מאז שיאיר לפיד נכנס לפוליטיקה, ומאז שהתחלתי לעקוב אחריו כפוליטיקאי, כתבתי את דעתי עליו בכמה מאמרים שפירסמתי במגפון: מדובר באדם שחושב שהוא שחקן בדרמה פוליטית הוליוודית. לפיד נראה כאילו הוא משחק בכל אירוע מול מצלמות. סגנון הדיבור שלו, תנועות הידיים, תנועות הראש ובעצם כל תנועות גופו מעידות כי הוא אדם לא אמיתי. זו כמובן אך ורק דעתי המבוססת על תחושותיי האובייקטיביות בלבד.

בעבר, טענתי שארקדי גאידמק הוא תופעה חולפת. גם גאידמק היה איש של פוזה ולא אדם שפועל באופן טבעי. ההבדל בין לפיד וגאידמק, שהאחרון הפך עצמו לא רלוונטי כאשר חצה קו אדום בהתבטאויות רבות על המדינה. אשר ללפיד, הוא עתיד ליפול (לי אישית אין ספק בכך) כי הוא ריק מתוכן ולא אמיתי. לפיד הוא דמגוג ממש כמו שלי יחימוביץ'. עד כה האיש ניסה לרצות את כולם מבלי לנקוט ולו פעם אחת עמדה מוצקה בנושא כלשהו. שיוויון בנטל, תאמרו. ובכן, עוד נראה איזה עכבר יוליד הר השוויון בנטל שלפיד סוחב בגאון על גבו.

ואז, הגיעה ההתבטאות של לפיד נגד חברת הכנסת חנין זועבי, כשאמר "אני לא אעשה גוש חוסם עם חנין זועבי'ז". אני דווקא אינני סבור שההתבטאות הזו גזענית. אחרים חושבים אחרת כמובן, וזו זכותם. אני חושב שההתבטאות הזו מלמדת על ריקנותו של לפיד ושל רבים אחרים כמותו בפוליטיקה הישראלית. אני לא אוהב את חנין זועבי ואיני נמנה על תומכיה. בעיני היא מסבה נזק למגזר הערבי. אולם דברי לפיד ממחישים את הלך הרוח בחוגים נרחבים בציבור היהודי במדינה, שאינו רואה בהושטת יד מכל סוג למגזר הערבי כדבר לגיטימי ומקובל. כמו חלק הארי של המפלגות שהתמודדו לכנסת, גם לפיד לא התייחס במאום למגזר הערבי ועל כן ההתבטאות שלו גם לא מעליבה אותי, ואיני חושב שהיא צריכה להעליב ערבי כלשהו. ההתבטאות שלו היא תזכורת חשובה לנו, הערבים, שאין לנו על מי לסמוך לשיפור חיינו אלא רק על עצמנו. אל לנו להיעלב מאדם שמאז שהשיג 19 מנדטים, מתנהג באופן ילדותי ומגוחך. זהו אותו יאיר לפיד שמדבר על "פוליטיקה חדשה", כן? דמגוג, כבר אמרנו?

לפיד, לא יודע מה מצב הנוער הערבי כיום בארץ ואינו מכיר את הדור הערבי הצעיר. לא, אני לא בא להתלונן בפניו שמצבנו רע. להיפך, במגזר הערבי יש כיום דור חדש ויוצא מן הכלל – לא פראייר של אף אחד, אלא דור חכם, פיקח, חריף, מפוכח ובקיא מאוד במפה הפוליטית בארץ. אנו דור שרואה איך הדור הערבי המבוגר מתמסר למנהיגים הפוליטים של המפלגות היהודיות – כולל אנשים כמו נפתלי בנט – ומארח אותם בכפרים ובערים וכל זאת למען אינטרסים אישיים. בסופו של יום, כולם מתעלמים מן הערבים ולא מתעניינים בהם, אך נזכרים בהם רק בביקורים אצל אותם ערבים מהדור הישן ששכחו כל קשר למציאות ולדבר הזה שנקרא "כבוד האדם". מה שלפיד עשה, אינו מפתיע. הוא מתבשם מן האופוריה של הצלחתו בבחירות ואמר מה שאמר כי הוא בטוח שהוא "מלך", כפי שתיארו אותו בתוכנית "מצב האומה".

חנין זועבי, על כל מגרעותיה, מעולם לא שללה את זכויותיהם של היהודים בארץ ומעולם לא לעגה לאף יהודי. נהפוך הוא – היא מושיטה יד לציבור היהודי ואומרת באופן ברור: "רוצים לחיות ביחד בשלום. אבל סיימו את הכיבוש של העם הפלסטיני". זו אמירה שונה מאוד מדבריו של לפיד, שלעג לה ולציבור שלם. הוא הרשה לעצמו ללעוג לנו כי אנו לא מעניינים אותו, כשם שאנו לא מעניינים איש בפוליטיקה בארץ. לפיד לעג לנו רק כי הוא יכול משום שאינו רואה מולו ציבור ערבי ראוי. הוא חושב כך כי אינו יודע, והסיבה לכך שאינו יודע היא כי הוא חי באותו עולם קלישאות וסיסמאות הלקוח מאותו סרט הוליוודי שבו הוא משחק. גישתו הזאת כבר תחזור אליו כבומרנג בעתיד, כשם שחזרה גם לאביו, שנודע בשנאה ובוז דומים לאנשים ומגזרים אחרים.

החיים במדינה וההתחככות עם החברה היהודית לימדו אותי רבות. אחד הדברים שלמדתי הוא שתמיד יש לסגור חשבון עם יריבך. כשהחברה היהודית לועגת לחברה הערבית על מושג "הנקמה", כדאי לה לחשוב פעמיים לפני שהיא עושה כן, היות וגם בשורותיה – בחלקים מהציבור ובוודאי בממשלה – נהוגה סגירת החשבון עם היריב. לכן – בשם המגזר הערבי, שלפיד הפך עצמו ליריבו, ארשה לעצמי לסגור עם לפיד חשבון קטן. מי שמכנה את חנין זועבי, "חנין זועבי'ז" ועושה בכך דה-לגיטימציה לציבור שלם, הוא איש קטן. אני מרשה לעצמי לקרוא לו מעתה והלאה "לפידון". כי הלפיד שלו מתגלה כבר כעת כקטן, קטן מאוד, קטן מדי מכדי להיות כאן כדי להישאר, כדבריו. לפידו הקטן של לפידון הקטן יכבה מהר מן הצפוי.

[related-posts title="מאמרים נוספים מאת הילאל עאדל"]