יום האישה הבינלאומי: צלע צלע תרדוף

השוני בין המינים לעולם יביא למאבקי כוחות. עצם העיסוק בשאיפה לשוויון מגדרי, הציון של יום האישה הבינאומי, האפליה המתקנת וההימנעות מ'תקרות זכוכית' למיניהן, מחדדים ומדגישים עוד יותר את השוני. אבל אם השוני כבר קיים במילא, ויש מאבק ככורח מציאות, אסור לוותר ויש להיאבק

יום האישה הבינלאומי: צלע צלע תרדוף

השוני בין המינים לעולם יביא למאבקי כוחות. עצם העיסוק בשאיפה לשוויון מגדרי, הציון של יום האישה הבינאומי, האפליה המתקנת וההימנעות מ'תקרות זכוכית' למיניהן, מחדדים ומדגישים עוד יותר את השוני. אבל אם השוני כבר קיים במילא, ויש מאבק ככורח מציאות, אסור לוותר ויש להיאבק

יום האישה הבינלאומי טופף-מתקרב לו בצעדי עקב ענקיים. על מה לכתוב? על נשים משמעותיות בהיסטוריה; על אלה מהן שהשיגו מטרות מגדריות אף-על-פי-כן ולמרות הכול? על נשות ה- A.T.S הארץ-ישראליות שלחמו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה?

ואז, כמו שקורה פעמים רבות, חַבְרָת גורמה אחת זרקה לי עצם (יותר נכון – צלע), ואמרה: "למה שלא תכתבי על איך הכול התחיל, מהצלע של אדם?"

אז כמו שכולנו יודעים, האתוס המגדרי מתחיל כשאלוהים מהרהר בכך שבן אנוש אחד זה אמנם נחמד וטוב, אבל נראה כי טובים השניים מן האחד, ומחליט לברוא עוד אחד, במתכונת קצת שונה– האישה, שתהיה לו עזר כנגדו. איזה יופי!

אלא מאי? גם כשלאלוהים מפיל תרדמה על אדם, נוטל ממנו צלע ובורא מן הצלע את הישות השנייה, או אם תרצו, בלשון המדע של היום, עושה שכפול גנטי לאדם הראשון, הוא לא ממש מתכוון לכך שהיא תהיה שונה ממנו (טוב, אולי רק קצת…). הוא פשוט חושב שהווייה דואלית (שניים במקום אחד) תכניס קצת פלפל, קצת עניין לגן העדן המושלם מדי. ואז, עם הופעת הישות הנוספת, חוה, יהיה נחמד וכיף כפליים.

אלוהים, הרואה כל ויודע כל, יודע שיש כאן פוטנציאל לבלגן, אם משהו רק יעיר כאן דובים ישנים. כי אלוהים יודע מראש שאדם לא היה ממש העתק של חוה. הם היו שונים במראה, במבנה המוח, במערכת הרבייה, אבל הם לא ידעו את זה בהכרה, והכל היה סבבה, על מי מנוחות.

אכילת הפרי האסור של הידיעה (צילום: imagerymajestic / freedigitalphotos.net)

מתי התחיל כל הבלגן? כשמימוש הפוטנציאל האלוהי בדמות הנחש החליט להתערב. הוא, שהיה בו חלק אלוה ממעל, רק בכיוון השלילי, ידע שחוה שונה מאדם. הוא ידע שיש ביניהם המון שוני ושצריך רק טריגר קטן כדי להתניע את הכאוס, את אותו משק כנפי פרפר בסין שמביא לצונאמי באוקיינוס האטלנטי. הטריגר היה הפיתוי, בדמות אכילת פרי עץ הדעת טוב ורע. הטריגר היה אותו לחש-רחש שקט ופָּתְיַינִי של הנחש, ששכנע את חוה לאכול מן הפרי האסור ולהאכיל את בן זוגה. 

כאן, בהופעת הנחש ובאכילת הפרי האסור של הידיעה, ולא בעצם הלקיחה של הצלע מאדם ובשכפולה, טמון האתוס המגדרי. וזאת מכמה סיבות הכרוכות זו בזו, כלפיתת נחש:

א. האכילה מהפרי האסור חושפת בפני אדם וחוה את הידיעה. עד אז הם חיו בסוג של לה-לה-לנד, של חוסר ידיעה כהווייה.

ב. האכילה גילתה להם שיש ביניהם שוני בכל הרמות: פיזי, מנטלי, רוחני. ושוני, בשילוב של מחסור (הלוא הם גורשו מגן העדן), משמעותו מאבק, פוליטיקה, חוסר שקט, ולכן אי אפשר יותר להישאר בגן עדן.

