Skip to content

מסמך: ראיון נדיר עם שמוליק קראוס

"אני יודע שיש לי תדמית של תיזהרו ממנו ולא כדאי להתעסק איתו. אני לא מתחנחן ולא מתחנף. שיקחו אותי איך שאני. אני לא יודע מה ההתרשמות שלך ממני ואיך העזת להגיע הנה. לא פחדת שלא תצא מכאן שלם?" קטע מראיון שערך יעקב בר-און עם שמוליק קראוס, שהובא היום למנוחת עולמים. לפניכם הראיון המלא
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

אביב 82'. תוך זמן קצר עמדה לפרוץ מלחמת לבנון הראשונה ובתוכי ביעבעה מלחמה פנימית. קבעתי ראיון עם שמוליק קראוס – לבוא אליו או לא? התלבטתי. האמת? אני, לא בדיוק עבדול כארים ג'אבר. פחדתי. כותרות השערוריות שבהן היה מעורב בשנות ה-70 הילכו עלי אימים.

קראוס גם ידוע גם כמי שאינו אוהב להתראיין, ואם כן – אז הוא עושה חיים קשים למראיין. בסופו של דבר, על החיים ועל המוות, נאמן לשליחותי העיתונאית, פסעתי לעבר דירתו הצנועה בטרומפלדור 14, קרוב לשפת ימה של תל-אביב, שכה אהב.

שמוליק, שבדיוק היה בין תקליט האוסף "שבעים שמונים" לבין "גלגל מסתובב", עם הקלאסיקות "איך הגלגל מסתובב", "רואים רחוק רואים שקוף", "איך עושים תקליט", "גיטרה" ועוד, התרצה לראיון. כשפתח את הדלת, חיוכו המבויש הרגיע. "דבר, בני", הוא אמר אז ממרום 47 שנותיו כשהוא סועד את ארוחת הבוקר שלו. שירי המחאה של ולדימיר ויסוצקי התנגנו ברקע. "תה או קפה?", הוא שאל בנעם. זה שמוליק קראוס? – תהיתי.

"את העדינות שבי אפשר למצוא בלא מעט שירים שלי". קראוס בתנוחה אופיינית. צילום מהמסך

ניגשנו לתכל'ס ודבריו מובאים כאן כסדר אמירתם. "זה מין קובץ כזה; בחרתי שירים אהובים עלי", אמר על "שבעים שמונים". תחילה שירי להקת "כיף התקווה", שהתפרקה טרם הגיעה לתקליט. "היינו הרכב שחבל שהתפוצץ באמצע", סיפר. "משהו כנראה הקדים את זמנו מבחינת הצליל המוזיקלי. כל אחד רצה ללכת לכיוון אחר. זהר לוי נטה לרוק כסח. אלי מגן משך לגוון יותר מעודן. חנן יובל העדיף סגנון קאנטרי. ג'וזי רצתה לשיר שירים יותר שקטים".

אזכור שמה של ג'וזי כץ עורר אצלו המיית געגוע. "הודעתי לה בטלפון לארצות הברית, שיצא התקליט והיא שמחה" ג'וזי, שעמה שר בהרכב "החלונות הגבוהים" ועמה הוציא ב-75' את תקליט המופת "לבד ביחד ולבד לבד", משירי מרים ילן-שטקליס, לא עמדה בהתקפות הזעם שלו וברחה לניו-יורק עם ילדיהם, בן ושם.

"ג'וזי מופיעה שם באירועים של ישראלים, חלטורות כאלה", סיפר. "אני? – אני לא רוצה לעזוב את הארץ. ירושלמי דור חמישי. לא התראיתי עם הילדים שבעה חודשים. אני משתגע מגעגועים. האם ג'וזי תחזור? – ניתן לזמן לעשות את שלו. אני לא דוחף. ירצו לשוב הנה, תמיד יחכה להם כאן בית. מצד שני, טוב שירוויחו עוד שפה."

"אני שותה מה שבא. לא עקשן בדברים האלה. כשאין ערק, אני שותה קוניאק. כשאין קוניאק, אני שותה וודקה. כשאין וודקה, אני שותה וויסקי. העיקר שיהיה רטוב"

מכאן עברנו לדבר על התקליט שבדרך. "כעת אני בהקלטות-לילה באולפן 'טריטון'. יותר נוח לעבוד בלילה למי שהיה פעם ציפור-לילה. כן, פעם. לפחות בינתיים. עבודה על מי-מנוחות בלי לדחוף חזק. הפעם תקליט שכולו לחנים שלי. רוב העיבודים הם של אילן וירצברג, שאצלו מצאתי איכות מוזיקלית. אנחנו יודעים להתפשר באמצע הדרך.

