Skip to content

"עצם" / איל דותן – סקירה וביקורת

ככל מסע נפשי, ככל חזרה בתשובה, הצלחתו תלויה במידה רבה במניעי המחפש. היהדות מדהירה את חברי קהילתה לחזור בתשובה אפילו ממניעים זרים, מתוך תקווה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה, אך מבינה שאין אחרית ותוחלת למסע שלא יסתיים ברצון כן, בעשייה לשמה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

"עצם" של איל דותן מספר על אדם לוריא, מנהל השקעות צעיר, שבעקבות מפגש עם אמנית בינלאומית בשם ג'יזל, מחליט להעמיד מיצב (פרפורמנס) של גופת אדם בלב מוזיאון, ובמשך כחודש להציג את הליכי הרקבון שלה לעיני הקהל (להבדיל מתערוכת הגופות "bodies" שהתארחה בישראל והציגה גופות משומרות). הסיפור מלווה את המסע של השניים ומתיימר נוכח הקשיים הרבים שמעלה מיצב חדשני זה,  להשאיר את הקוראים צמודים לספר גם מתוך מטרה לגלות האם יצליחו השניים במסעם.

במרכז הספר עומד המתח שבין אומנות למציאות. אחד הפרדוקסים של האומנות לגווניה הוא שלא אחת היא מבקשת לשקף את המציאות בעוד למעשה היא מסרסת אותה – מעדנת אותה. תיעוד של הכיבוש, לדוגמא, מעביר את הכיבוש מקטגוריה של "מציאות" לקטגוריה של "אומנות", הוא לא מאפשר מגע בלתי-אמצעי עם המציאות, ולא אחת תמונות מסוג זה יוצרות קהות-חושים. למעלה מכך – האומנות בהכרח יוצרת מצג שווא של המציאות או מכסה על המציאות.

כך, בתחילת הספר אדם וג'יזל נוסעים להפגנה נגד הגדר בשיח' ענאן, ובזמן שמתקיים עימות אלים בין מפגינים לחיילים אדם מצלם את ג'יזל על אחת מחורבות המקום. נראה כי המיצב שאדם וג'יזל מבקשים להציג מנסה לערער או לטשטש את המתח הזה.

העמדת גופה בחלל מוזיאון מהווה לכאורה גישה בלתי-אמצעית למוות. אולם ההשתהות של המבט על הגופה, הצגת המוות באופן אומנותי מייצרת אסתטיקה פאשיסטית. היא מהווה ייצוג אומנותי של פעולה שנהוג לשפוט אותה במונחים מוסריים / מהותיים. המבט לא מתמקד בצד המוסרי-מהותי של הפעולה, אלא בצד האסתטי – כיצד המוות נראה. המסע חובק העולמות של אדם מתיימר להיות גם מסע נפשי, סיפור על חזרה בתשובה. אדם, שערב פגישתו גם ג'יזל היה "אשף פיננסי", חוצה את הקווים ועובר לחיות בצלה של האמנות עובר לחיים של "אמנותו-תורתו". על מנת להדגיש את המהפך שעבר אדם משוק ההון הכלכלי לייצור הון תרבותי וערכי, הספר מכביר במונחים כלכליים מהעולם הישן של אדם, ולא רואה צורך להנהירם לציבור הרחב, שבשבילו מושגים אלו חסרי משמעות, ובכך הוא לכאורה משגיב אותם. הקורא שאינו מתמצא עלול לחשוב שאלו מונחים שנבצר מבינתו להבין ולפיכך הם "חשובים", ובכך הספר מעצים את המסע של אדם. ההליכה מן הקצה אל הקצה משדרת חשיבה תבניתית – בכך ניכרת הבוסריות של הספר, שמתעקש שהמסע יהיה מקוטב אחד לקוטב השני, במקום להכיר בגווני ביניים.

ככל מסע נפשי, ככל חזרה בתשובה, הצלחתו תלויה במידה רבה במניעים של המחפש. היהדות מדהירה את חברי קהילתה לחזור בתשובה אפילו ממניעים זרים, מתוך תקווה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה, אך גם היא מבינה שאין אחרית ואין תוחלת למסע שלא יסתיים ברצון כן, בעשייה לשמה. תחילתו של המסע של אדם נבע אף הוא ממניעים זרים. הוא נסע להפגנה בשיח' ענאן, שם הכיר את ג'יזל, מתוך התערבות ילדותית עם חברו מימון, ונסע לשם בפעם השנייה רק בכדי להשיג את מספר הטלפון של ג'יזל. ובעיקר, הרעיון להציב גופת אדם התגלגל מכך שהוא הציג את עצמו בפני ג'יזל כאמן, מתוך רצון להרשים אותה, מפני שלא רצה שתדע שהוא מנהל השקעות.

לכן, כדי שאדם ישלים את מסעו ויעמיד את המיצג, הוא חייב לעבור מהפוזיציה של עשיית דברים ממניעים זרים, שלא לשמה (להרשים את ג'יזל), לפוזיציה של עשיית הדברים לשמה, לעיסוק באמנות לשם האמנות. אם כן, השאלה האם המיצב המיצג יעמוד בסוף הסיפור תלויה בשאלה האם המסע של אדם הוא מסע של אדם שאכן השלים את מסעו. האם מתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

עֶצֶם מאת אייל דותן, הוצאת ידיעות ספרים, שנת 2012, 447 עמ'

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן