שני שחקנים צ'צ'נים בדרך לבית"ר". במקרה הטוב, זה היה עובר בשלום, שכן מדובר בסך הכל בחיזוק לקבוצה, במקרה הרע, בודדים מאוהדי בית"ר היו טורחים לבדוק את מוצאם של הצ'צ'נים, מגלים שהם מוסלמים, וכנראה מבליגים, בלי שאף אחד ישמע וידע, חלילה. אבל לא, התקשורת הכריזה רעידת אדמה עוד לפני שהלוחות הטקטונים היציע המזרחי התעוררו מהשנ"צ של שישי. ומה השלב הבא? השלב הבא הוא שלב התגובות. אחרי שהתקשורת יצרה סיפור, הגיע הזמן לקחת תגובה מאלי כהן.

אך כידוע, האוהדים של בית"ר אינם היחידים שיצאו מסוף השבוע הזה כשהם במרכז המסיבה. אלי כהן, שבסך הכל בא לאמן כדורגל, זכה לקיתונות של גינוי על התבטאותו ("יש הבדל בין מוסלמי אירופי למוסלמי ערבי"). ברור לכולנו מה המסר שהוא רצה להעביר: "לאוהדי בית"ר יש בעיה עם ערבים במזרח התיכון, לא עם מוסלמים בכל העולם". ברור שהוא היה רחוק שנות אור מהניסוח הזה, אבל למה ציפיתם ממאמן, שבסך הכל רוצה לשמור על פרנסתו, שיצא נגד אותם אוהדים ומחר בבוקר לא יהיה בקבוצה? לא בטוח שאתם הייתם נוהגים כך. וזה בדיוק היה הרגע לשאול אותו את השאלות הקשות, לא לתת לכותרות לשקוע, לטמון לו את המלכודת, ואחר כך להצביע עליו ולומר: "הנה, אתם רואים, אפילו המאמן שלהם גזען". די עם הצביעות, זה מה שאתם רוצים שהוא יהיה, לא השארתם לו שום ברירה.

יבוא המיתממים ויגידו כי התקשורת בסך הכל חושפת ועושה את עבודתה, וכי האחריות היא על אוהדי בית"ר וקברניטיה. אז נכון, באמת שבסוף, מי שעולה על הבמה ומשחק בהצגה הם הגורמים שסובבים את הקבוצה, אבל שלא יעבדו עליכם, הבמאי הוא התקשורת. האחריות הישירה היא אמנם של אוהדי בית"ר, שמייצגים כנראה את הרובד הרדוד ביותר של החברה, אך האחריות השילוחית היא של התקשורת שעושה הכל כדי שאלה יהיו כאלה.

ושלא תטעו, לא רק התקשורת מאוהבת באוהדי בית"ר הגזענים ובפליטת הפה של אלי כהן. אחמד טיבי, זוהיר בהלול, עמיר פלג, אוהדי הפועל וכל מי שיוצא נגד, לא היה עושה דבר אילו היה יכול, כדי לשנות את אוהדי בית"ר. הגזענות היא הדלק של כולם, היא זו שממלאת את הכותרות, היא זו שמספקת עבודה לחברי הכנסת הערבים ולכותבי הטורים, היא זו שמעמידה את אוהדי הפועל כהופכיים לאוהדי בית"ר. ואת כל זה אף אחד לא רוצה לאבד.

הכי קל לבוא בטענות לחלשים, לאלה שנופלים בלשונם, אך אסור לשכוח שבכל פעם שמפנים אצבע מאשימה, שלוש אצבעות פונות גם אליכם – ה"נאורים", המבקרים, כל מי שקל לו כל כך לתקוף את הקהל של בית"ר ולהתעלם מהגורמים שנמצאים מאחורי הקלעים. אם באמת חשובה לכם החברה הישראלית, הספורט הישראלי, הכדורגל הישראלי, ואפילו בית"ר, שפעם הייתה בסך הכל קבוצה סימפטית עם נטיות ימניות, במקום לחגוג את הגזענות, קחו עליה אחריות. ואם לא? זה גם בסדר, רק אל תבואו בטענות.