"יענק'לה רוטבליט כתב לי שירים ביוגרפיים – 'גיטרה' ו'איך הגלגל מסתובב'. בשירים 'ארצי' ו'ספרי לי' יבי כתב את המילים. אם הייתי משנה אצלו הברה אחת, הוא היה הורג אותי. יש בשירים קצת ג'ז. הג'ז אהבה ישנה שלי, אם כי לא רבים יודעים על כך. את קולות הרקע של הבחורות משמיעים קורין אלאל ו…אילן וירצברג".

במעבר חד עברנו לתקליטו הקודם, השערורייתי, "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל", שהוציא ב-77', אחרי שנכלא בבית סוהר, עם כותרת-משנה באנגלית של "תקליט-פשע". קראוס: "התקליט מבית הסוהר בא בהשפעה של מאסר במשך חודשיים ומשהו בלי הצדקה. "כשיצאתי מהקלבוש, חשבתי להזמין אולפן ב'אשל'; לא היה פנוי. מישהו ויתר לי על שמונה שעות הקלטה שלו. צלצלתי לאהר'לה קמינסקי, לחיים רומנו ולשמוליק ארוך, שיבואו מהר. גמרנו בצ'יק.

"הטקסט אבד. באולפן אמרתי 'מה שבא, בא!' הבנ'דם לא זוכר טקסטים בעל-פה. הכל אלתורים. המנגינות נשארו בערך. הקלטנו בלי חזרות. הופיעו כמה מאות עותקים מהתקליט הזה והוא נגנז. לפחות התפרקתי באמצעותו".

שירי "גלגל מסתובב" היוו ניגוד גמור לתקליט ההוא. "כעת זאת לא נסיגה", ציין. "חזרתי לעצמי. כאן ממש דברים שלי, שנעשים כרצוני. גם אם יש לי עכשיו איזה שיר רוק כסח, אני לא בנוי לדברים כאלה. בוא נאמר שאני נוטה יותר לשירים כמו 'ספרי לי', 'זמר נוגה' ו'בובה זהבה'. השירים האלה מתלבשים עלי טוב יותר, עם כל האימפולסיביות והאגרסיביות שבי.

"אני יודע שיש לי תדמית של תיזהרו ממנו ולא כדאי להתעסק איתו. תראה, אני לא מתחנחן ולא מתחנף. שיקחו אותי איך שאני. אני לא יודע מה ההתרשמות שלך ממני ואיך העזת להגיע הנה. לא פחדת שלא תצא מכאן שלם?"

הצטנפתי לי במקומי, מייחל ששאלותיו לא ילוו בהדגמה מעשית. אבל הוא המשיך במונולוג שלו: "בכל אופן, אני לא אבוא ואגיד 'תשמע, אני בחור עדין'. את העדינות שבי אפשר למצוא בלא מעט שירים שלי. חוץ מזה אני לא סולד מהטיפה המרה. ובנ'דם שלוקח את הטיפות האלה וקצת מגזים, אז קורים לו כל מיני דברים. אני שותה מה שבא. לא עקשן בדברים האלה. כשאין ערק, אני שותה קוניאק. כשאין קוניאק, אני שותה וודקה. כשאין וודקה, אני שותה ויסקי. העיקר שיהיה רטוב.

"תמיד טוב לשמור מרחק מהמשטרה. אתה חושב שנעים לעבור מבית חמים כזה לתא מזורגג עם עוד ארבעה גורנישטים? עברתי את זה באבואבואה, בלואו שבלואו" 

"סמים? – בעבר תפסו אותי עם כמה חבר'ה דלוקים על סמים. אז חצי העיר עישנה סמים. אפילו לא מעט עיתונאים משתמשים בחומר המסוכן, כביכול. לפי דעתי, הרבה יותר עדיף שאנשים לא ישתו ויקחו שאכטה – כמו שנאמר בשפה שלנו. החשיש עצמו זה כלום. אני לקחתי דברים הרבה יותר כבדים. וזה כבר לא טוב. איך יצאתי מזה? – הגעתי למסקנה שכל העניין מפריע לי בעבודה, לא רק ביצירה.

"היו כל מיני הטרדות של החוק. נמאס לי להיעצר על כל דבר קטן ל-24 שעות, ל-48 שעות ולהיות מובא לשופט. לפעמים הייתי נתון במעין פינג-פונג של יומיים בפנים ושבוע בחוץ – וחוזר חלילה. בסך הכל לא תפסתי הגזמה בנידון חוץ ממקרים שבהם הסמים הלכו עם שתייה. כעת, טאץ'-ווד, אני הולך לחגוג ארבע שנים בלי הסתבכויות חדשות עם החוק.

"תמיד טוב לשמור מרחק מהמשטרה. אתה חושב שנעים לעבור מבית חמים כזה לתא מזורגג עם עוד ארבעה גורנישטים? יש גבול כמה שאפשר לסבול את הזבל הזה! לאחר שלא היה לי ניסיון בבתי-סוהר ורציתי לראות מה זה שפל המדרגה של אדם – עברתי את זה באבואבואה, בלואו שבלואו".

"סגרו אותי בצינוק, גם כפתו אותי בז'קט של מטורפים. אני לא מאחל לאיש להיכנס לתוך אוברול מטונף ומצחין על גוף עירום. לא להתרחץ. לא להתגלח"

השחלתי שאלה עד לאן הגיע השפל. "סגרו אותי בצינוק", חזר לרגעים לימיו הנוראים. "גם כפתו אותי בז'קט של מטורפים. אני לא מאחל לאיש להיכנס לתוך אוברול מטונף ומצחין על גוף עירום. לא להתרחץ. לא להתגלח. צינוק זה דבר שאי אפשר לתאר במילים. מה שהראו בהצגה 'סורגים', זה צחוק ילדים, מה גם שהסוהרים שם לא על רמה. בסך הכל זאת הייתה חוויה שרציתי לעבור. סוג של בית-ספר.

"לא חושב שברחו לי השנים בתקופת המצוקה הממושכת. לדעתי, התעשרתי באיזשהו מקום. מילאתי לעצמי את המצברים. מה שמצער אותי זה שפעם ילדיי אולי ייפגעו מכל הבלגן, כשיזכירו להם נשכחות מאבא שלהם. בקיצור, ספגתי מה שרק אפשר. עברתי את כל שבעת מדורי הגיהינום כי רציתי. כיום, אני מתפלא איך עמדתי בכך".

"אני לא חושב שיש בארץ הרבה שחקני קולנוע ברמה שלי". קראוס. צילום מהמסך

ועוד וידוי מפתיע: "אני לא יודע מוזיקה. בוא, נדבר פתוח כזה. אני לא מכיר אפילו תו אחד. לוקח אקורדים, מוציא את הגיטרה – ומנגן. אני יודע להבדיל בין הצלילים, אבל לא להגדיר אותם בתווים. זה חסר לי מאוד. לכן, אני חושב ברצינות לקחת את עצמי לידיים וללמוד. אם אלמד, אולי אפליג לכיוונים אחרים. בינתיים אני זורק הרבה דברים. מאוד ביקורתי. הפח – מלא. לפעמים צצה לי מנגינה ברמזור אדום, אני מפזם לי אותה וכשאני מגיע הביתה, קאפוט, לא נשאר כלום."

מה לגבי קולנוע? – שאלתי את קראוס, מי שכיכב ב"סוסעץ", סרטו של יקי יושע וקודם לכן הופיע בסרטים "חור בלבנה", בבימוי אורי זוהר ו"פורטונה" בבימוי מנחם גולן, שם, אגב, נקרא שמואל עוז.

"אני לא חושב שיש בארץ הרבה שחקני קולנוע ברמה שלי", השיב. "אבל מסתייגים מלהתקשר אלי, למרות שאני רציני בעבודה וזמן זה זמן. כנראה, יש לי כתם. אם לא יציעו לי תפקידים, אשב ואכתוב תסריט. לתפקידונים, אגב, אני מסרב. לא מוכן לשחק מאכר קטן, או צוללן, שאומר ארבעה משפטים".

"אני לא יודע מוזיקה. אני לא מכיר אפילו תו אחד. לוקח אקורדים, מוציא את הגיטרה – ומנגן. אני יודע להבדיל בין הצלילים, אבל לא להגדיר אותם בתווים"

"גם הבמה חסרה לי", הוסיף. "אף פעם לא הופעתי לבד. לא רוצה לעמוד כמו אפס עם גיטרה ולהסתתר מאחוריה. אני רוצה שתהיה שלישייה, או רביעייה, שתלווה אותי ואני אוכל לזוז עם עצמי. הסיכויים לכך הם פיפטי-פיפטי. אם יש הצעות מצד מפיקים, אז בספקנות די גדולה. פוחדים. כן, עדיין".

תוכנית יחיד?

"אני לא בשל לערב משלי. בעצם, אני חולם על ערב שבו אופיע עם כל ההרכבים שבהם הופעתי בעבר".

גם עם אריק איינשטיין?

"אריק מוכן תמיד לקלוט כמה דברים ממני. אבל לא נופיע יחד חוץ מאולי משהו חד-פעמי".

נפרדנו בידידות ויצאתי לרחוב השקט בלא פגע.

היה לי מזל.

לפגוש את שמוליק קראוס באחת משעות החסד שלו.

אתמול נפטר קראוס בגיל 77. היום הוא הובא למנוחת עולמים.

1 Comment

  1. אמיר
    20 בפברואר 2013 @ 21:26

    פשששש… איזה כתבה… כל הכבוד.

    התמונות לקוחות מהפייסבוק של שמוליק – https://www.facebook.com/shmulikraus

    והכבוד כולו שלנו – חברי העמוד.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן