להתראות נעורים, שלום אהבה

להקת הצעירים של תיאטרון "גשר" תעלה בקרוב עיבוד חדש לנובלה של יהושע קנז, "בין לילה ובין שחר". סיפור על נערים שמגלים את האהבה ואת המין, על רקע הקמת מדינת ישראל הרוויה במיתוסים גבריים של ציונות, גבורה והקרבה מאת נטע דנציגר "בין לילה ובין שחר", הנובלה של יהושע קנז עולה לבמה בתיאטרון "גשר". הקאסט הצעיר של התיאטרון, […]

להתראות נעורים, שלום אהבה

להקת הצעירים של תיאטרון "גשר" תעלה בקרוב עיבוד חדש לנובלה של יהושע קנז, "בין לילה ובין שחר". סיפור על נערים שמגלים את האהבה ואת המין, על רקע הקמת מדינת ישראל הרוויה במיתוסים גבריים של ציונות, גבורה והקרבה מאת נטע דנציגר "בין לילה ובין שחר", הנובלה של יהושע קנז עולה לבמה בתיאטרון "גשר". הקאסט הצעיר של התיאטרון, […]

להקת הצעירים של תיאטרון "גשר" תעלה בקרוב עיבוד חדש לנובלה של יהושע קנז, "בין לילה ובין שחר". סיפור על נערים שמגלים את האהבה ואת המין, על רקע הקמת מדינת ישראל הרוויה במיתוסים גבריים של ציונות, גבורה והקרבה

מאת נטע דנציגר

"בין לילה ובין שחר", הנובלה של יהושע קנז עולה לבמה בתיאטרון "גשר". הקאסט הצעיר של התיאטרון, בבימויו של סלבה מלצב, החל השבוע בחזרות לקראת הבכורה ב-1 למרץ. תיאטרון "גשר" צלח בעבר עיבודים בימתיים לספרים אהובים, זכור לטובה "אדם בן כלב" מאת יורם קניוק. האם יצליחו לשחזר את ההצלחה?

עיין ערך: התבגרות. שחקני ההצגה "בין לילה ובין שחר"

מחזאות וכתיבת פרוזה נראות, לכאורה, כפעולות יצירתיות די דומות. אכן יש ביניהן קירבה רבה, אך גם הבדלים תהומיים. התכונות שניחן בהן מחזאי דגול אינן דווקא התכונות השמורות לסופרים האהובים, ולהפך.

בתיאטרון יש מגבלה ברורה של זירת התרחשות (אם יש תקציב היא יכולה במקרה הטוב להתפצל לשתיים או שלוש), מספר הדמויות מוגבל וישנו צורך תמידי בתנועה ובדיאלוגים. הכול מוקרן החוצה והמחשבות הפנימיות הן אולי צל חולף על פניו של שחקן מוכשר, אך ודאי אינן עמודים של מילים כתובות על גבי נייר.

המכנה המשותף המרכזי לשני התחומים, שעליו נשענים בדרך כלל עיבודים בימתיים ליצירות ספרות, הוא הדמויות. גם הסופר וגם המחזאי נדרשים להמציא ולבנות דמויות אשר ידברו ללבו של הצופה/קורא, יִישבּוּ אותו באישיותן, יזעזעו אותו, ירגשו, ובמקרה האופטימלי גם יגרמו לו לחשוב.

לכן העיבוד לבמה (במקרה זה עומדת למבחן היכולת של השחקן והמחזאי גור קורן) הוא תנאי חשוב ביצירת אותנטיות ומהימנות, אך הבחירה ביצירה שחיות בה דמויות היכולות לשרוד ממעבר המדיומים היא המכרעת.

הספרות של יהושע קנז היא מקרה מיוחד וההיסטוריה הוכיחה שיצירותיו מסוגלות לצלוח את המעבר הזה לתיאטרון ("האישה הגדולה מן החלומות"- תיאטרון החאן ו"אחרי החגים" – הקאמרי) וגם בקולנוע ("התגנבות יחידים", "עלילה" ו"בדרך אל החתולים").

