עם כל הכבוד, ויש כבוד, למחזמר הלוהט ביותר בלונדון – "מטילדה", רצוי לסטות מעט מהמסלול המקובל של ווסט-אנד, קובנט גארדן וכד', לעיין ב"טיים-אאוט" הלונדוני המצוין ולחפש הצגות, לא מחזות זמר, שאפשר לראות רק בלונדון. מבחינתי לונדון היא לא רק מולדת הכדורגל, אלא גם מולדת התיאטרון.

ברחבי העיר מועלות גם הצגות פרינג', שתוקפן קצר מועד ומה שנכון לעכשיו, לא יהיה רלוונטי באביב או בקיץ. לא כל הצגה בבירת התרבות של אירופה היא "וואו", אבל התיאטרון בלונדון משול בעיני לאוכל צרפתי: עדיין לא נתקלתי בפאריז במסעדה צרפתית גרועה. כלומר גם הצגה בינונית בלונדון היא חוויה.

הכתבה הזו לא תעסוק בתיאטרון, אלא באחד האירועים האמנותיים המדוברים ביותר כיום בבירה הבריטית: תערוכה רטרוספקטיבית של אמן הפופ-ארט הנודע רוי ליכטנשטיין. התערוכה מתקיימת במוזיאון טייט מודרן, שהוא סיפור בפני עצמו.

הבניין הענק והמכוער, על שפת הגדה הדרומית של נהר התמזה, שימש פעם כתחנת כוח של חברת החשמל הבריטית. בשנת 2000 "השתלט" עליו מוזיאון טייט הבריטי, שיש לו כמה סניפים בבריטניה, ופתח בו את הגלריה לאמנות מודרנית הגדולה ביותר בלונדון ואולי בכל אירופה.

פתאום הבניין החום-אדמדם, עם הארובה הגדולה שמזדקרת באמצע, לא נראה כל כך מכוער. תארו לכם את תחנת הכוח רידינג בתל-אביב מתרוקנת מהציוד החשמלי שבה והופכת לגלריה לאמנות מודרנית. יש סיכוי שנסתכל עליה במבט אחר.

בחזרה לטייט מודרן. הגלריה מציגה תערוכות קבועות של ציור ופיסול מודרני של מיטב האמנים בשילוב תערוכות מתחלפות, כמו זו של האמן היהודי-אמריקני רוי ליכטנשטיין. הכניסה לתערוכות הקבועות היא חינם. אבל כדי לראות את רוי ליכטנשטיין למשל, תשלמו 14 לי"ש (כ-100 שקלים) לכרטיס רגיל.

התערוכה של ליכטנשטיין מושכת אליה מאות מבקרים מדי יום ואלפים מדי שבוע. התערוכה, המתקיימת בכמה אולמות של הגלריה, מציגה מבחר גדול מיצירות האמנות של ליכטנשטיין, כולל אלה שהושפעו מהקומיקס.

ליכטנשטיין הוא בדרך כלל אמן קל לעיכול, בין היתר מפני שיצירותיו מתכתבות עם תקשורת המונים ועם תרבות פופולרית, ובשל הצבעים העזים והדמויות הגדולות מהחיים. "אמנות היא כל מה שמתרחש סביבנו", אמר פעם האמן, שלא תמיד זכה לביקורות חיוביות על עבודותיו ועל סגנונו המיוחד, ואף הועלו טענות נגדו על ידי אמני קומיקס כי "עבודותיו מהוות העתקות חיוורות של יצירות מתוחכמות".

טייט מודרן מוגדרת אומנם כגלריה לאמנות מודרנית, אבל אינה ידועה כאכסניה שבה מציגים אמנים אוונגארדים במיוחד, כאלה שמותחים את הגבולות עד הקצה או מעוררים שערוריות גדולות. כך שהיא מתאימה בעצם, לקהל רחב מאוד, אפילו סולידי במידת מה. הייתי שמח לראות במבנה הענק הזה יצירות גם מהסוג הנועז יותר.

הבילוי בגלריה טייט מודרן לוקח כמה שעות אם רוצים לשוטט בכל ארבע הקומות, כולל קומת הכניסה, שבה חנות גדולה, מסעדה ובית קפה. ואם יש לכם ילדים קטנים – קחו בחשבון שהוקמו עבורם אטרקציות מיוחדות ופינות יצירה דיגיטאליות ברובן.

אחרי שיוצאים מטייט מודרן ופונים ימינה על שפת הנהר, מגיעים ל"גלוב תיאטר", התיאטרון המשוחזר של שקספיר. מבנה אינטימי ומרגש, שמועלים בו גם כיום מחזות (לא רק של שקספיר), אבל רק בקיץ, מאחר שמדובר בתיאטרון זירה פתוח לשמים, בדיוק כפי שהיה בתקופת המחזאי הגאון. בשאר עונות השנה ניתן להצטרף לסיור מאורגן בתשלום ברחבי התיאטרון. לונדון מחכה לכם, גם בחורף.