ג. האכילה היתה הפרה של טאבו אלוהי, ולכן אדם וחוה נענשו לא רק בכך שגורשו מגן העדן ובכך שלא יחיו חיי נצח, אלא בעונש ייחודי לכל אחד מהם: האישה תממש את הפוטנציאל שלה ככזאת שיש לה מערכת רבייה המיועדת ללדת, והיא תלד בנים בסבל "בעצב תלדי בנים", ואילו הגבר (החזק, הכוחני) ישיג את לחמו בעבודה קשה.

ומה לכל זה ולימינו אלה? הרבה מאוד…

ראשית, מימוש פוטנציאל כל שהוא, יש לו מחיר, משום שזה מצריך אותנו לצאת מ"גן העדן" (שלפעמים זהו  גן עדן של שוטים), לצאת מאזור הנוחות שלנו. שנית, השוני בין המינים לעולם יביא למאבקי כוחות. עצם העיסוק בשאיפה לשוויון מגדרי, הציון של ימים כמו "יום האישה הבינלאומי", האפליה המתקנת וההימנעות מ'תקרות זכוכית' למיניהן, מחדדים ומדגישים עוד יותר את השוני.

אבל אם השוני כבר קיים במילא, ויש מאבק ככורח מציאות, אסור לוותר ויש להיאבק: על זכויות, על היכולת הישמע, על מימוש חיים טובים יותר, על מציאת דרכי פשרה, על התקרבות.

בכל מקרה, זהו כנראה טבעו של עולם: היכן שיש נשים וגברים, היכן שיש "נחשים" ופיתויים, היכן שיש פוטנציאל ומחסור, היכן שקיים שוני – אין גן עדן…

[related-posts title="עוד בנושא נשים"]

__________________________________________________________________________________

נטלי שוחט

  • נטלי שוחט היא כותבת, עורכת, ארכיונאית ומידענית, בעלת האתר ערוך ומוכן

 

1 Comment

  1. חגי קמרט
    8 במרץ 2013 @ 11:57

    לפי התורה אין הבדל בין זכר לנקבה שניהם שווים בפני האלוהים.
    בראשית פרק ה
    פסוק ב: זָכָר וּנְקֵבָה, בְּרָאָם; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם, בְּיוֹם, הִבָּרְאָם.

    מעבר לכך אין איסור בתורה מצד גבר להסתכל על אישה או מצד אישה להסתכל על גבר
    כמו כן אין איסור על שמיעת שירת נשים בתורה, וגם לא נאמר שאישה צריכה ללכת עם כיסוי ראש.
    הכל בא מפרשנות מגמתית מחמירה של רבנים אשר לדעתי, כלל כלל לא דייקו בכוונת התורה.
    זו אחת מהסיבות למה שקורה היום. שקיימת אפליה בין המינים במגזר הדתי חרדי. אך מובן שיש גם אספקטים נוספים , שהדף לא יספיק כדי להכיל ולדון בכולם

יום האישה הבינלאומי טופף-מתקרב לו בצעדי עקב ענקיים. על מה לכתוב? על נשים משמעותיות בהיסטוריה; על אלה מהן שהשיגו מטרות מגדריות אף-על-פי-כן ולמרות הכול? על נשות ה- A.T.S הארץ-ישראליות שלחמו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה?

ואז, כמו שקורה פעמים רבות, חַבְרָת גורמה אחת זרקה לי עצם (יותר נכון – צלע), ואמרה: "למה שלא תכתבי על איך הכול התחיל, מהצלע של אדם?"

אז כמו שכולנו יודעים, האתוס המגדרי מתחיל כשאלוהים מהרהר בכך שבן אנוש אחד זה אמנם נחמד וטוב, אבל נראה כי טובים השניים מן האחד, ומחליט לברוא עוד אחד, במתכונת קצת שונה– האישה, שתהיה לו עזר כנגדו. איזה יופי!

אלא מאי? גם כשלאלוהים מפיל תרדמה על אדם, נוטל ממנו צלע ובורא מן הצלע את הישות השנייה, או אם תרצו, בלשון המדע של היום, עושה שכפול גנטי לאדם הראשון, הוא לא ממש מתכוון לכך שהיא תהיה שונה ממנו (טוב, אולי רק קצת…). הוא פשוט חושב שהווייה דואלית (שניים במקום אחד) תכניס קצת פלפל, קצת עניין לגן העדן המושלם מדי. ואז, עם הופעת הישות הנוספת, חוה, יהיה נחמד וכיף כפליים.

אלוהים, הרואה כל ויודע כל, יודע שיש כאן פוטנציאל לבלגן, אם משהו רק יעיר כאן דובים ישנים. כי אלוהים יודע מראש שאדם לא היה ממש העתק של חוה. הם היו שונים במראה, במבנה המוח, במערכת הרבייה, אבל הם לא ידעו את זה בהכרה, והכל היה סבבה, על מי מנוחות.

אכילת הפרי האסור של הידיעה (צילום: imagerymajestic / freedigitalphotos.net)

מתי התחיל כל הבלגן? כשמימוש הפוטנציאל האלוהי בדמות הנחש החליט להתערב. הוא, שהיה בו חלק אלוה ממעל, רק בכיוון השלילי, ידע שחוה שונה מאדם. הוא ידע שיש ביניהם המון שוני ושצריך רק טריגר קטן כדי להתניע את הכאוס, את אותו משק כנפי פרפר בסין שמביא לצונאמי באוקיינוס האטלנטי. הטריגר היה הפיתוי, בדמות אכילת פרי עץ הדעת טוב ורע. הטריגר היה אותו לחש-רחש שקט ופָּתְיַינִי של הנחש, ששכנע את חוה לאכול מן הפרי האסור ולהאכיל את בן זוגה. 

כאן, בהופעת הנחש ובאכילת הפרי האסור של הידיעה, ולא בעצם הלקיחה של הצלע מאדם ובשכפולה, טמון האתוס המגדרי. וזאת מכמה סיבות הכרוכות זו בזו, כלפיתת נחש:

א. האכילה מהפרי האסור חושפת בפני אדם וחוה את הידיעה. עד אז הם חיו בסוג של לה-לה-לנד, של חוסר ידיעה כהווייה.

ב. האכילה גילתה להם שיש ביניהם שוני בכל הרמות: פיזי, מנטלי, רוחני. ושוני, בשילוב של מחסור (הלוא הם גורשו מגן העדן), משמעותו מאבק, פוליטיקה, חוסר שקט, ולכן אי אפשר יותר להישאר בגן עדן.

ג. האכילה היתה הפרה של טאבו אלוהי, ולכן אדם וחוה נענשו לא רק בכך שגורשו מגן העדן ובכך שלא יחיו חיי נצח, אלא בעונש ייחודי לכל אחד מהם: האישה תממש את הפוטנציאל שלה ככזאת שיש לה מערכת רבייה המיועדת ללדת, והיא תלד בנים בסבל "בעצב תלדי בנים", ואילו הגבר (החזק, הכוחני) ישיג את לחמו בעבודה קשה.

ומה לכל זה ולימינו אלה? הרבה מאוד…

ראשית, מימוש פוטנציאל כל שהוא, יש לו מחיר, משום שזה מצריך אותנו לצאת מ"גן העדן" (שלפעמים זהו  גן עדן של שוטים), לצאת מאזור הנוחות שלנו. שנית, השוני בין המינים לעולם יביא למאבקי כוחות. עצם העיסוק בשאיפה לשוויון מגדרי, הציון של ימים כמו "יום האישה הבינלאומי", האפליה המתקנת וההימנעות מ'תקרות זכוכית' למיניהן, מחדדים ומדגישים עוד יותר את השוני.

אבל אם השוני כבר קיים במילא, ויש מאבק ככורח מציאות, אסור לוותר ויש להיאבק: על זכויות, על היכולת הישמע, על מימוש חיים טובים יותר, על מציאת דרכי פשרה, על התקרבות.

בכל מקרה, זהו כנראה טבעו של עולם: היכן שיש נשים וגברים, היכן שיש "נחשים" ופיתויים, היכן שיש פוטנציאל ומחסור, היכן שקיים שוני – אין גן עדן…

[related-posts title="עוד בנושא נשים"]

__________________________________________________________________________________

נטלי שוחט

  • נטלי שוחט היא כותבת, עורכת, ארכיונאית ומידענית, בעלת האתר ערוך ומוכן

 

1 Comment

  1. חגי קמרט
    8 במרץ 2013 @ 11:57

    לפי התורה אין הבדל בין זכר לנקבה שניהם שווים בפני האלוהים.
    בראשית פרק ה
    פסוק ב: זָכָר וּנְקֵבָה, בְּרָאָם; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם, בְּיוֹם, הִבָּרְאָם.

    מעבר לכך אין איסור בתורה מצד גבר להסתכל על אישה או מצד אישה להסתכל על גבר
    כמו כן אין איסור על שמיעת שירת נשים בתורה, וגם לא נאמר שאישה צריכה ללכת עם כיסוי ראש.
    הכל בא מפרשנות מגמתית מחמירה של רבנים אשר לדעתי, כלל כלל לא דייקו בכוונת התורה.
    זו אחת מהסיבות למה שקורה היום. שקיימת אפליה בין המינים במגזר הדתי חרדי. אך מובן שיש גם אספקטים נוספים , שהדף לא יספיק כדי להכיל ולדון בכולם

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן