איראן ומצרים מחפשות תחומי הסכמה

ביקורו של נשיא איראן במצרים השבוע, לרגל פיסגת הארגון לשיתוף פעולה של מדינות האסלאם, צריך להחשב כאיתות מבשר נוסף בדרך לשיפור היחסים בין קהיר לטהראן. מצרים החדשה אינה מעוניינת יותר ביחסי עוינות עם מעצמה אזורית כה חשובה כאיראן

איראן ומצרים מחפשות תחומי הסכמה

ביקורו של נשיא איראן במצרים השבוע, לרגל פיסגת הארגון לשיתוף פעולה של מדינות האסלאם, צריך להחשב כאיתות מבשר נוסף בדרך לשיפור היחסים בין קהיר לטהראן. מצרים החדשה אינה מעוניינת יותר ביחסי עוינות עם מעצמה אזורית כה חשובה כאיראן

ראשיתה של ידידות מופלאה?
ראשיתה של ידידות מופלאה?

זו פגישתו השלישית של נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד, עם מוחמד מורסי מאז שהושבע לנשיא מצרים ב-30 ביוני בשנה שעברה. אומנם גם שתי הפגישות הקודמות נערכו בשולי פסגות של ועידות בינלאומיות או אסלאמיות, כגון פסגת הבלמ"ז בטהראן והפסגה האסלאמית הכלכלית במכה, אך בכל אותן הזדמנויות שני המנהיגים התחבקו, שוחחו והפגינו חמימות זה מול זה, מה שהראה בעליל כי הם מעוניינים בפתיחת דף חדש וכי עידן מובארק שייך לעבר.

תקופת מובארק הייתה מאופיינת בעוינות גלויה בין שתי המדינות לאחר שהיחסים הדיפלומטיים ביניהן נותקו ע"י חומייני עוד בתקופת סאדאת, על רקע הסכם השלום עם ישראל. איראן מימנה את פעולות הגמאעה האסלאמיה שחתרה בשנות ה-90 של המאה הקודמת להפוך את שלטונו של מובארק. היא אימנה את פעילי הארגון והחדירה אותם למצרים דרך סודאן. היא שעמדה מאחורי נסיון ההתנקשות הכושל בחייו של מובארק באדיס אבבה ב-1995.

מובארק ניהל מדיניות פרו מערבית ברורה, שמר על יחסים קרובים עם ארה"ב ועל השלום עם ישראל והוביל את חזית מדינות ערב הפרגמטיות כסעודיה מדינות המפרץ, ירדן, מרוקו מול איראן. כאשר הכריזה איראן כי בחריין היא המחוז ה-14 שלה לא היסס מובארק להגיע למנמה ולהזהיר את איראן מפני פגיעה בעצמאותה של הנסיכות. מובארק היה, יחד עם ארה"ב, הערב הגדול לביטחונן של מדינות המפרץ מול איראן.

עכשיו "מצרים החדשה" או "מצרים של המהפכה" (כפי נוהגים להתבטא אנשי תקשורת ופוליטיקאים מצריים) נשלטת ע"י האחים המוסלמים והיא משנה כיוון. "למצרים החדשה אין אויבים"  הכריז נביל אלערבי, שר החוץ הראשון של ממשלת מצרים הראשונה אחרי הדחת מובארק, ורמז כי הוא מתכוון לאיראן. כבר באותם חודשים ראשונים של משטר הביניים במצרים, בהנהגת המועצה העליונה של הצבא, הורגש השינוי כלפי איראן. היו כמה ביקורים של בכירים איראנים בקהיר והשלטונות המצרים התירו לאוניות מלחמה איראניות לעבור בתעלת סואץ בדרכן להפגנת כוח בים התיכון. מאז האיראנים ממשיכים להצהיר על רצונם לשפר את יחסיהם עם מצרים ולחדש את הקשרים הדיפלומטיים.

לפני כמה ימים ביקר בקהיר שר החוץ האיראני, עלי אכבר סאלחי, שקרא לחידוש היחסים בין שתי המדינות. כמה שבועות קודם לכן, ע"פ "אלקבס" הכווייתי, ביקר במצרים, בהסתר קאסם סולימני, ראש "כוח אלקודס", חוד החנית של משמרות המהפכה האיראניים, שהוזמן כנראה להציג בפני מורסי כיצד להקים כוח עילית מיוחד נאמן לשלטון בנפרד מן הצבא. בחודשים האחרונים היו דיווחים כי האחים המוסלמים מקימים מיליציה מיוחדת שאמורה לפעול מול מתנגדיה ובשעת הצורך תגן על השלטון. יש עדויות כי מיליציה כזו כבר פועלת.

במצרים, בשנתים האחרנות, דובר רבות על האינטרס המצרי לפתח קשרי כלכלה, מסחר, תיירות ותעופה עם איראן. לשתי המדינות יש מה להרוויח בתחומים אלה מקשרים הדדיים. אלה מדינות המונות יחדיו כ-160 מיליון נפש וקשרי כלכלה למיניהם יועילו לשני הצדדים. דוברים איראנים גם הבטיחו השקעות בתחומי תעשייה שמצרים כה זקוקה להם. אולם בעיקר מצרים החדשה אינה מעוניינת יותר ביחסי עוינות עם מעצמה אזורית כה חשובה כאיראן.

אף כי האחים המוסלמים ובראשם הנשיא מורסי עדיין לא התפנו למדיניות חוץ אקטיבית בשל המשבר הפוליטי הקשה שבו שקועה מצרים, הם כבר רמזו כי היו רוצים להקים מסגרת ערבית/אסלאמית לתיאום, שתטפל בבעיות האזור ותפלס את הדרך להבנה ורגיעה בין הכוחות המרכזיים הפעילים. זה היה הרקע להצעתו של מורסי להקים את ועדת הארבעה: מצרים, סעודיה, טורקיה ואיראן כדי לטפל במשבר הסורי. היוזמה נכשלה לאחר שסעודיה וטורקיה פרשו ממנה על רקע המתיחות עם איראן.

ללא ספק, המאמץ המצרי להביא להבנה בין כל המדינות הנ"ל בנסיבות הנוכחיות, כמוהו כניסיון לרבע את המעגל, דהיינו פעולה הנראית כבלתי אפשרית. סעודיה ומדינות המפרץ חוששות מפני חתרנותה של איראן והתגרענותה. איראן מואשמת בכך שהיא מסיתה את האוכלוסיות השיעיות במדינות המפרץ כגון בחריין, כוויית וסעודיה נגד המשטרים הסוניים. איראן גם הגבירה את השפעתה בעיראק על רקע העברת השלטון מהסונים לשיעים בעקבות מלחמת המפרץ.

הטורקים מצדם נמצאים בעימות עם סוריה ועל רקע זה התערערו יחסיהם עם איראן. אולם אין בכך למנוע את מצרים של האחים המוסלמים לפעול להבנה ולתיאום, שכן עימות עם איראן הוא חסר תוחלת למטרותיה של תנועת האחים בעתיד. הם הגיעו לשלטון לא רק במצרים אלא גם בתוניסיה ובמרוקו ומצפים שמפלגות אחיות תתפוסנה את השלטון גם במדינות אחרות כגון לוב וסוריה. מורסי זקוק לכן לרגיעה ובודאי לא לעימות כדי לבסס את שלטונו ולהמשיך בתהליך ההתפשטות של האחים המוסלמים במזרח התיכון.

מבחינת האחים זו הזדמנות היסטורית שכנראה לא תחזור על עצמה. מורסי מניח כי אסאד יפול בסופו של דבר ולא היה רוצה לראות את ארה"ב ומדינות המערב מתערבות בכוח ומחדדות את העימותים באזור. התבטאויותיו של מורסי לגבי המשבר הסורי הן נדירות ומתונות. הוא אמר כי הוא נגד התערבות חיצונית וכי לאיראן יש תפקיד בפתרון הסכסוך. ברור שהתבטאויות אלה יש בהן כדי לשמח את האיאתוללות בטהרן.

מורסי גם מניח שאפשר למצוא הבנה בין סעודיה לאיראן. סעודיה עצמה היתה מעדיפה להקהות את הסכסוך עם איראן והיא הראתה זאת מספר פעמים לאחרונה כאשר התירה לאוניות המלחמה האיראניות לעגון בנמל ג'דה בדרכן לתעלת סואץ – "היות שמדובר במסע אימונים ובמסגרת היחסים הטובים באזור" –  כך התבטא דוברו של המלך עבדאללה. אותו מלך עבדאללה גם קיבל בחיבוקים ונשיקות את אחמדינז'אד שבא לפסגה הכלכלית האסלאמית במכה בשנה שעברה ואף הבליט את נוכחותו ביחס לשאר ראשי המדינות. יש גם לזכור, כי יחסי מצרים עם מדינות המפרץ אינם טובים כפי שהיו בזמן מובארק. סעודיה ומדינות האמירויות המאוחדת צופות בחשש לעבר מדיניות האחים המוסלמים ורואות בהם אלמנט חתרני. מדינת האמירויות עצרה בשבועות האחרונים קבוצה של האחים המוסלמים בטענה כי הללו התארגנו להפלת השלטון.

פרשנים רבים מדגישים את העוינות ההיסטורית בין שיעים לסונים כמכשול להתקרבות בין איראן השיעית הקיצונית, החותרת להקים שלטון שיעי במזרח התיכון באמצעות עיראק, סוריה וחיזבאללה הנתונים להשפעתה, ובין תנועת האחים המוסלמים שהיא תנועת החלוץ הקיצונית של הסונים בימינו. אכן שייח' אלאזהר, אחמד אלטייב, שנועד עם אחמדי נג'אד השבוע, הזהירו מפני הסתתם של השיעים נגד המשטרים הסונים או הפצת השיעה במדינות סוניות. זו תגובה נאותה מפיו של שייח' אלאזהר. עם זאת האילוצים הפוליטים ומדיניות החוץ של האחים מוסלמים בהקשר לשרידותם בעתיד הרבה יותר חשובים.

נראה אפוא, כי שתי המדינות מעוניינות להגיע להבנה ומחפשות תחומים שבהם יוכלו להסכים ולמנוע עימות בינהן. הנסיבות במזרח התיכון משתנות ואיראן ערה לכך. איראן יודעת כי קרוב לוודאי תאבד את סוריה ותתקשה להמשיך בקשריה עם חיזבאללה. מבחינתה חשוב ביותר כיום לצאת מבידודה ולהגיע להבנה עם מצרים לפחות עד שתוכל לשרטט מחדש את האינטרסים שלה במז"ת המשתנה.

גורם נוסף שיש לקחת בחשבון הוא קשרי מצרים עם ארה"ב והסכם השלום עם ישראל. ובכן הנשיא, אובמה, המקיים קשרי קירבה עם האחים המוסלמים ותומך במשטרם, הודיע עם כניסתו לתקופת כהונתו השניה, כי יטיל את כל כובד משקלו להפעלת מאמצים דיפלומטים מול התגרענות איראן – אף כי כל האופציות מונחות על השולחן. הוא בוודאי לא יתנגד אם שתי המדינות המוסלמיות הגדולות מצרים ואיראן תמצאנה לשון משותפת שתרגיע את המתיחות באזור ותסייע למאמציה הדיפלומטים של ארה"ב.

לגבי ישראל – גם האחים המוסלמים וגם המשטר האיראני עוינים לישראל ומחפשים את השמדתה. יחד עם זאת, אם מורסי היה זקוק זמנית לעלה תאנה מאחמדינז'אד לגבי הסכם השלום עם ישראל מול ארה"ב הרי אחמדינז'אד הגיש לו אותו: בראיון לאלאהרם (6/2) אמר אחמדי נג'אד כי "איראן אינה מאיימת להכות את האוייב הציוני ויכולתנו הצבאית היא לשם הגנה". אין לנו לישראלים צורך להאמין בדברים אלה. הם רק נועדו לשרת את הברית האפשרית בין איראן למצרים מול ארה"ב.

לבסוף רצוי לזכור, כי בלי שחודשו עדיין היחסים הדיפלומטיים בין איראן למצרים, שני ראשי המדינה נועדו שלוש פעמים ובכירים איראנים רבים ביקרו בקהיר בעוד התקשורת המצרית דנה בנושא ואינה מגלה שום עוינות לחידוש היחסים. נראה שהפיל נמצא כבר בחדר אבל מפאת גודלו אין רואים אותו.

