היום (יום א', 20:00, שידור חי בערוץ Eurosport) יתקיים ביוהאנסבורג משחק הגמר של אליפות אפריקה. במשחק תתמודד נבחרת ניגריה הפייבורייטית (ה"סופר איגלס"), שהציגה תוצאות מרשימות מול נבחרות חזקות אחרות בטורניר (2-1 על חוף השנהב של דרוגבה ו-4-1 על מאלי של קייטה) מול נבחרת האנדרדוג של בורקינה פאסו, "סוסי הפרא". זה הזמן להכיר קצת יותר את הדרך שעברו שתי הנבחרות בטורניר ובכלל.

כשמדברים על נבחרת ניגריה בכדורגל, נזכרים מיד בשנות התשעים העליזות, תחילת הפריחה של הכדורגל האפריקאי ברמה העולמית. נבחרת קמרון היתה החלוצה עם רוז'ה מילה האגדי, כאשר הגיעה לרבע הגמר במונדיאל 1990, ונבחרת ניגריה היתה אחת המרעננות של מונדיאל 1994, כאשר הגיעה אליו כאלופת אפריקה הטרייה, והציגה סוללת כוכבים כמו עמנואל אמוניקה, ג'יי ג'יי אוקוצ'ה, דניאל אמוקאצ'י, פינידי ג'ורג' וראשיד יקיני. אותה נבחרת הגיעה לשמינית הגמר, ובה נכנעה לאיטליה החזקה רק לאחר הארכה (שהגיעה לאחר שוויון איטלקי כואב בתוספת הזמן). במונדיאל 1998 הנבחרת הניגרית המשיכה להרשים, ופתחה בסערה בניצחון 2-3 על ספרד, משער ניצחון מרהיב של סנדיי אוליסה. ניגריה ניצחה גם את בולגריה 1-0 במשחק השני, אך במשחק האחרון של שלב הבתים, הנבחרת הניגרית כשלה מול פרגוואי והפסידה 3-1 במשחק שהיה חסר משמעות עבורה, מאחר שכבר הבטיחה את המקום הראשון. בזמנו נאמרו על השחקנים דברים קשים מאוד, למשל שלא התאמצו מספיק במשחק זה כדי לשמור כוחות לשמינית הגמר. הפסד זה אמנם לא סיכן את המקום הראשון של ניגריה, אך העלה את פרגוואי יחד איתה לשמינית הגמר, אף שספרד הביסה 6-1 את בולגריה, מה שלא הספיק לה. בשמינית הגמר ניגריה הובסה ללא תנאי 4-1 מול דנמרק, מה שהוגדר באחד העיתונים כ"החטא (ניגריה פותחת רגליים מול פרגוואי) ועונשו" (ניגריה בחוץ).

ניגריה לא הצליחה להתאושש מטראומת אותו מונדיאל. למונדיאל שנערך ב-2002 ניגריה העפילה אמנם, אך לא עברה את שלב הבתים (ייאמר לזכותה שקיבלה בית קשה מאוד, עם אנגליה, שבדיה וארגנטינה, וגם הארגנטינאים נשארו בחוץ), אך למונדיאל ב-2006 היא אפילו לא העפילה, כאשר הודחה מול אנגולה במשחקי פליי-אוף העלייה, מה שהכה את עולם הכדורגל בתדהמה גדולה, שכן נבחרת אנגולה היתה אלמונית לחלוטין. תקופה קשה מאוד עברה על הכדורגל הניגרי, כאשר ההגמוניה באפריקה עברה מניגריה וקמרון לגאנה ולחוף השנהב, ובמידה מסוימת גם למצרים. השחקנים הניגרים כבר לא הגיעו לקבוצות הגדולות באירופה בהמוניהם כמו בעבר, והליגה הישראלית החלשה התמלאה מהם, גם בשחקנים איכותיים במיוחד כמו וינסנט אניימה, איגביני יעקובו ונוסא איגייבור, שעברו בה בדרכם לאירופה.

עם זאת, בשנים האחרונות ישנה מגמה של שיפור, המתבטא למשל בכך שניגריה חזרה לצמרת האפריקאית והעפילה לגמר אליפות אפריקה. במונדיאל 2010 ראינו את הניצוצות. אמנם הנבחרת כשלה בשלב הבתים, כפי שהיה ב-2002, אך הראתה ניצוצות רבים של כדורגל חיובי, בהפסדים לארגנטינה וליוון, ובתיקו מול דרום קוריאה. ואמנם, נראה כי שחקנים כמו ג'ון אובי מיקל, ויקטור מוזס, איגביני יעקובו, וכן, גם וינסנט אניימה, מסוגלים להחזיר את ניגריה לקידמת הבמה העולמית, ולהביא את ניגריה אל מעבר לשלב הבתים במונדיאל שייערך בשנה הבאה בברזיל, לראשונה מאז 1998.

לעומת העבר העשיר של ניגריה, נבחרת בורקינה פאסו שתעלה הערב לכר הדשא באצטדיון ביוהנסבורג, מעולם לא התקדמה מעבר לשלב חצי הגמר של אליפות אפריקה לאומות. בעוד שעות ספורות היא תתמודד בגמר מול נבחרת ניגריה המנוסה במעמדים אלה, ואפשר לומר שהיא את שלה כבר השיגה. לנבחרת בורקינה פאסו יש סגל צעיר, ורק שחקן אחד (מומוני דאגנו, בן 32, מלך שערי הנבחרת וכן הקפטן) נמצא בעשור השלישי לחייו.

מרבית הכוכבים של הנבחרת, כמו במדינות נוספות באפריקה, משחקים בליגה הצרפתית. באקרי קונה, בן 24, הוא מגן קבוצת ליון מהליגה הבכירה בצרפת וכן צ'ארלס קאבורה משחק במרסיי – הוא גם שיאן ההופעות בנבחרת עם 42 הופעות ושני כיבושים. מאמן הנבחרת, פול פוט הבלגי, מונה לתפקיד במרץ 2012, ולפני כן אימן מספר קבוצות במדינתו. פוט היה מעורב בעבר בפרשת שוחד ומכירת משחקים בליגה הבלגית, אשר בעטייה הושעה מהמגרשים לתקופה של כשלוש שנים.

מאז שאירחה את אליפות אפריקה לאומות וסיימה במקום הרביעי בשנת 1998, לא הושקעו כמעט כספים בפיתוח הכדורגל במדינה. כאשר מצרפים לנתון זה את העובדה שבורקינה פאסו נחשבת לאחת המדינות העניות באפריקה, הנבחרת כלל לא ציפתה להישג המדהים בטורניר הנוכחי. ואולם, בדרך אל הגמר גברה בורקינה פאסו על נבחרת חזקות כמו גאנה שהיתה פייבוריטית לזכייה. לדעת רבים מהמומחים, וכן חלק משחקני הנבחרת עצמה, למאמן פול פוט יש חלק גדול בהצלחת הנבחרת – מגן הנבחרת צ'ארלס קאבורה אף העיד על כך שמדובר במוטיבטור גדול, ושלפוט חלק עצום בהצלחתה של בורקינה פאסו.

מי שעקב אחרי המשחקים של בורקינה באליפות, יוכל להעריך עוד יותר את ההישג שלה בהעפלתה לגמר. הנבחרת הוגרלה לשחק את כל משחקיה באצטדיון מבומבלה, שאמנם נראה מרשים מבחוץ אבל מבפנים הרבה פחות. למרות מצב הדשא הירוד של המגרש והביקורת שהשמיעו רבים על השימוש המסוכן בו ועל הקושי לשחק עליו, מארגני הטורניר החליטו שלא לפסול את השימוש במגרש. כך יצא שבורקינה שיחקה את כל משחקיה על מגרש לא ראוי, שהיה קשה להניע בו את הכדור, ואף גרם לפציעות של שחקנים עקב בעיטות שנתקעו בחול ונפילות קשות על המשטח. למרות זאת, "הסוסים" הצליחו להתעלות על עצמם ולהציג משחק טכני וקצבי עם הגנה חזקה.

למרות האתגרים הרבים העומדים בפניהם, "סוסי הפרא" כבר הפגינו בעבר את היכולת שלהם להפתיע. במוקדמות האליפות הוגרלה בורקינה מול הרפובליקה המרכז אפריקאית, שהדהימה בביתה עם ניצחון 1-0 במשחק הראשון. בגומלין בואגאדוגו, כבר אחרי שבע דקות הבקיעה הרפובליקה שער חוץ בלתי נתפס שחייב את בורקינה להבקיע שלושה שערים כדי לנצח. בדקה ה-18 אלאן טראורה השווה ובדקה ה-40 הבקיע דגאנו והשיג  יתרון: 2-1. עמוק בתוך תוספת הזמן, בדקה ה-96, הצליח טראורה להבקיע שער שלישי ולשלוח את הנבחרת לדרום אפריקה. אותו טראורה הבקיע גם בדקה ה-94 מול ניגריה במשחק הראשון של האליפות שהסתיים בתוצאה 1-1.

