הפרק הראשון: תחילתה של ידידות מופלאה?
הפרק השני: אני כלב רחוב ממוצא אמריקני
הפרק השלישי: האיש הנחמד שנכנס מהחלון כדי לשחק איתי
הפרק הרביעי: אפרטהייד! זה מה שזה. אבל יש לי חלום
הפרק החמישי: תפריט טעימות: בין עץ דובדבן לחמין של שבת

עוד יום של חול, קינג ואני מתכוננים לטיול הבוקר. בזמן שקינג התלבש אני עסקתי בפעילות הבוקר הקבועה והחשובה של חילוץ מכסה הפלסטיק מתעלת הניקוז באמבטיה. זהו מכסה פלסטיק קשיח, לכאורה חלק בלתי נפרד מהרצפה, אבל לאחר שאתה מגרד את זה שבע שמונה פעמים, זה יוצא. הפרס היקר – חתיכת פלסטיק עגולה וטעימה.

איך שאני אוחז בו, אני אץ-רץ לסלון ומתחיל לקפוץ מספה לספה, ואז תמיד מגיע קינג או הג'ינג'ית (בגלל שכבר נקשרתי אליה, אקרא לה בקיצור ג'ין), והם מה-זה צורחים ומתחילים לרוץ אחרי סביב הספות, דרך דלתות המטבח והמרפסת ובחזרה.

הדרך היחידה לתפוס אותי היא כאשר שניהם מקיפים אותי, אחד מכל צד. בשלב הזה אני בדרך כלל נכנע, פולט את המכסה מפי, מחכה לצעקה או שתיים ובורח מתחת למיטה. לא נורא, מחר יהיה שידור חוזר.

שבע ושלושים בבוקר, קינג ואני מגיעים לפארק "ארבע העונות" שליד ביתי. ההולכים על שתיים קוראים לזה פארק, אני קורא לו "דוגי-קלאב". שכן יש שם שתי בריכות מיוחדות לכלבים (הם קוראים להן מזרקות) ובאזור הילדים, היכן שמלא חול, הרשויות מארגנות לנו אמבטיות בוץ, בעיקר בחורף.

יש בפארק מרחבי דשא כדי לרוץ ולהשתולל, ובנוסף אני פוגש שם את כל החברים שלי ואנחנו מנהלים שיחות על עניני דיומא, בעיקר איזה סוג אוכל כל אחד מקבל, כמה טיולים יש לו ביום, וכמובן היכן הוא ישן בבית. חומי, כלב בוקסר חמוד, טוען שהוא ישן מתחת לסדינים במיטת ההורים, עוד יעד שיהיה עליי להשיג. כשגומרים עם ה"דוג טוק", מתחילים במשחק התופסת.

בבוקר, רק אני וקינג חולשים על הגבעות של הפארק, ואם כבר פוגשים הולך על שתיים, צמוד לו הולך על ארבע. ככה זה בשבע בבוקר, אין ביקוש רב לדשאים.

לי יש איזושהי אי נעימות בהליכת הבוקר שלי בפארק. קינג עוסק בביצוע מטלה שאין אני מבין את תוכנה. ראיתי שלא רק קינג עוסק בכך, אלא גם בעלי כלבים אחרים, אך לא כולם. אני מתאר לעצמי שזה משהו סודי, שרק ההולכים על שתיים מבינים.

אני מוכן להודות שכאשר קינג או ג'ין הולכים לשירותים, אני לעיתים עוקב אחריהם. אבל בחיי שלא התעניינתי כל כך במעשיהם. לעומת זאת כשאני מסיים לעשות את צרכיי, קינג נעמד מעל, בוחן את תוכנם, ולרוב מביע שביעות רצון וממלמל שהוא שמח שאין תולעים, חלקי פלסטיק, רסיסי כדורים או חתיכות עץ ומתכת שונים.

ואז הוא מלביש על ידו לאחר כבוד שקית פלסטיק קטנה שהוא גונב מהסופרמרקט, אוסף את יציאתי, קושר את השקית בזהירות ומביא אותה לנקודות איסוף מיוחדות. אני יודע שגם השלטונות מעוניינים בזה, כי מידי פעם אני רואה את עובדי הפארק אוספים את החבילות ומרכזים אותן בכלי גדול עוד יותר.

אני הייתי עסוק כולי באמבטיית בוץ עמוקה כשקינג החל לרוץ לעברי בהיסטריה. אני מודה, בוץ, מים, ריצה, איכשהו זה מוציא אותי מדעתי ואני מתחיל להיכנס לאמוק. קינג צרח שאני אבוא מיד כי יש פקח עירוני בפארק. אני באמצע טראנס, באקסטזה, והוא רוצה שאני אבוא אליו דווקא עכשיו בגלל איזה פרחח עירוני!

הבוקר היתה זו הפעם הראשונה שקינג הצטרף למשחק בבוץ ורץ אחריי. הוא הצליח לגרום גם לפרחח העירוני לרוץ אחריו –  מעטים הם הימים בהם השמש מאירה לך כך פנים, חשבתי לעצמי. אחרי רבע שעה נרגעתי, קינג התקשה לנשום, ופתאום קלטתי שהאיש הוא לא כל כך פרחח.

"הכלב הזה שלך?" פנה הפקח לקינג.

"לא", ענה קינג, "אני תמיד בא לכאן בבוקר בתקווה לרדוף אחר כלב מזדמן בתוך אמבטיית בוץ".

"חכמולוג על הבוקר, הרווח כולו שלי", ענה האיש במדים. "אני רואה גם שאתה לא כל כך מצליח להשתלט עליו, קראת בשמו עשרות פעמים והוא לא שם עליך".

"האמת", השיב קינג, "עכשיו שאני נזכר, בכלל לא קוראים לו ג'ורג', קוראים לו שחורי, אולי בגלל זה הוא לא בא".

קינג היה מכוסה כולו בבוץ. "אתה יודע", אמר הפקח, "אסור לכלב להסתובב בלי רצועה".

"למה?" שאל קינג.

"כי כך כתוב בחוק, הוא מפריע לאנשים, הוא יכול לנשוך".

קינג הסתכל סביב. מלבדו ומלבד הפקח, שבא לעשות את היומית שלו, לא הייתה נפש חיה בפארק בשעה מוקדמת זו של הבוקר. "את מי מהם?" התעניין קינג.

הפרחח הסתובב ולא ראה אף אחד. "זה בניגוד לחוק, ואני קונס אותך ב-490 שקל, אם לא תשלם תעמוד למשפט, תן לי בבקשה את הפרטים שלך".

"עזוב", אמר קינג בייאוש, "במקום הפרטים, קח את הכלב, נשבר לי ממנו, אתה יודע כמה הוא עולה לנו בחודש? אוכל, וטרינר, משחקים. אתה יודע מה זה לקום בשבת בבוקר ולראות את הדלת של המרפסת אכולה? אתה יודע מה זה להסביר לאשה שהכלב טרף את השטיח הפרסי שלה? אתה יודע מה זה שחצי מהשכנים לא מדברים איתך? אתה יש לך מושג בכלל כמה עולים התיקונים של הנזקים האלה? אתה יודע כמה כסף אנחנו מוציאים על דמי שתיקה לילדים בגלל פיצוץ כדורים?".

נראה אם מישהו יטפל בו יותר מ-24 דקות

הוספתי ואמרתי: "קח, קח אותו, שהווטרינר העירוני יטפל בו, תן אותו לפסיכיאטר המחוזי, לבית המשפט הארצי שהם יעמידו אותו לאימוץ – נראה אם מישהו יטפל בו יותר מ- 24 דקות. אחרי עשר  דקות הם יכריזו על פשיטת רגל".

קינג הפנה את גבו והחל ללכת. אני, ששמעתי אין ספור פעמים את הנאום הזה, לא התרגשתי. קפצתי על הפקח וליקקתי את פרצופו. "רד, יא כלב, לכלכת לי את המדים!".

אני בטוח שקינג היה גאה בי.

הפקח הסתכל על התגית שלי ורשם את מספר הרישיון שלי (אף פעם לא הבנתי מה הרישיון הזה מעניק לי, זה בטח רישיון לנשום, שהרי שום דבר אחר אסור לי לעשות בעולם הזה של ההולכים על שתיים). "אתה עוד תשמע ממני", צעק הפקח לקינג.

אני הלכתי בעקבות בעליי. קינג לא היה מודע לעניין הקטן הזה, שהפקח רשם את מספרי. הוא אמר בגאווה: "הלך לנו הפעם, הצלחנו לצאת מזה".

כשעלינו הביתה מהטיול בפארק, קינג לקח אותי לאמבטיה, קצת אובססיבי האיש הזה בענייני ניקיון. קינג שפך מעט קצף אמבטיה, מעט שמפו מיוחד לכלבים עם שיער בהיר ("עשוי רק מחומרים טבעיים ועולה פי שלוש מהשמפו שלו עצמו", כפי שהוא מתעקש להזכיר לי בכל פעם שהוא רוחץ אותי) וערבב את שניהם במים הגועשים. לאחר שנכנס עם רגליו לתוך האמבטיה קרא לי להיכנס. הוא גילה שזו הדרך היחידה לרחוץ אותי, אני בשום פנים ואופן לא מוכן להיכנס לאמבטיה הזו לבד, גם עם קינג זה לא מציאה גדולה. אבל, לעיתים צריך להתפשר בחיים, למען האנשים שאנחנו אוהבים.

• האימייל של ג'ורג'

המשך: "אני תורם אותו, הוא יהיה כלב שמירה נהדר"