בנימין נתניהו התגלה שוב כמנהיג שיודע לנווט ולקרוא את השטח בשיטה הישנה, עליה חונך בתקופת השירות בסיירת, מפה ומצפן.

התבוננות פשוטה בתוצאות הבחירות לכנסת ה-19 מלמדת שהימין, הליכוד ביתנו והבית היהודי קיבלו יחד 43 מושבים. בעוד השמאל, העבודה ומרצ יחד עם מפלגות המרכז יש עתיד, התנועה וקדימה, קיבלו 48 מושבים בכנסת. החרדים, שקיבלו 18 מושבים, אינם שייכים בלעדית לאף גוש, לא לשמאל ולא לימין, מכיוון שהם ימצאו תמיד את הדרך לשבת בממשלה כל עוד לא ידחו אותם. נכון אולי שנטיית ליבם היא ממשלת ימין, אך בלית כל ברירה גם ממשלת שמאל היא אופציה לחבירה פוליטית. המפלגות הערביות קיבלו 11 מושבים, אלא שהיסטורית הן לא מצאו את מקומן ליד שולחן הממשלה מאז כינונה של המדינה.

זו תמונת המפה הפוליטית שקיבל בנימין נתניהו. אלא שתוך כדי מסע מגלה בנימין נתניהו שהמפה לא מעודכנת, שכן הזירה הפוליטית מייצרת ברית חדשה בין הבית היהודי בראשות נפתלי בנט לבין מפלגת יש עתיד של יאיר לפיד. ברית הגורעת מכוחו של הליכוד 12 ממושבים ומותירה את הימין עם 31 מושבים. במצב דברים זה עומדים בפני נתניהו מספר מסלולים. מסלול אחד הוא לשוב לנשיא ואולי לגרום לבחירות נוספות. מסלול נוסף – לנסות לבנות קואליציה המושתתת בעיקרה על מצע מדיני, ואולי אף חברתי. אופציה נוספת היא להיכנע לתכתיבי ברית בנט-לפיד, הקוראים לפוליטיקה חדשה אך מתנהגים בהתאם לכללי הפוליטיקה הישנה.

בחישוב מסלול מחדש מבין נתניהו שההליכה לנשיא היא אמנם האופציה הקלה הפשוטה, אך בהתאם לחינוך שקיבל בסירת מטכ"ל – אתה לא חוזר מבלי לנסות את כל האפשרויות העומדות בפניך עד תומן.

האופציה של הברית הלא ברורה בין הבית היהודי ליש עתיד היא מסלול שיכול להובילו לתהום ולהידרדרות פוליטית, שכן מי ירצה לצרף אליו לקואליציה שותף שעוד לפני הכניסה לשותפות מצהיר שכוונתו להחליף את ראש הממשלה בעוד שנה וחצי? וזאת מבלי להתייחס לדרישות שמציג לפיד כתנאי להצטרפות לממשלה. בנט מבחינתו כבול לברית עם לפיד ואינו מוכן לפרק אותה, בלי כל קשר ליחסיו עם ראש הממשלה.

צידוד למרכז עם אפשרות לעשות עוד צעד וחצי אל תוך השמאל

בנסיבות אלו, שעה שנתניהו מבין שהימין אינו חזק כדי להכתיב את הטון הלאומי-ימני, הרי שהברירה היחידה שיש בידו היא צידוד עצמו למרכז עם אפשרות לעשות עוד צעד וחצי אל תוך השמאל. זו למעשה האופציה שנותרה בידי נתניהו להרכבת ממשלה.

כך יכולה גם מפלגת העבודה להניח בצד את המחיצות והמסכים ולחבור לקואליציה,
ובלבד שהעבודה תיקח את האוצר ועוד תיקים חברתיים

ניתוח זה מתיישב היטב עם החתימה על הסכם קואליציוני ראשון בין שני היריבים הפוליטיים הגדולים ביותר של הכנסת ה-18, בנימין נתניהו וציפי לבני, שהצהירו ערב הבחירות ש"הוא לא מתאים" ו"היא לא תהיה שרה בממשלה". הם אלו שגם יצאו והצהיר במסיבת עיתונאים לאחר החתימה על ההסכם הקואליציוני כי הניחו את היריבות הפוליטית הקשה בצד, לטובת עם ישראל. בדרך זו יכולה גם מפלגת העבודה להניח בצד את המחיצות והמסכים המפרידים בין נתניהו לבין שלי יחימוביץ' ולחבור לקואליציה, ובלבד שמפלגת העבודה תיטול לידיה את תיק האוצר ותיקים חברתיים נוספים. אם לאלו נצרף גם את ש"ס ויהדות התורה, והרי לנו ממשלה יציבה הנשענת על רוב מוצק של 75 ח"כים. אם נצרף לקואליציה גם את קדימה, והממשלה מושתתת על רוב של 77 ח"כים.

אל לנו לבוא בטרוניה אל נתניהו על מאמציו להרכיב ממשלה, שכן הוא מבקש לממש את המנדט שניתן לו. כן אל לנו להלין על השותפים לדרך, גם אם מדובר בציפי לבני. האשמים היחידים ביצור כלאיים בדמותה של ממשלה שניחוחות של שמאל וימין משמשים בה בערבוביה הם אנחנו, האזרחים, שנתנו כוח מופרז לפוליטיקה החדשה, תוך תקווה אמיתית שנציגיה ישמרו ויבטיחו לנו את עתיד הבית.

יחד עם זאת, עדיין לא מאוחר וניתן עדיין לתקן את אשר נעשה עד כה. לכן הייתי מצפה כאזרח, כפי שמצפים אזרחים רבים שהצביעו עבור הפוליטיקה החדשה, שהפוליטיקה החדשה, שקיבלה את כוחה מהעם, תתעשת. במקום לשבת מהצד בתואנה של בריתות, שמדיפות ניחוחות של הפוליטיקה הישנה שמאסנו בהן, ומנגד לראות כיצד שוב הפוליטיקה הישנה מצליחה לקרום עור וגידים – על נציגי הפוליטיקה החדשה להסתגר בחדר המו"מ עד שייצא עשן לבן.

יש עתיד והבית היהודי, התקווה הגדולה של הבחירות לכנסת ה-19, עוד עלולים לראות את הקטר הקואליציוני יוצא לדרך, בעוד הם נותרים באופוזיציה עם קרונותיהם עמוסים הבטחות ואידיאלים חברתיים, מדיניים ופוליטיים, מבלי כל יכולת של ממש לקיים את אשר הבטיחו.

[related-posts title="עוד בנושא הרכבת הממשלה"]

_______________________________________________________________________________

• אלישי בן-יצחק הוא  עורך דין, הפקולטה למשפטים במכללת שערי משפט הוד השרון. האימייל של עו"ד בן-יצחק