גן ילדים במשק החקלאי? פסטה של מגדל החיטה? קצביה אצל מגדל הפרות ומכבסה אצל בעל הצימרים? איזו מההצעות יוצאות הדופן הללו תמצא את דרכה אל התיירות הכפרית הישראלית?

פרויקט "תאומוּת" (twinning) שיתופי בין ישראל לאיחוד האירופי, שמטרתו לגבש אסטרטגיה חדשה לפיתוח כפרי בישראל, הושק בחודש שעבר, כאשר במסגרתו יעבדו מומחים מאיטליה ומגרמניה בשיתוף פעולה הדוק עם עמיתיהם במשרד החקלאות ופיתוח הכפר.

הפרויקט, בשמו הרשמי "העצמת המדיניות הלאומית וכלים לפיתוח כפרי בישראל", יערב את יועץ התאומות ג'וליאנו פולנצאני, מן המשרד האיטלקי לחקלאות, מזון ויערות, אשר יעבוד במשך שנה וחצי ברשות לתכנון של משרד החקלאות בבית דגן. פולנצאני ינהל את הפרויקט בשיתוף עם ראש הרשות לתכנון, רותי פרום-אריכא, עם מנהל תחום פיתוח תיירות חקלאית במשרד החקלאות, שי דותן, ועם עמיתיהם.

מומחים נוספים מאיטליה ומגרמניה – המדינות שזכו במכרז של האיחוד האירופי לניהול הפרויקט – ינחו אותו, ויתמכו בו באמצעות שורה של קבוצות עבודה, סדנאות, הדרכות וכן על ידי ביקורים לימודיים באירופה. הפרויקט ממומן על ידי האיחוד האירופי בכ-820,000 אירו.

איך להתארח כמו בפרובנס ובטוסקנה

באיחוד האירופי צופים שהפרויקט ישפר את מדיניות פיתוח הכפר בישראל, בכך שיתרום לגיבושה של אסטרטגיה שתוביל לגיוון הפעילויות הכפריות בישראל, אסטרטגיה שעליה יוסכם עם משרדי ממשלה ובעלי עניין אחרים. הוא גם יאפשר סביבה ניהולית משופרת, שתכלול בין השאר היבטים חקיקתיים בהתאם לניסיון של האיחוד האירופי, וישפר את יכולתו של משרד החקלאות ליישם את המדיניות החדשה.

לדברי שי דותן, מנהל תחום פיתוח תיירות חקלאית במשרד החקלאות, בפיתוח הכפר לא יהיו, לדעתו, שינויי חקיקה, "אבל נוכל ללמוד דברים שמקובלים באירופה בתחום זה. אנחנו רוצים ללמוד מהם איך מגיעים למה שכל המבקר בפרובנס ובטוסקנה מכיר: שהוא בא לחווה ומתארח בה, אוכל מתוצרתה והחוואי אולי גם מייצר פסטה ומוכר לשכנים, יש לו מסעדה קטנה וזה מגיע אף לכך, שבעל החווה מקבל אפשרות לפתוח קצביה מהפרות שלו", מספר דותן.

הוא מוסיף שכדי שישמרו על החקלאות, מאפשרים לחקלאים באירופה גם לפתוח גן ילדים שיהווה הכנסה נוספת. "כדי לשמור על המרחב הכפרי, צריך לתת גיוון תעסוקות", מדגיש דותן ומציין שתיירות חקלאית היא אחת ממגוון תעסוקות: "באירופה זה מקובל. חקלאים מייצרים ריבה, שמן וגבינות מגידוליהם. המומחים מכוונים לכיוון של עיבוד ראשוני של התוצרת, כדי להגדיל את ערכה. בעבור גבינת עזים, למשל, מקבלים מחיר גבוה בהרבה מאשר בשביל חלב בלבד".

עוד הוא אומר שבטוסקנה מציעים החקלאים סדנאות בישול ויש גם סוג של תיירות שבו התיירים מבלים את חופשתם כחלק מהמשק: גרים בו ועושים עבודות קלות, חיים את החיים הכפריים הפשוטים ונהנים מכך.

דותן מספר שהצעדים הראשונים במסגרת הפרויקט היו ביחסים עם איטליה. "אנחנו נסענו אליהם והם באו לישראל ועשו לנו סמינר, למשל בדרכי יין. ואז התוודענו לתאומות והגשנו בקשה לאיחוד האירופי. כבר כיום יושבים בישראל שלושה מומחים, והם עושים הערכה של התוכנית שלנו לפיתוח הכפר ובוחנים אם יש להם הצעות לשיפור. הם יהיו מעורבים בהמשך עם משרד הפנים ומינהל מקרקעי ישראל בנושא תכנון. גם נציגי משרד התיירות מעורבים. אנחנו רואים אתם עין בעין את הדברים ולכן מראש ביקשנו את תמיכתם עוד בשלבים הראשונים".

דותן מספר שהמומחים שעמם נפגשו לישיבות עבודה, הציגו בפניהם גם מבחר של אפשרויות תעסוקה שמקובלים באירופה, כמו חווה שמאפשרת לילדים עם תסמונת דאון מהעיר השכנה לעבוד אצלם, על תקן של חווה לימודית. "זה מקובל והוא חלק מהכנסת החקלאי. הם דיברו, למשל, על מוסך – שאם לחקלאי יש מוסך לתקן את הכלים שלו, מדוע שלא יתקן גם הכלים של אחרים? או מכבסה: ביישוב עם הרבה צימרים, אפשר שאחד מהם יקים מכבסה לכל הצימרים. אז לא בטוח שאלה דברים שאנחנו רוצים בכפר בישראל, אבל בהחלט יש להם רעיונות. דוגמה נוספת היא גידול עצמי של ירקות על ידי אנשים מהעיר השכנה, כך שיוכלו לטפח גינה קטנה. אנחנו בתחילת הדרך".

פחות חקלאים מייצרים ליותר אנשים

התמיכות של משרד החקלאות מצטמצמות כיום למרכזי מבקרים ליד מכוורות, רפתות, יקבים וכדומה. דוגמאות למרכזי מבקרים אפשר למצוא למשל ב"מוזיאון המרציפן" בכפר תבור שבגליל התחתון, המציע תערוכת פיסול ממרציפן עם דמויות מעולם התנ"ך ונושאים נוספים, אולם להקרנת סרט על תהליך ייצור המרציפן, סדנאות יצירה במרציפן ובשוקולד, חנות המפעל שקד התבור ועוד.

בחוות היצרנים בכפר קיש מציגים היצרנים את תוצרתם המקומית. המבחר כולל גבינות צאן איכותיות המיוצרות בשיטות מסורתיות, שמני זית זניים ממטעי המושב, יינות בוטיק מהכרמים ועוד. החווה גם מציעה אירוח על בסיס גבינות ויין באווירה כפרית.

מסעדת השף "סירין", אף היא בכפר קיש, ממוקמת בחצר המשק של בעליה, גדי ודוד ולדמן, החברים באיגוד השפים ומציעה מטבח המשלב חומרי גלם טריים ממרחבי הגליל לבין המטבח הצרפתי הפריזאי, ברמה של מסעדות בתל אביב.

דותן: "זו תעשיה צעירה, שהחלה בשנות ה-80, כי חיפשו מה לעשות עם המשאב הזה של החקלאות. ההתחלות היו צנועות: מישהו העמיד תוצרת למכירה בשירות עצמי. נשים החלו לארח בבתים כמו, למשל, בפסטיבל האוכל במטה יהודה (שמתקיים בימים אלה), במסגרתו אנשים באים לבתים ונשים מבשלות וכלכלת המשפחות והמרחב כולו יוצאים נשכרים. אחרי כמה פסטיבלים, עכשיו כבר יש נשים שפותחות את הבתים לאורך כל השנה. זה דרוש, כי חקלאים רבים נפלטים מהחקלאות, שהיא כיום יעילה יותר, כלומר פחות חקלאים מייצרים ליותר אנשים".

מי שלמדו כיצד להשתמש במוצר שבידיהם הם הקיבוצים. דותן מספר שיש קיבוצים שלמדו שאפשר לעשות עסקים ממה שקרוי קיבוץ. "מביאים ישראלים ותיירים לראות את הקיבוץ, את המפעלים, את בתי האריזה וכדומה. גם מחזקים את המותג ומביאים את האנשים לרצפת הייצור וגם עושים כסף באמצעות מכירת ארוחות צהרים ומזכרות. לדוגמה, קיבוץ גבעת חיים עושה סיורים בקיבוץ גם לקהל מחו"ל. אפילו תיירים שבאים לטיול למקומות הקדושים בנצרת ובירושלים משלבים גם חקלאות. קיבוץ שער הגולן עלה על הטרנד, וגם בקיבוץ מעגן תופרים חליפת אירוח לפי בקשה האורחים".

דיווד קריס, מנהל קשרי עיתונות ומידע של משלחת האיחוד האירופי לישראל, אומר שישראל מקבלת כשני מיליון אירו לשנה לפרוייקטים כאלה, לעומת מאות מיליון אירו בכל שנה למדינות האזור האחרות. לדבריו, בבסיס הפעילות של פרויקט התאומות עומד רצונו של האיחוד להדק את היחסים עם המדינות השכנות לו מסיבות אסטרטגיות ודאגה ליציבות במדינות מסביבו. "לכן זה סוג של סיוע ידידותי. הסיבה הנוספת היא שלאיחוד יש תמיד רצון לקרב את החקיקה או הרגולציה של המדינות סביבו לחקיקה של האיחוד, כששני הצדדים מדברים באותה שפה חקיקתית. האיחוד לא יראה תרומה מיידית מהפרוייקט, חוץ מהידיעה שנוצרו קשרים הדוקים בין מומחים באיחוד לישראל – ובשביל האיחוד האירופי זה מספיק".