המשחק מול ניגריה מאתגר במיוחד את בורקינה פאסו, לא רק בגלל הנבחרת עמוסת הכישרונות שמציגה הראשונה, אלא גם לנוכח החיסורים המשמעותיים אצל בורקינה. זו תשחק ללא החלוץ המצוין אלאן טראואה שנפצע במשחקי רבע הגמר. משחק חצי הגמר שלה מול גאנה היה רווי באירועים, חלקם מעוררי מחלוקת, שכמעט והותירו את בורקינה פאסו ללא הקשר ג'ונתן פיטרויפה. במהלך המשחק הגורלי, גאנה עלתה ליתרון מפנדל שלא היה (מובראק ווקאסו, מלך שערי הטורניר עם ארבעה שערים לצד אמניקה מניגריה) בעוד שמבורקינה פאסו נשלל פנדל חוקי.

באנסה, יליד חוף השנהב שעבר עם משפחתו לבורקינה השכנה בתור ילד, השווה ל-1-1 בדקה ה-60. בתום 90 דקות המשחק הלך להארכה, שגם היא לא היתה חפה מטעויות של השופט התוניסאי ג'דידי. ברבע הגמר מול טוגו הצליחה בורקינה פאסו לנצח במשחק בזכות שער של פיטרויפה המצוין בדקה ה-105. גם הפעם "הסוסים" הבקיעו בדיוק בדקה ה-105, אלא שהחלטה שגויה של השופט הביאה לפסילת השער החוקי: חמש דקות לסיום ההארכה, כששחקני שתי הנבחרות באפיסת כוחות, פרץ פיטרויפה והוכשל ברחבה על ידי הבלם הגנאי, אלא שהשופט חשב שפיטרויפה התחזה, ובמקום לשרוק לפנדל הוציא לו כרטיס צהוב שני והרחיק אותו מהמגרש. משם המשחק עבר לפנדלים, והגנאים הראו עקביות מחצי גמר המונדיאל 2010 – אז פישלו מול אורוגוואי – ובסדרת בעיטות שפיספסו את המסגרת הכניסו את "הפנתרים השחורים" לבעיה גדולה. שחקני בורקינה עשו את העבודה, הדיחו את שכנתה מהדרום, ולראשונה בתולדות המדינה העפילו לגמר אליפות אפריקה.

תקציר המשחק בין בורקינה פאסו לגאנה:

מיד בתום המשחק הוקמו קבוצות ברשתות החברתיות שקוראות להתאחדות הכדורגל האפריקנית להשתמש בצילומי הוידיאו כדי להראות כי הרחקתו לא היתה מוצדקת, וכי יש לאפשר לו לשחק בגמר. באנגליה ובספרד היו כבר תקדימים כאלו בעבר. למזלה של הנבחרת, המאבק לביטול הרחקתו של פיטרויפה הצליח והוא ישתתף בגמר.

לא יהיה זה מוגזם להמר שלראשונה מאז 1994 "הסופר-איגלס" של ניגריה יניפו את הגביע. בכך, יהפוך מאמן ניגריה סטפן קשי, לאדם השני בהיסטוריה שמצליח גם לזכות עם נבחרתו בתור שחקן, כקפטן של הנבחרת ב-1994, וגם בתור מאמן (הראשון שעשה זאת, והיחיד נכון לעכשיו, הוא מוחמד אל-גוארי שזכה עם מצרים בתור שחקן ב-1959 ובתור מאמן ב-1998). אף על פי כן, בורקינה הראתה לנו כבר בשלב המוקדמות של האליפות, שאסור להספיד אותה לפני שהמשחק מסתיים. בלי טראורה המשימה תהיה הרבה יותר קשה, אבל ההחזרה של פיטרויפה למשחק תהפוך אותה לאפשרית בהחלט.

הכתבה פורסמה במקור בבלוג אפריכאן