צבי מזאל, לשעבר שגריר ישראל במצריים, ירצה ביום שלישי 12/3 בלהב, הפקולטה לניהול אונ' ת"א, על ההבדלים בין דרכי ניהול מו"מ דיפלומטי לעסקי

ראשיתה של ידידות מופלאה?
ראשיתה של ידידות מופלאה?

זו פגישתו השלישית של נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד, עם מוחמד מורסי מאז שהושבע לנשיא מצרים ב-30 ביוני בשנה שעברה. אומנם גם שתי הפגישות הקודמות נערכו בשולי פסגות של ועידות בינלאומיות או אסלאמיות, כגון פסגת הבלמ"ז בטהראן והפסגה האסלאמית הכלכלית במכה, אך בכל אותן הזדמנויות שני המנהיגים התחבקו, שוחחו והפגינו חמימות זה מול זה, מה שהראה בעליל כי הם מעוניינים בפתיחת דף חדש וכי עידן מובארק שייך לעבר.

תקופת מובארק הייתה מאופיינת בעוינות גלויה בין שתי המדינות לאחר שהיחסים הדיפלומטיים ביניהן נותקו ע"י חומייני עוד בתקופת סאדאת, על רקע הסכם השלום עם ישראל. איראן מימנה את פעולות הגמאעה האסלאמיה שחתרה בשנות ה-90 של המאה הקודמת להפוך את שלטונו של מובארק. היא אימנה את פעילי הארגון והחדירה אותם למצרים דרך סודאן. היא שעמדה מאחורי נסיון ההתנקשות הכושל בחייו של מובארק באדיס אבבה ב-1995.

מובארק ניהל מדיניות פרו מערבית ברורה, שמר על יחסים קרובים עם ארה"ב ועל השלום עם ישראל והוביל את חזית מדינות ערב הפרגמטיות כסעודיה מדינות המפרץ, ירדן, מרוקו מול איראן. כאשר הכריזה איראן כי בחריין היא המחוז ה-14 שלה לא היסס מובארק להגיע למנמה ולהזהיר את איראן מפני פגיעה בעצמאותה של הנסיכות. מובארק היה, יחד עם ארה"ב, הערב הגדול לביטחונן של מדינות המפרץ מול איראן.

עכשיו "מצרים החדשה" או "מצרים של המהפכה" (כפי נוהגים להתבטא אנשי תקשורת ופוליטיקאים מצריים) נשלטת ע"י האחים המוסלמים והיא משנה כיוון. "למצרים החדשה אין אויבים"  הכריז נביל אלערבי, שר החוץ הראשון של ממשלת מצרים הראשונה אחרי הדחת מובארק, ורמז כי הוא מתכוון לאיראן. כבר באותם חודשים ראשונים של משטר הביניים במצרים, בהנהגת המועצה העליונה של הצבא, הורגש השינוי כלפי איראן. היו כמה ביקורים של בכירים איראנים בקהיר והשלטונות המצרים התירו לאוניות מלחמה איראניות לעבור בתעלת סואץ בדרכן להפגנת כוח בים התיכון. מאז האיראנים ממשיכים להצהיר על רצונם לשפר את יחסיהם עם מצרים ולחדש את הקשרים הדיפלומטיים.

לפני כמה ימים ביקר בקהיר שר החוץ האיראני, עלי אכבר סאלחי, שקרא לחידוש היחסים בין שתי המדינות. כמה שבועות קודם לכן, ע"פ "אלקבס" הכווייתי, ביקר במצרים, בהסתר קאסם סולימני, ראש "כוח אלקודס", חוד החנית של משמרות המהפכה האיראניים, שהוזמן כנראה להציג בפני מורסי כיצד להקים כוח עילית מיוחד נאמן לשלטון בנפרד מן הצבא. בחודשים האחרונים היו דיווחים כי האחים המוסלמים מקימים מיליציה מיוחדת שאמורה לפעול מול מתנגדיה ובשעת הצורך תגן על השלטון. יש עדויות כי מיליציה כזו כבר פועלת.

במצרים, בשנתים האחרנות, דובר רבות על האינטרס המצרי לפתח קשרי כלכלה, מסחר, תיירות ותעופה עם איראן. לשתי המדינות יש מה להרוויח בתחומים אלה מקשרים הדדיים. אלה מדינות המונות יחדיו כ-160 מיליון נפש וקשרי כלכלה למיניהם יועילו לשני הצדדים. דוברים איראנים גם הבטיחו השקעות בתחומי תעשייה שמצרים כה זקוקה להם. אולם בעיקר מצרים החדשה אינה מעוניינת יותר ביחסי עוינות עם מעצמה אזורית כה חשובה כאיראן.

אף כי האחים המוסלמים ובראשם הנשיא מורסי עדיין לא התפנו למדיניות חוץ אקטיבית בשל המשבר הפוליטי הקשה שבו שקועה מצרים, הם כבר רמזו כי היו רוצים להקים מסגרת ערבית/אסלאמית לתיאום, שתטפל בבעיות האזור ותפלס את הדרך להבנה ורגיעה בין הכוחות המרכזיים הפעילים. זה היה הרקע להצעתו של מורסי להקים את ועדת הארבעה: מצרים, סעודיה, טורקיה ואיראן כדי לטפל במשבר הסורי. היוזמה נכשלה לאחר שסעודיה וטורקיה פרשו ממנה על רקע המתיחות עם איראן.

ללא ספק, המאמץ המצרי להביא להבנה בין כל המדינות הנ"ל בנסיבות הנוכחיות, כמוהו כניסיון לרבע את המעגל, דהיינו פעולה הנראית כבלתי אפשרית. סעודיה ומדינות המפרץ חוששות מפני חתרנותה של איראן והתגרענותה. איראן מואשמת בכך שהיא מסיתה את האוכלוסיות השיעיות במדינות המפרץ כגון בחריין, כוויית וסעודיה נגד המשטרים הסוניים. איראן גם הגבירה את השפעתה בעיראק על רקע העברת השלטון מהסונים לשיעים בעקבות מלחמת המפרץ.

הטורקים מצדם נמצאים בעימות עם סוריה ועל רקע זה התערערו יחסיהם עם איראן. אולם אין בכך למנוע את מצרים של האחים המוסלמים לפעול להבנה ולתיאום, שכן עימות עם איראן הוא חסר תוחלת למטרותיה של תנועת האחים בעתיד. הם הגיעו לשלטון לא רק במצרים אלא גם בתוניסיה ובמרוקו ומצפים שמפלגות אחיות תתפוסנה את השלטון גם במדינות אחרות כגון לוב וסוריה. מורסי זקוק לכן לרגיעה ובודאי לא לעימות כדי לבסס את שלטונו ולהמשיך בתהליך ההתפשטות של האחים המוסלמים במזרח התיכון.

מבחינת האחים זו הזדמנות היסטורית שכנראה לא תחזור על עצמה. מורסי מניח כי אסאד יפול בסופו של דבר ולא היה רוצה לראות את ארה"ב ומדינות המערב מתערבות בכוח ומחדדות את העימותים באזור. התבטאויותיו של מורסי לגבי המשבר הסורי הן נדירות ומתונות. הוא אמר כי הוא נגד התערבות חיצונית וכי לאיראן יש תפקיד בפתרון הסכסוך. ברור שהתבטאויות אלה יש בהן כדי לשמח את האיאתוללות בטהרן.

מורסי גם מניח שאפשר למצוא הבנה בין סעודיה לאיראן. סעודיה עצמה היתה מעדיפה להקהות את הסכסוך עם איראן והיא הראתה זאת מספר פעמים לאחרונה כאשר התירה לאוניות המלחמה האיראניות לעגון בנמל ג'דה בדרכן לתעלת סואץ – "היות שמדובר במסע אימונים ובמסגרת היחסים הטובים באזור" –  כך התבטא דוברו של המלך עבדאללה. אותו מלך עבדאללה גם קיבל בחיבוקים ונשיקות את אחמדינז'אד שבא לפסגה הכלכלית האסלאמית במכה בשנה שעברה ואף הבליט את נוכחותו ביחס לשאר ראשי המדינות. יש גם לזכור, כי יחסי מצרים עם מדינות המפרץ אינם טובים כפי שהיו בזמן מובארק. סעודיה ומדינות האמירויות המאוחדת צופות בחשש לעבר מדיניות האחים המוסלמים ורואות בהם אלמנט חתרני. מדינת האמירויות עצרה בשבועות האחרונים קבוצה של האחים המוסלמים בטענה כי הללו התארגנו להפלת השלטון.

פרשנים רבים מדגישים את העוינות ההיסטורית בין שיעים לסונים כמכשול להתקרבות בין איראן השיעית הקיצונית, החותרת להקים שלטון שיעי במזרח התיכון באמצעות עיראק, סוריה וחיזבאללה הנתונים להשפעתה, ובין תנועת האחים המוסלמים שהיא תנועת החלוץ הקיצונית של הסונים בימינו. אכן שייח' אלאזהר, אחמד אלטייב, שנועד עם אחמדי נג'אד השבוע, הזהירו מפני הסתתם של השיעים נגד המשטרים הסונים או הפצת השיעה במדינות סוניות. זו תגובה נאותה מפיו של שייח' אלאזהר. עם זאת האילוצים הפוליטים ומדיניות החוץ של האחים מוסלמים בהקשר לשרידותם בעתיד הרבה יותר חשובים.

נראה אפוא, כי שתי המדינות מעוניינות להגיע להבנה ומחפשות תחומים שבהם יוכלו להסכים ולמנוע עימות בינהן. הנסיבות במזרח התיכון משתנות ואיראן ערה לכך. איראן יודעת כי קרוב לוודאי תאבד את סוריה ותתקשה להמשיך בקשריה עם חיזבאללה. מבחינתה חשוב ביותר כיום לצאת מבידודה ולהגיע להבנה עם מצרים לפחות עד שתוכל לשרטט מחדש את האינטרסים שלה במז"ת המשתנה.

גורם נוסף שיש לקחת בחשבון הוא קשרי מצרים עם ארה"ב והסכם השלום עם ישראל. ובכן הנשיא, אובמה, המקיים קשרי קירבה עם האחים המוסלמים ותומך במשטרם, הודיע עם כניסתו לתקופת כהונתו השניה, כי יטיל את כל כובד משקלו להפעלת מאמצים דיפלומטים מול התגרענות איראן – אף כי כל האופציות מונחות על השולחן. הוא בוודאי לא יתנגד אם שתי המדינות המוסלמיות הגדולות מצרים ואיראן תמצאנה לשון משותפת שתרגיע את המתיחות באזור ותסייע למאמציה הדיפלומטים של ארה"ב.

לגבי ישראל – גם האחים המוסלמים וגם המשטר האיראני עוינים לישראל ומחפשים את השמדתה. יחד עם זאת, אם מורסי היה זקוק זמנית לעלה תאנה מאחמדינז'אד לגבי הסכם השלום עם ישראל מול ארה"ב הרי אחמדינז'אד הגיש לו אותו: בראיון לאלאהרם (6/2) אמר אחמדי נג'אד כי "איראן אינה מאיימת להכות את האוייב הציוני ויכולתנו הצבאית היא לשם הגנה". אין לנו לישראלים צורך להאמין בדברים אלה. הם רק נועדו לשרת את הברית האפשרית בין איראן למצרים מול ארה"ב.

לבסוף רצוי לזכור, כי בלי שחודשו עדיין היחסים הדיפלומטיים בין איראן למצרים, שני ראשי המדינה נועדו שלוש פעמים ובכירים איראנים רבים ביקרו בקהיר בעוד התקשורת המצרית דנה בנושא ואינה מגלה שום עוינות לחידוש היחסים. נראה שהפיל נמצא כבר בחדר אבל מפאת גודלו אין רואים אותו.

צבי מזאל, לשעבר שגריר ישראל במצריים, ירצה ביום שלישי 12/3 בלהב, הפקולטה לניהול אונ' ת"א, על ההבדלים בין דרכי ניהול מו"מ דיפלומטי לעסקי

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן