[rating=1]

זו אינה ביקורת, אלא ניתוח גופה. הסרט "עיר שבורה" נולד כפג מת. זהו סרט שאינו מוכן לצאת לאוויר העולם, שום איבר אינו אחיד, העלילה חסרת רגש והמשחק אינו מרשים.

השאלה המסקרנת יותר, איך השחקנים, או לפחות הסוכנים של השחקנים, לא קראו את התסריט לפני שדאגו לחתום על החוזה? כנראה שבהוליווד סובלים מאיזו בערות כרונית. אחרת, מדוע שחקני עלית כראסל קרואו ("עלובי החיים"), מארק וולברג ("טד") או קתרין זיטה ג'ונס ("שיקגו") יככבו במותחן פשע שכתוב כה גרוע?

למרבה המזל אף אחת מהקריירות המשגשגות של המוזכרים לעיל לא תסבול מנזק ארוך טווח. הסרט "עיר שבורה" ייפול מהמסכים באותה עוצמה שקטה שעלה, לא תהיה לו השפעה רבה. הסרט יופיע שבועות בודדים בין כמה מסכי קולנוע של אולמות דו-ספרתיים, יימוג בין שוברי הקופות וסרטי התלת-מימד, ויהפוך במהירות לסרט טראשי בטלוויזיה לשעות הליל המאוחרות.

אין להאשים את מארק וולברג במשחק מוגזם, או אפילו במשחק. הוא פשוט נמרח על המסך, בעוד הוא מגלם את בילי טאגרט, שוטר שיכור הנזרק מהמשטרה לאחר שעורר סקנדל בעקבות ירי שלא מן השורה. לאחר שבע שנים רואים אותו כבלש פרטי, נקי ופיכח, ואפילו יש לו חברה שחקנית קולנוע (נטלי מרטינז, "סוף המשמרת").

מערכת היחסים עמה מתפוצצת, כשהוא מגיע לבכורה של הסרט העצמאי שלה, בה היא מופיעה בסצנת מין עדינה. טאגרט דואג לפוצץ את השחקן שהופיע עמה בסרט במכות, וחוזר ללגום כוהל ובהגזמה.

אך זה אינו הסיפור, כיוון שהעלילה המרכזית לא קשורה לכלום. הסיפור נעוץ בראש העיר המושחת של ניו יורק, ראסל קרואו, ששוכר את טאגרט כדי למצוא בוץ ורפש על אשתו הבוגדנית קת'לין (זיטה-ג'ונס).

זה לא פשוט, כמו תמיד. יש הרבה צללים בערפל והתסבוכות רק מתחילות, ולטאגרט לוקח למעלה משעה לפענח זאת, בזמן שקהל הצופה בסרט עשה זאת מזמן.

זו הפעם הראשונה שהבמאי אלן יוז מביים ללא סיוע של אחיו התאום, אלברט. בעבר הם יצרו את הסרטים "ממעמקי הגיהנום" ו"שטרות לוהטים". זה מה שקורה כשנותנים את המושכות לחצי הפחות טוב במשפחה.

גם התסריטאי בריאן טאקר לא כתב מעולם תסריט, ולפי איך שהדברים נראים, טרם התחיל לכתוב. כנראה, גם אסור לתת לו את הצ'אנס שינסה לעשות זאת שוב.

מלבד הופעת האורח המשעשעת של השחקנית הישראלית אלונה טל, הבעיה האמיתית בסרט היא שבכלל עשו אותו.