חייו הסוערים של המלחין והיוצר שמוליק קראוס הגיעו לקיצם ביום ראשון בלילה, כשנפטר בגיל 77 בבית החולים איכילוב בתל אביב, העיר שאותה אהב במיוחד. יובל אראל נפרד מאחד מגדולי היוצרים הישראלים, שעורר גם חילוקי דעות בשל מזגו החם ופרשיות האלימות שהיה מעורב בהן
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
שמוליק קראוס הלך לעולמו בגיל 77 לאחר שלקה בשפעת וגופו לא עמד בכך. ניפרד ממנו בשיר שהלחין למילותיו של יורם טהר לב: "אינך יכולה ככה סתם ללכת, אינך יכולה לעזוב אותי, אינך יכולה כי עכשיו שלכת, יש גשם בחוץ ואת נשארת איתי. אפילו אם תגידי: 'זה לא כדאי', אפילו אם תגידי: 'לא, אין לי פנאי', אפילו אם תגידי'לך לך מעלי'…"
שמוליק קראוס (קראוז), ירושלמי במקורו, החל את דרכו בעולם הזמר הישראלי עוד בהיותו ימאי כאשר נטל לידיו גיטרה בפאב הימאים "העוגן" בחיפה. האהבה שניצתה למוזיקה הובילה אותו אל אבי עופרים והשניים נגנו ושרו ביחד עוד בטרם הצטרפה אסתר להרכב.
בתחילת שנות השישים הכיר את ג'וזי כץ, מתנדבת בקיבוץ, שהפכה לזוגתו ובהמשך הצטרפו השניים לאריק איינשטיין והקימו את שלישיית "החלונות הגבוהים", שהיוותה בית גידול לשורת להיטים שהפכו לקלאסיקות בפס הקול הישראלי: "זמר נוגה" (המוכר יותר בשם "התשמע קולי" – השיר הראשון שהושמע בחלל מחוץ לכדור הארץ במעבורת קולומביה עם אילן רמון ז"ל), "הבובה זהבה", "אינך יכולה", "כל השבוע לך", "אהבה ראשונה", "אחרי עשרים שנה".
קראוס בראיון: "זו היתה תקופה יפה מאוד, בעיקר הזיווג הזה של ג'וזי ואריק איינשטיין. הם עשו את רוב הדברים ואני הייתי ברקע, נתתי להם לעשות כל מה שהם רוצים. זו היתה עבודה קשה ותקופה נהדרת".
וגם שני שירים שנפסלו לשידור. האחד שנחשב כפגיעה במסורת – "יחזקאל"; והשני שנתפס כפגיעה בקדושתו של האתוס הצבאי – "חייל של שוקולד", שאת מילותיו כתב חנוך לוין. קראוס וג'וזי הצטרפו בהמשך לחבורת "לול" של אריק איינשטיין במסגרתה הלחין קראוס כמה שירים.
קראוס נודע במזגו החם והנון קונפורמיסטי, שהובילו, מעבר לכמה שירים בוטים נגד הממסד והמוסר של אותם זמנים, גם לאלימות. הוא מצא עצמו בבית הסוהר בעקבות איומים בנשק. היו שני שמוליק קראוס. מצד אחד הצד ה"פושטקי", מצד שני הייתה לו נשמה של משורר ומלחין רגיש ובעל עין בוחנת דקויות.
בשנות השבעים הפיק יחד עם זוגתו ג'וזי מופע שירי ילדים לפי תמלילי מרים ילן שטקליס ובהלחנתו, מאוחר יותר השיק אלבום אוסף שירים שכתב וביצע יחד עם להקת "כיף התקווה הטובה", שרובם נכתבו בידי יענק'לה רוטבליט, חברו הטוב. קראוס הספיק להשיק עוד מספר אלבומים מתוכם זכור השיר "איך הגלגל מסתובב". אולם השילוב בנשמתו בין היוצר המעודן לבין הבחור האלים הובילו אותו למשברים נפשיים ואף לאשפוז באברבנאל. "שם התחלתי גם לצייר", סיפר קראוס בראיון.
קראוס נחשב ובצדק לאחד מבכירי המוזיקאים הישראלים, ויש לו חלק נכבד בסצנת הפופ והרוק הישראלי, בחבלי לידתו בשנות השישים והשבעים. מדינת ישראל הכירה בתרומתו ובשנת 2006 הוענק לו פרס שר החינוך למפעל חיים, עניין שעורר חילוקי דעות שהגיעו עד לדיון בכנסת.
בשנים האחרונות ולאחר התקף לב, קראוס היה מרותק לכיסא גלגלים, אך לא ויתר על טיולים ברחובות תל אביב אותה אהב, ונראה תכופות בטיילת, לא רחוק מבית מגוריו.