ב-12 השנים האחרונות אני עוקב כעיתונאי עצמאי אחרי מגוון של נושאים כלכליים חברתיים, ובראש וראשונה בנושא תקציב המדינה וכן במונופול שיצר משרד האוצר בקביעת התקציב ובביצועו. המסע שלי התחיל בקריאת חומרים של מרכז אדווה והמכון הישראלי לדמוקרטיה, שעסקו בחוסר השקיפות של התקציב וכוחם של פקידי האוצר. הבנתי שנושא זה משפיע על כל התחומים שבניהולה של המדינה, ולכן חשובה ההתמקדות בו.

בשנת 2003 התחלתי לצלם בכנסים של ארגונים חברתיים ובכנסים כלכליים כמו כנס קיסריה וכנס גלובס, שעסקו בנושא שקיפות התקציב ובהשפעותיו על תחומים כמו חינוך, בריאות, רווחה וכדומה. את הצילומים עשיתי גם כדי ליצור בסיס ידע בנושא, שכן המצלמה זוכרת יותר טוב מהזיכרון, ובחלק גדול מהכנסים שצילמתי לא היו הרבה אנשים, ולדעתי לא נוכל לשנות עם קבוצה כזו קטנה ולכן הצילומים היו דרך להרחיב את מעגל הנחשפים לידע.

במקביל עסקתי גם באיסוף חומר עיוני בנושא, שהגדרתי אותו כ"ארכאולוגיה בירוקרטית", שכן הבירוקרטיות השונות מייצרות ניירות עמדה ומחקרים והודעות לעיתונות מזוויות שונות. הפרוטוקולים של הכנסת היו אחד המקורות העיקריים שלי מעבר לקריאה בעיתונות הכלכלית והכללית, ועזרו לי להרכיב פאזל שלם יותר של הנתונים ונקודות המבט השונות שעלו בדיוני הכנסת.

הפרוטוקולים טובים וחשובים, אבל הם עוסקים בעיקר בטקסט שאותו מקלידה הקלדנית, ולא נותנים מידע מעבר לכך. לכן, כאדם שמנוסה בקריאתם, קל לראות את ההתקדמות במה שעושים משקיפי המשמר החברתי בכנסת, שמוסיפים רשמים אחרים מהמתרחש בוועדות הכנסת, אם זה הלוביסטים ומעורבותם, או יועצי השרים למיניהם, או כשהמשקיפים שואלים שאלות, ומרימים קול גדול כשהם נתקלים בפרשיות שכדאי שנשמע עליהם.

כמי שגם נכח בדיוני ועדות וגם קרא פרוטוקולים של הדיונים, איני מופתע לגלות שחלק מהמשקיפים חזרו מהדיונים בתחושה שהכנסת מוחלשת, ושפקידי האוצר די "מצפצפים" עליה. אם מוסיפים לעבודה ברוכה זו גם פרוייקטים כמו "התקציב הפתוח" של הסדנה לידע ציבורי, שמראים לנו תכנון מול ביצוע לאורך השנים (קשה לי לתאר לכם כמה דוחות הביצוע היו קשים לקריאה לפני כן) קשה שלא להפריז בהתקדמות שלנו כאזרחים בפיקוח שלנו על הכנסת. גם המדדים שהשיק המשמר החברתי בכנסת הם עוד כלי שדרכו הח"כים יודעים שעין ביקורתית מלווה אותם לאורך כל תפקידם, ומפקחת על הזמן שנכחו בכנסת, על חוקים שהעבירו, ועל קידום אג'נדות שונות.

אני עוקב גם אחר שיטות נוספות בעולם בנושא זה. באנגליה יש תוכנית קבועה בטלוויזיה שנקראת "שאלות לראש הממשלה", שבה ראש הממשלה עומד וחייב לענות לשאלות חברי הפרלמנט, בארצות הברית ישנו ערוץ שלם שכל תפקידו הוא סיקור יומיומי של ענייני הממשל, C-SPAN, לצד צילומי וידיאו של כל דיוני הוועדות שנערכו בקונגרס ובסנאט באתרי הוועדות, ושכוללים את כל עמדות המומחים בניירות עמדה יותר ארוכים ממה שהם מספיקים לדבר בדיון. אני ממליץ גם לבקר באתר הבית הלבן, שבו בכל יום מתפרסמים נאומים ממסיבות עיתונאים, נאומים של הנשיא ועוד. אצלנו קיים ערוץ הכנסת, אך ההבדל בין ישראל לארצות הברית בנושא הוא שהדיונים בוועדות תמיד זמינים באתר, ללא שום תשלום, והמבין יבין.

ככלל, אני מאמין בתהליכים, ומאמין שגם אנחנו תהליך בפני עצמו. אי אפשר להשוות את מה שידעתי בתחילת הדרך למה שאני יודע אחרי 12 שנים, או את רמת ההתעניינות של הציבור בתקציב המדינה ובחוק ההסדרים שבה נוכחתי בשנים האחרונות לעומת ההתעניינות בתחילת הדרך, ואת היקף הפעילות כנגדם שהלכה ועלתה עם השנים.

במהלך הדרך שלי הבנתי שאם אציג לאנשים רק את הצד השלילי של ניהול התקציב השנתי שלנו יש סיכוי שרק אייאש אותם יותר, ולכן מן הראוי לחשוב במקביל על אלטרנטיבות באותם נושאים. הבנתי שלדמוקרטיה של הנציגים יש חסרונות, שהפתרון העיקרי לכך הוא מעורבות שוטפת ופעילה שלנו כאזרחים, על ידי כך שנשמיע את קולנו בנושאים שחשובים לנו, לא רק בבחירות אלא יום יום. הבנתי שעלינו להפסיק להיות צופים פסיביים שבולעים בקלות את המסר שהפוליטיקה מושחתת ואין מה לעשות. בסופו של דבר, פקידי האוצר אינם מנהלים עסק פרטי אלא ציבורי, זאת במימון כספי המסים שלנו. חברי הכנסת הם משרתים של הציבור, ואנחנו צריכים להזכיר להם את זה כל הזמן.

בכל הכנסים והדיונים שבהם השתתפתי, רעיונות כמו המשמר החברתי בכנסת והתקציב הפתוח לא עלו. וכמי שמנוסה בתחום, הם גורם לקנאה, איך לא חשבתי על כך בעצמי. אני בטוח שהם מקשים עוד יותר על משרד האוצר לשמור על המונופול שלו, ושמח על קיומם ומקווה שיצטרפו אליהם עוד מתנדבים שיחזקו אותם במעשים הברוכים שלהם, ומה שעוד יותר יפה, הם פועלים בשקיפות כלפי עצמם- נאה דורש נאה מקיים.

להצלחה אבות רבים, הכישלון הוא יתום

במשך כל הקדנציה של הממשלה הקודמת התגאה שר האוצר בכלכלת ישראל ובניהול המצוין שלהם, לעומת מדינות אחרות. התגאה בתקציב הדו-שנתי, התגאה באחוזי האבטלה הנמוכים ועוד. על הכישלונות, הוא ממעט לדבר.

הכישלון המרכזי של שר האוצר הוא בדבר שעליו גאוותו, התקציב הדו-שנתי. כחוקר של התקציב וחוק ההסדרים בשנים שלפני הניסוי הלא-מבוקר הזה, היה נראה לי שהתהליך לא יכול להיות יותר ריכוזי מזה, אבל הרעיון הזה הוכיח שזה אפשרי.

אם בשנה הראשונה שהוחל בו עוד היה אפשר להבין את קיומו הזמני לאור המצב, התקציב הדו-שנתי של שנת 2012-2011 הראה שממשלת ישראל מעדיפה פחות דמוקרטיה, ופחות ביקורת מצד הכנסת. הוא גם הראה את הגאוותנות של משרד האוצר הישראלי, שכלכלניו כה חצופים לחשוב שהם יודעים לנבא משתנים כלכליים בתקופה של משבר עולמי על פני שנתיים, כשכל עמיתיהם בעולם מנסים לחזות מה יקרה בשנה הבאה, אף שגם בתחזיותיו השנתיות נוטה משרד האוצר לטעויות חיזוי רבות.

ואכן, כמו שאפשר היה לחשוב, תקציב דו-שנתי זה נפתח ושונה פעמים רבות, אם בגלל מחאה חברתית שפרצה בקיץ 2011, או בגלל מסקנות ועדת טרכטנברג שבאה בעקבותיה וחייבה את הממשלה להוסיף תוכניות חדשות שחייבו קיצוצים רוחביים ליישומן, ואם בגלל הטעויות בתחזית של האוצר, בעיקר בניבוי התפתחות המשבר העולמי, ותחזית ההכנסות ממסים שהיתה מנופחת ומבוססת על חיזוי אופטימי מדי, מה שהצריך העלאות מסים, ולבסוף בבור גדול בתקציב ובגירעון גבוה ממה שנחזה, שאם לא ניהפך לספרד ויוון.

[related-posts]

למרות זאת, ממשלת נתניהו החליטה כבר ביוני 2012 להפוך את התקציב הדו-שנתי לחוק קבוע, כששטייניץ מתגאה שמדינת ישראל היא הראשונה בעולם לעשות זאת, בתמיכה נלהבת של ה-OECD וקרן המטבע הבין-לאומית. לא מפתיע לכן לקרוא ששנה קודם לכן אמר שר האוצר שלנו ש"תקציב חד-שנתי, אף שהיה מקובל גם אצלנו ובעולם כולו, הוא חסר שחר. הוא חסר היגיון. הוא על גבול האיוולת. כל העולם טועה". מתברר שהוא ביזבז את הזמן בלימודי בפילוסופיה ונהיה מומחה לכלכלה.

השנה היה אמור להיות תקציב חד-שנתי, בעיקר בגלל הבחירות, אבל כמי שעוקב אחרי תהליך תקציב המדינה, כבר באוגוסט 2012 כשהחליטו שר האוצר וראש הממשלה לדחות את דיוני התקציב בממשלה לאוקטובר, היה די ברור שהבחירות בדרך והתקציב יידחה, מה שקרה לבסוף בתירוצי שווא.

דווקא כשהבחירות מוכרזות על רקע אי-ההצלחה בהעברת תקציב 2013, וכשבאוויר מרחפת תוכנית קיצוצים רצינית, היה אפשר לצפות שהנושא יעלה על סדר היום. אף שתהליך התקצוב כבר החל במהלך השנה כרגיל, והבחירות היו אמורות לעסוק בתקציב ובנושאים כלכליים-חברתיים, נמנעה הממשלה מפרסום תקציב המדינה שהתכוונה להוביל. התנועה לאיכות השלטון, המשמר החברתי, התנועה לחופש המידע וארגונים נוספים ניסו להשיג את תוכנית הגזירות של הממשלה, שהתחמקה מכך בטיעון שגם כך הבחירות הן הזדמנות לדיון ציבורי באשר לתקציב המדינה.

מיותר לציין שראש הממשלה התמיד בסירובו להשתתף בעימות מצולם עם המועמדים האחרים, מה שגרר את שלי יחימוביץ להתווכח עם וידיאו שלו (לזכותה ייאמר שהיא גם הציגה תוכנית כלכלית לשנים הקרובות ואף את תוכנית הקיצוצים הצפויה ל-2013, שיהיה מעניין לראות אם היא דומה למה שיוצג לציבור בקרוב, שכן היא הרשימה בעבר בהשגתו של חוק ההסדרים). למרבה הצער גם בג"ץ דחה את עתירתן של התנועות לקבלתו של התקציב באותן טענות מגוחכות. הבחירות בארצות הברית – הן הפנימיות והן הבחירות לנשיאות – כוללות הרבה עימותים, שבהם כל מועמד מציג את תפיסותיו ואת פתרונותיו לבעיות השונות של המדינה. אולי גם כאן חושב שר האוצר שטייניץ שזו איוולת, ושאנחנו צריכים ללמד את כל העולם.

בשבוע שעבר נערכו הבחירות וכל אחד מאיתנו הצביע לפי רצונו. בקרוב, אחרי שתורכב הקואליציה, הדבר הראשון שהיא תעשה יהיה להעביר את תקציב המדינה, ויש סיכוי סביר שיהיה מדובר שוב בתקציב דו-שנתי (נקווה שלא). יהיו להם 45 ימים להעביר אותו, וסביר להניח שכבר בתוך ההסכם הקואליציוני הם ינסו לכפות על המפלגות לקבל אותו ואת חוק ההסדרים שיצורף אליו כמות שהם. בדרך כלל התקציב וחוק ההסדרים מוצגים לממשלה וצריכים לעבור שם, ואז לכנסת. בדרך כלל, יש לח"כים לפחות חודשיים לדון בו לפני אישורו. הפעם כנראה יהיה פחות זמן לדיון.

במהלך השנתיים הקודמות, בעת מחאת האוהלים של 2011 ובשנת 2012, לא התקיימו כלל דיוני התקציב. לכן השנה זוהי ההזדמנות שלנו להשפיע על הקורה במדינה, וללמד את הפוליטיקאים שלנו שאת הקול שלנו הם צריכים לשמוע גם במהלך הזמן שבין בחירות לבחירות. אם שוב יוחלט על תקציב דו-שנתי, זוהי ההזדמנות האחרונה שלנו להשפיע לפני סוף 2014. בוועדת הכספים יום יום ידונו בסעיפים שיהיו חשובים לנו. אנחנו עוד לא יודעים את הרכבה, אבל כשנדע חשוב שנדע ללחוץ על מי שמייצג אותנו שם כדי לעשות תיקונים ולהתנגד למה שראוי להתנגדות. חינוך, בריאות, רווחה, תעסוקה, תשתיות, איכות סביבה, ביטוח לאומי, זכויות עובדים ועוד ועוד יעלו על שולחן הדיונים וחשוב שקולנו יישמע, וחשוב שיהיו די משקיפים של המשמר החברתי בוועדות הכנסת בדיונים אלו.

אני אתרום את חלקי בימים ובשבועות הקרובים, כשאראה בבלוג שלי את ה"טריקים" של משרד האוצר להסתרת מיליארדים, ואנתח את תקציבי 2003 ו-2009 כדי להראות איך עבדו עלינו.