[rating=3]

בזכות הצפייה בסרט הדוקומנטרי "באהבה, מרילין" של ליז גרבוז ("בובי פישר נגד העולם"), אנחנו לומדים כמה איננו מכירים את דמותה של מרילין מונרו, וכיצד אנו בונים מציאות קולקטיבית מהדמיון האישי של כל אחד מאיתנו. יותר מאלף ספרים נכתבו אודותיה ואינספור סרטים ניסו לשפוך אור ולבאר את "הפצצה הבלונדינית".

גרבוז יוצרת את העלילה מאוצר גלום של חומרים שהתגלו לאחרונה: קופסה ובה עשרות מכתבים חשאיים ויומנים אישיים של הכוכבת. השחקנים  גלן קלוז, אדריאן ברודי, מריסה טומיי ואומה תורמן מקריאים קטעים מהטקסטים – ובמילותיה של מונרו אנו שומעים את נפשה יותר מתמיד.

הציון לשבח בסרט הוא אוסף הראיונות, הצילומים והסרטונים הביתיים המשולבים בדוקומנטרי, אשר בחלקם נראית מונרו גם ללא איפור ובשעותיה הפחות מהוללות. בכך יש גם מטאפורה נהדרת למה שהסרט מנסה להגשים: להציג את מרילין מונרו ללא כל קוסמטיקה של משלים מיתולוגיים.

רובנו מתארים את מרילין מונרו ככוכבת עם יכולות משחק בינוניות בלבד, אך הסרט "באהבה, מרילין" מעמיק את הוויכוח אם הדמות שגילמה, לרוב בתפקידים של פרחה בלונדינית סתומה, הייתה בעצם גאוניות לשמה. בסרט אף מציגים את המורה הנודע למשחק, לי שטרסברג, שרבים מכוכבי הוליווד עברו בסטודיו שלו, הטוען שיכולת המשחק של מרילין משולה לזו של מרלון ברנדו. חלק מהתנהגויותיה הבלתי יציבות מיוחסות לתרופות מרשם, ואם הייתה מצליחה להיכנס לגמילה, יתכן שהייתה צולחת את כל הפחדים שתקפו אותה, ואשר הובילו אותה לסוף המר.

החיסרון בסרט הוא שאנו לא רק שומעים את רוב המקריינים, אלא גם רואים אותם – עובדה מיותרת לחלוטין, כיוון שהדרמטיזציה של הסיפור הופכת קיטשית ומוציאה מהריכוז. יחד עם זאת, גרבוז הצליחה להשיג ראיונות אינטימיים עם מכריה של מונרו, כידידתה אווה גרין, שידעה לצקת גם בוץ ולכלוך על מיטב הכוכבים של התקופה. הסרט גם מנסה להציג את חייה של השחקנית בצורה כרונולוגית ועדיין דואג להתעלם מחלק מן העובדות החשובות בחייה של מונרו ומוציא אותה צחה כשלג.

"באהבה, מרילין" חושף את קהל הצופים לא רק לסמל המין הגדול ביותר שידעה המאה ה-20, אלא לאישה שהמציאה עצמה מאפס, וקבעה מגמות אופנה ואיכויות משחק קולנועיות המשפיעות על מיטב כוכבות הוליווד עד ימינו.