במלאת מאה להולדתו של בנג'מין בריטן מעלה האופרה בימוי מחודש ל"בטבעת החנק" שלו ע"פ גרסת ההפקה של אופרה נורת' הבריטית במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב. הבמאי אלסנדרו טאלבי שם לו כמטרה לשמור על עמימות הפירושים השונים האפשריים לנובלה.

בסיפור העלילה המקורי של הנרי ג'יימס רב הנסתר על הנגלה: מעשה בשני ילדים המתגוררים באחוזה כפרית שכוחת אל בבליי שבאסקס הבריטית. אומנת מגיעה במיוחד לאחוזה הנידחת כדי להחליף את קודמתה שמתה. לא ברור מדוע גורש הילד מיילס מבית הספר. תעלומה גדולה מזו היא כיצד ומדוע מתו/נרצחו האומנת הקודמת ג'סל והמשרת קווינט? האם התעלל קווינט במיילס הילד ומדוע מתלוננת הילדה פלורה באוזניי המשרתת, גברת גרוס, על אכזריותה של האומנת שלא רואים רמז להתנהגות זו על הבמה? ובעיקר – האם כל הסיפור מתרחש בדמיונה של האומנת המבועתת או במציאות?

מה שברור, שהמלחמה בין רוחות הרפאים לדמויות שעל הבמה זוכה לבימוי מופלא, כאשר הבמאי אלסנדרו טאלבי שומר על המתח באמצעות בניית תמונות בטכניקה המזכירה צילום של תמונה בתוך תמונה. מאחורי וילון שקוף נעות צלליות של דמויות המתים ואילו דמותו המאיימת של קווינט מופיעה כענק כחלחל מעבר לחלון אותה רואה רק מיילס – ככל הנראה בדמיונו המבועת.

 דומה שהאומנת המנסה כמיטב יכולתה לגונן על הילד ומצליחה לגרש את דמותו של קווינט, מנצחת בקרב אך מפסידה במלחמה, שכן מיילס מת בזרועותיה.

הסטאטיות של התפאורה וריכוז המתרחש בפנים הבית מרמזים, שהאחוזה עצמה הופכת למלכודת מוות בה נצורים גיבורי העלילה, שלא יכולים להימלט ממנה. התאורה ועיצוב התפאורה והתלבושות מבליטים את המסתורין הגוֹתִי של האופרה.

בריטן תזמר את האופרה הקאמרית ל-13 כלים, שלכל אחד מהם תפקיד של סולן: חמישיית כלי מיתר ורביעיית כלי נשיפה מעץ, קרן, נבל כלי הקשה ופסנתר. מלאי קסם היו קטעי המוזיקה ה"גרגוריאנית" שהעניקו אווירה של טוהר כאשר הצלילים "התאדו" על פעמוניות. המנצח דייוויד שטרן שמר אמנם על מתח וקצב, אך לא הצליח לגבש לאנסמבל את 13הסולנים של התזמורת הקאמרית, שכל אחד הצטיין במילוי תפקידו. לא היה תזמון מדויק בין הסולנים וההרכבים הקוליים לתזמורת.

מרשים היה עומק קולו של הטנור רוברט מקפירסון, שמגלם את תפקיד קווינט בכישרון משחק דרמטי ובקול עשיר ומלא הבעה אך במבטא מוזר – משל לא הייתה אנגלית שפת האם שלו.  סלסול הקווים הארוכים בשירתו בעיקר בהגותו את שם הילד מיילס, הפך מהבעת תום וטוהר לתחושה של אופל מאיים.

ניגוד מוחלט לקדרות המצמררת בה גילם את תפקידו היה  זוך שירתו של הארי אוקס בתפקיד הילד מיילס. בקול קטן  העומד להתחלף גילם את תפקיד הילד הטהור – או שמא גם הוא מפתה? יפה במיוחד היה קטע המחול של מיילס, שנראה כציפור פצועה הלוחמת להשתחרר מכבליה. יותר משהביע פיתוי ארוטי הביע תום ילדותי. שירי הילדים האנגליים ששרו פלורה ומיילס – מסכו נופך של תום אירוני לרשעות העלילה.

בין קולות הרוחות ה"מפתות" בלטה ביפי שירתה הסופרן עדית זמיר בתפקיד העלמה ג'סל. דרמטית, אך חד ממדית הייתה הסופרן האירית שינאייד מולהרן, שגילמה את תפקיד האומנת. ניתן היה למחול על הוויבראטו, אך לא על צווחנותה בהעפילה לצלילים הגבוהים. גודש את הסאה היה הוויבראטו  של זמרת המצו-סופרן ג'ולי מלור, שגילמה את תפקיד המשרתת גרוס. דווקא הסופרן הצעירה (19) שירה פטשורניק בתפקיד הילדה פלורה, בלטה ביפי קולה המבטיח.

בעיבודו הגאוני של בריטן בולטות הדקויות והאירוניה באופרה, שאמורה להעביר לצופה את חוויית המסתורין שבתעלומת הרוע "המרחף באוויר" ללא פשר והיגיון. למרבה הצער הדקויות והאירוניה, שהן מרכיב משמעותי ביצירה, נעדרו מביצוע זה. התוצאה: מסתורין פלקטי.