דוד בן גוריון הפך את צבא ההגנה לישראל לממלכתי לאומי לאחר שפירק שני גופים צבאיים שהייתה להם זיקה למפלגות: הפלמ"ח (לשמאל) והאצ"ל (לימין). בכך הפך צה"ל לצבא כל העם. אך באותה עת נטע בן גוריון את הזרעים לשחרור חלק מן העם מעול הביטחון, בפטור לבחורי ישיבות ש"תורתם אומנותם". בשעתו מדובר היה ב-400 בחורי ישיבה, שעם הקמת צה"ל היוו פחות מאחוז אחד. היום  תפח מספרם לרבבות. בן גוריון הצטער על הצעד הזה בשעתו, ואנחנו בוכים עליו עד היום הזה. בן גוריון,  החוזה והמומחה לתרחישים, התעלם מכך שאצלנו, בצד קדושת התורה, יש קדושת סטטוס קוו, שבה מאמינים שומרי אמוני ישראל (כל עוד הוא לטובתם). גם חוק טל לא יכול היה להם, ולאחר שגם זה בוטל, כשל לחלוטין ניסיון סיזיפי לגייס את בחורי הישיבות.

כפועל יוצא נולדו גם – בחטא – "ישיבות ההסדר". כאן מדובר בציבור הדתי הלאומי, הציוני (של פעם),  שביקש לשלב לא רק תורה ועבודה, אלא תורה וביטחון. במקרה זה לא מדובר באפשרות לתת לבחורים הדתיים לסיים ישיבה ולאחר מכן לגייסם, בחירה שניתנה גם לסטודנטים הלומדים באוניברסיטאות, אלא לגייסם לצבא, שם ישרתו במסגרת דתית. לפי ויקיפדיה, מספר המתגייסים לצה"ל במסגרת ההסדר היה בשנת 2009 כ-1,350 תלמידים, שהם יותר מחמישית מבוגרי החינוך הציוני דתי‏. שאר בוגרי החינוך הציוני-דתי הולכים לישיבות גבוהות, מכינות או שרות צבאי רגיל. ישנם גם תלמידי ישיבות הסדר שמחליטים בסופו של דבר לשרת שירות צבאי מלא, בתוספת למסלול או על ידי ויתור עליו. 

לכך ניתן להוסיף, כי בשעה שבכל הקשור לפטור תלמידי הישיבות מדובר בכמות, הרי שבכל הנוגע לישיבות ההסדר מדובר באיכות, תרתי משמע. היסטורית, מדובר באותם חניכי בני עקיבא, גיבורי בירייה בגליל, שהיו חלק מן הפלמ"ח. שורשיהם באגף הפועלים של תנועת הפועל המזרחי והקיבוצים שלו. אבל בוגרי בני עקיבא היום אינם עוד חברי אותה תנועה של פעם. הם התחרדו, וגם נעשו לאומנים. מהם באים  הגורמים המנסים, וגם מצליחים, להדיר נשים בצה"ל, כגון הופעת להקות צבאיות עם בנות. 

הציבור הדתי החרדי, שמניף על דגלו את פטור בחורי הישיבות מצה"ל, מוכן להילחם מלחמת חורמה נגד כל ניסיון לגייסם. בשפתם המתלהמת הם מוכנים גם למות במערכה הזאת על קידוש השם. מנגד עומד רוב העם שנושא בנטל המערכה, על כל המשתמע – בקורבנות, בהרוגים ובפצועים. ובאים אליו שליחי מצווה עם "צו פיוס".

יש דרך אחת, ואחת בלבד, למנוע השתמטות משירות צבאי, הן מטעמים דתיים אצל החרדים והן מטעמים לאומיים אצל הגורמים הערביים. דרך זאת היא שירות לאומי לכול. 

לציבור הערבי יש שני נימוקים המשמשים אותם נגד גיוס חובה. הם אומרים שאינם רוצים להיאבק באחיהם הפלסטינים או נגד חיילים ערביים ממדינות השכנות. זהו טיעון סרק, שאין לקבלו. עד למלחמת העולם הראשונה גם יהודים לחמו ביהודים, בצבאות עוינים. נוצרים לחמו נגד נוצרים, קומוניסטים נגד קומוניסטים ומוסלמים נגד מוסלמים. זאת מכיוון שחוק המדינה שבה חיו ובה הקימו משפחות ובנו בתים חייב אותם לשרת וגם להילחם, ואם יש צורך – גם ליפול במערכות. יתר על כן, המוסלמים היום לא רק נלחמים באחיהם, אלא רוצחים אותם בהמוניהם, בכל מקום בעולם, בשדות הקטל בסוריה, בכיכרות בערי מצרים, ללא הבדל זקן אישה ונער. 

הנימוק השני הוא הטיעון הצודק והזועק כל כך, שהם, ערביי ישראל, מופלים לרעה בכל התחומים.  זוהי לכן חובתם הכמעט קדושה להילחם בכל האמצעים, במסגרת החוק, כדי לשים קץ לעוול משווע זה. בראש וראשונה, עליהם לדאוג לכך שאלה שמייצגים אותם בבית הנבחרים שלנו ייצגו נאמנה את האינטרסים האמיתיים שלהם. הם יכולים לעשות דבר נוסף, והוא לצאת בהמוניהם לקלפיות ביום הבחירות, ובכך להגדיל את מספר הנבחרים מטעמם ולהגדיל את כוחם. הם אינם עושים זאת. הם יורים לעצמם ברגליים ומאשימים את הזולת בכך שהם צולעים. זאת גישה תבוסתנית. תראו למשל מה קורה במדינה דמוקרטית, נאורה ופתוחה כמו ארה"ב, בה אחוזי ההצבעה של היהודים גדול הרבה יותר מהשיעור הממוצע של כלל האזרחים. היהודים, אף שהם מיעוט קטן באמריקה, מבקשים בכך לשמור על האינטרסים שלהם. אין כל סיבה שכל המיעוטים בעולם, כולל בישראל, לא יאמצו צעד חכם ומועיל זה.  ישנן דרכים נוספות שונות שבהן הם ימצאו שותפים נאמנים בקרב הציבור היהודי. 

מכאן שגם הטעונים של ארגונים לזכויות אדם, המצדדים בעמדה של האזרחים הערביים בכול הקשור בגיוס, הם צודקים ונכונים ואמיתיים. אבל בצד זכויות במדינה ישנן חובות. על מילוי הזכויות יש להילחם,  את החובות יש למלא ללא פשרות. שכן גם מי שעובר על  החוק, בשל מניעים מוצדקים ככול שיהיו, והיו דברים מעולם – עומד למשפט. 

יחד עם זאת, גם כאן, הדרך למילוי חובה לאומית אינה רק באמצעות  צה"ל. הדרך היא שירות לאומי לכול. כל גבר ערבי שאינו משרת בצה"ל ישרת את מלוא התקופה בשירות לאומי בתחומים השונים בקהילה ובמדינה. אגב, גם היום, יש כאלה מקרב ציבור אזרחי ישראל הערביים שעושים זאת, כשם שיש כאלה שמשרתים בצה"ל, מלבד הדרוזים והצ'רקסים, שאינם ממוצא ערבי. באותה מידה מסלול הלימוד של ישיבות ההסדר כולל תרומה לחברה הישראלית כמו המשמר האזרחי, מגן דוד אדום, רווחה וסעד, מסגרות חינוך וכיוצא באלה. 

תורתו יכולה להיות אומנותו בשעות שהוא לא משרת את הציבור 

חובה זאת חייבת לחול ללא כל פשרות על הציבור הדתי החרדי. תורתו יכולה להיות אומנותו בשעות שהוא לא משרת את הציבור, ואלה שעות רבות. שירות לאומי יכול לכל הרוצה בכך להקנות לו מלאכה, כך שהתורה לא תהיה קרדום לחפור בו, והוא יוכל לפרנס את עצמו ואת משפחתו בכבוד, מבלי ליפול למעמסה ציבורית. אני  מניח שמפלגה כמו ש"ס תוכל לאמץ הסדר זה. אשר ליהדות התורה, צריך לנהוג בה  גם בסובלנות וגם בסבלנות, כפי שהמשטר הדמוקרטי, הזר להם, מחייב את הרוב. תחילה יש צורך לנהל איתם מו"מ. הם סוחרים ממולחים, כולל סוחרים בדת. הם יעשו את החשבון של רווח והפסד אם מולם יעמוד בר-פלוגתא נחוש.  ואם לא יקבלו את ההסדר, דינם יהיה כדין כל אזרח העובר על החוק. 

אך יש סיבה אחת שאינה נופלת מכול אלה שהזכרנו: צה"ל אינו להוט, וזאת בלשון המעטה, לגייס חרדים. מעט חרדים בשירותו, זה מעט בעיות. הרבה חרדים – הרבה בעיות. מכאן שאם נושא גיוס חובה יירד מעל סדר היום הקואליציוני, זאת תהיה הקלה גדולה, גם לצה"ל וגם לציבור ולאלה שמייצגים אותו לקראת הרכבת הממשלה הבאה, בכך שיתאפשר למנהלי המשא והמתן לדון לשאת ולתת על הדברים החשובים באמת למדינה ולאזרחיה בעת הזאת. יתר שוויון כלכלי, יתר מתן הזדמנויות בהשכלה, שיפור מערכות החינוך והבריאות, שיפור הביטחון הפנימי המעורער כל כך.  אלה הם הנושאים הבוערים, ולא גיוס חובה. השוויון בנטל ימצא, כאמור, ביטוי הולם בשירות לאומי לכל אזרחי המדינה, ללא יוצא מן הכלל, למעט נשים בקרב העדות החרדית והמוסלמית, שאף לבעיה זאת ניתן למצוא פיתרון, והכוונה לנשים הרווקות בחוגים אלו.

ואולי במסגרת  ה"קח ותן" עם  החרדים תיעשה גם עסקת חליפין עם דיווידנד מיוחד במינו. אנחנו החילונים נוותר לכם על גיוס חובה ונסתפק בשירות לאומי, ואתם תצטרפו אלינו בחתירה אל השלום.

ואם יבוא השלום המיוחל, עלינו ועל כל עם ישראל וגם על שכנינו הפלסטינים – ונאמר אמן. ואז, אפשר שיגיע הזמן לצמצם את שירות החובה ולהקים צבא מקצועי קטן וחכם, ולהפנות משאבים לרווחת כולם, כולל הציבור הדתי שיישב באוהלי התורה ובמשכנותיך ישראל. ויבוא לציון גואל.

[related-posts title="עוד בנושא חוק טל"]

זרקור – האתר של צבי גיל | דף הפייסבוק של צבי גיל