במסגרת הליכי גירושין קשים, הגישה אישה תלונה כנגד בעלה, עו"ד במקצועו,  בגין אלימות במשפחה, וזו הובילה להגשת כתב אישום נגדו, שכיום הוא תלוי ועומד. עורך הדין טען מנגד, כי לאם האישה, שופטת בבית משפט, הייתה יד בדבר הגשת התלונה והגשת כתב האישום וכי התערבה בענייניהם האישיים באופן בלתי חוקי. הוא ביקש מהיועמ"ש לפתוח נגדה בחקירה פלילית. היועמ"ש דחה את בקשתו, ועל כן הגיש עוה"ד עתירה לבג"ץ, תוך צירוף השופטת כמשיבה פורמאלית, בה דרש להורות ליועמ"ש לפתוח נגדה בחקירה.

העותר טען כי הקליט שיחות שניהלה עמו השופטת, בהן איימה עליו כי אם לא יעלים את תביעת הגירושין, היא תחשוף אותה בפני המשפחה, לרבות בנו הקטין, וגם כי באחת הפעמים בהן החזיר את בנו לגרושתו ששהתה בבית אמה, פתחה השופטת את דלת מכוניתו, קיללה אותו וירקה בפניו. בנוסף טען, כי השופטת השפיעה על הגשת כתב האישום נגדו.

בדחותו את הבקשה, טען היועמ"ש, בין היתר, כי לאחר שהפרקליטות בדקה את תלונת עורך הדין לעומק, היא הגיעה למסקנה שאין הצדקה לפתוח בחקירה פלילית נגד השופטת. לדברי היועמ"ש התלונה נבדקה בפרוטרוט ובכובד ראש, והתקבלה ללא כל משוא פנים וכי הבדיקה היסודית העלתה, כי מדובר בתלונה שקשורה לסכסוך המשפחתי הקשה, שהותיר משקעים בקרב כלל בני המשפחה, ואינה מצדיקה ניהול הליך פלילי.

השופט יצחק עמית מביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה את העתירה על הסף. נקבע, כי במישור הדיוני היה על העותר לצרף את השופטת כמשיבה רגילה, שכן הינה צד ראוי ונדרש, וכעו"ד היה עליו לדעת זאת. השופט הוסיף, כי העתירה הייתה נדחית גם לגופו של עניין, שכן החלטת היועמ"ש אינה לוקה בפגם או בחוסר סבירות קיצוני, המצדיק התערבות בשיקול דעתו.

עוד נקבע בפסק הדין, כי הפרקליטות עשתה בדיקה קפדנית ביותר, דווקא נוכח הקשרים המשפחתיים של גרושתו של העותר, וכי החלטתו אינה נגועה במשוא פנים, מה גם שהתלונה הועברה לבדיקה במישור האתי, לידי לנציבות תלונות הציבור על שופטים.

"ראוי להעיר כי יש להצר על כך שהעותר והמתלוננת לא השכילו לפעול בתבונה וברגישות, ובמקום לשמור על הסכסוך 'על אש קטנה' ולו לטובת בנם הקטין, הסכסוך חרג ממידותיו הראויות", כתב השופט בסוף פסק דינו.