אחד הדברים הבולטים ביצירותיו הוא זירת ההתרחשות. קנז מרבה "לסגור" את הדמויות שלו במתחם אחד מגודר. במקרה של "בין לילה ובין שחר" מדובר בבסיס גדנ"ע. לפני שנתיים עיבד דובר קוסשווילי את "התגנבות יחידים" של קנז לסרט מצליח, שעסק בחבורת נערים בבסיס טירונות.

דינמיקה חזקה בין הדמויות. קנז

העובדה שקנז בוחר זירה אחת בדרך כלל, מתאימה לבימת התיאטרון. הלוקיישן הסגור יוצר הרבה מאוד דיאלוגים ודינמיקה חזקה בין הדמויות, כשכל אחת מהן מייצגת בדרך כלל בזעיר אנפין, פלחים שלמים בחברה. הדמויות שלו מובחנות זו מזו, מבחינת מראה, אופי ועדה. הפן הוויזואלי שבולט בשפתו הספרותית מתורגם היטב לפיזיות שנדרשת מהשחקנים.

"בין לילה לבין שחר" הוא מחזה על התבגרות ונעורים. חבורת תיכוניסטים בבסיס גדנ"ע נדרשים לחיות ולעבוד יחד. ברקע, מדינת ישראל החדשה בבוקר שאחרי, מלקקת עדיין את פצעי מלחמותיה, רוויה במיתוסים גבריים של ציונות, גבורה והקרבה.

המספר בנובלה הוא נער המגלה את גבריותו תוך כדי התבוננות בחבריו לגדנ"ע, שהדמות הבולטת ביניהם היא פסח. המספר משקף את תובנותיו בהקשר לציפיותיה של החברה. ציפיות לגבי התבגרות – גברית, מגדרית ומינית.

זוהי הפקה מסקרנת בעיקר משום שיצירתו של קנז רלוונטית  גם היום, 34 שנים אחרי שנכתבה. מגדר וגבריות עדיין מעסיקים אותנו. המיתוסים שכוננה החברה הציונית השוביניסטית הונחלו לדורות רבים ולמרבה הצער עדיין מפעמים בעורקיה של ישראל 2012  (גם התיאטרון הקאמרי בהצגה "האריסטוקרטים" מאת עדנה מזי"א עוסק בנושא זה).

אני מחזיקה אצבעות לגור קורן , שיעשה חסד עם הנובלה היפהפייה של יהשע קנז, וגם לשחקן דניאל צ'רניש המגלם את דמותו של פסח, אשר לפי הנובלה, נדרש לחצות את הבמה בעירום ועם זיקפה מזדקרת.

עוד בתרבות: הסוד של ג'ורג' קלוני

וגם: רצח על כבוד המשפחה באופרה הישראלית

להקת הצעירים של תיאטרון "גשר" תעלה בקרוב עיבוד חדש לנובלה של יהושע קנז, "בין לילה ובין שחר". סיפור על נערים שמגלים את האהבה ואת המין, על רקע הקמת מדינת ישראל הרוויה במיתוסים גבריים של ציונות, גבורה והקרבה

מאת נטע דנציגר

"בין לילה ובין שחר", הנובלה של יהושע קנז עולה לבמה בתיאטרון "גשר". הקאסט הצעיר של התיאטרון, בבימויו של סלבה מלצב, החל השבוע בחזרות לקראת הבכורה ב-1 למרץ. תיאטרון "גשר" צלח בעבר עיבודים בימתיים לספרים אהובים, זכור לטובה "אדם בן כלב" מאת יורם קניוק. האם יצליחו לשחזר את ההצלחה?

עיין ערך: התבגרות. שחקני ההצגה "בין לילה ובין שחר"

מחזאות וכתיבת פרוזה נראות, לכאורה, כפעולות יצירתיות די דומות. אכן יש ביניהן קירבה רבה, אך גם הבדלים תהומיים. התכונות שניחן בהן מחזאי דגול אינן דווקא התכונות השמורות לסופרים האהובים, ולהפך.

בתיאטרון יש מגבלה ברורה של זירת התרחשות (אם יש תקציב היא יכולה במקרה הטוב להתפצל לשתיים או שלוש), מספר הדמויות מוגבל וישנו צורך תמידי בתנועה ובדיאלוגים. הכול מוקרן החוצה והמחשבות הפנימיות הן אולי צל חולף על פניו של שחקן מוכשר, אך ודאי אינן עמודים של מילים כתובות על גבי נייר.

המכנה המשותף המרכזי לשני התחומים, שעליו נשענים בדרך כלל עיבודים בימתיים ליצירות ספרות, הוא הדמויות. גם הסופר וגם המחזאי נדרשים להמציא ולבנות דמויות אשר ידברו ללבו של הצופה/קורא, יִישבּוּ אותו באישיותן, יזעזעו אותו, ירגשו, ובמקרה האופטימלי גם יגרמו לו לחשוב.

לכן העיבוד לבמה (במקרה זה עומדת למבחן היכולת של השחקן והמחזאי גור קורן) הוא תנאי חשוב ביצירת אותנטיות ומהימנות, אך הבחירה ביצירה שחיות בה דמויות היכולות לשרוד ממעבר המדיומים היא המכרעת.

הספרות של יהושע קנז היא מקרה מיוחד וההיסטוריה הוכיחה שיצירותיו מסוגלות לצלוח את המעבר הזה לתיאטרון ("האישה הגדולה מן החלומות"- תיאטרון החאן ו"אחרי החגים" – הקאמרי) וגם בקולנוע ("התגנבות יחידים", "עלילה" ו"בדרך אל החתולים").

אחד הדברים הבולטים ביצירותיו הוא זירת ההתרחשות. קנז מרבה "לסגור" את הדמויות שלו במתחם אחד מגודר. במקרה של "בין לילה ובין שחר" מדובר בבסיס גדנ"ע. לפני שנתיים עיבד דובר קוסשווילי את "התגנבות יחידים" של קנז לסרט מצליח, שעסק בחבורת נערים בבסיס טירונות.

דינמיקה חזקה בין הדמויות. קנז

העובדה שקנז בוחר זירה אחת בדרך כלל, מתאימה לבימת התיאטרון. הלוקיישן הסגור יוצר הרבה מאוד דיאלוגים ודינמיקה חזקה בין הדמויות, כשכל אחת מהן מייצגת בדרך כלל בזעיר אנפין, פלחים שלמים בחברה. הדמויות שלו מובחנות זו מזו, מבחינת מראה, אופי ועדה. הפן הוויזואלי שבולט בשפתו הספרותית מתורגם היטב לפיזיות שנדרשת מהשחקנים.

"בין לילה לבין שחר" הוא מחזה על התבגרות ונעורים. חבורת תיכוניסטים בבסיס גדנ"ע נדרשים לחיות ולעבוד יחד. ברקע, מדינת ישראל החדשה בבוקר שאחרי, מלקקת עדיין את פצעי מלחמותיה, רוויה במיתוסים גבריים של ציונות, גבורה והקרבה.

המספר בנובלה הוא נער המגלה את גבריותו תוך כדי התבוננות בחבריו לגדנ"ע, שהדמות הבולטת ביניהם היא פסח. המספר משקף את תובנותיו בהקשר לציפיותיה של החברה. ציפיות לגבי התבגרות – גברית, מגדרית ומינית.

זוהי הפקה מסקרנת בעיקר משום שיצירתו של קנז רלוונטית  גם היום, 34 שנים אחרי שנכתבה. מגדר וגבריות עדיין מעסיקים אותנו. המיתוסים שכוננה החברה הציונית השוביניסטית הונחלו לדורות רבים ולמרבה הצער עדיין מפעמים בעורקיה של ישראל 2012  (גם התיאטרון הקאמרי בהצגה "האריסטוקרטים" מאת עדנה מזי"א עוסק בנושא זה).

אני מחזיקה אצבעות לגור קורן , שיעשה חסד עם הנובלה היפהפייה של יהשע קנז, וגם לשחקן דניאל צ'רניש המגלם את דמותו של פסח, אשר לפי הנובלה, נדרש לחצות את הבמה בעירום ועם זיקפה מזדקרת.

עוד בתרבות: הסוד של ג'ורג' קלוני

וגם: רצח על כבוד המשפחה באופרה הישראלית

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן