השימוש בבשמים ובתמרוקים הוא עתיק יומין. תהליך הפקת הבשמים היה ידוע כבר לפני יותר מ- 4,000 שנה. הקדמונים הפיקו בשמים משרף של עצים והשתמשו בהם בעיקר להרחיק יתושים ופרעושים. המצרים השתמשו בפרחי בושם ליצור שמני עיסוי והכנה לחניטה. בהודו השתמשו בצמחי הבושם לחניטה ולפולחן.
עם גילוי האלכוהול על-ידי הערבים במאה ה-14, החלה תעשיית הבשמים להתפתח. מראשיתו היה הבושם מוצר יקר ערך, שנתפש כדבר מותרות. גם לאחר שהופקע משימושם הבלעדי של המעמדות הגבוהים, עדיין נחשב הבושם למוצר יוקרתי ואנין.
הבושם נאגר במגוון אינסופי של בתי קיבול, שהעידו על דימיון וביטאו את נטייתם להידור ועידון של בעליהם האמידים. מעבר לייעודם הראשוני – לשמור את תכולתן היקרה – נועדו צלוחיות הבושם לענג את המביט בהם. בקבוקי בושם אף נענדו על הגוף כחלק מן הלבוש או כתכשיט. אחרים שימשו חפצי נוי. הזכוכית על תכונותיה הייחודיות – אטימות וחוזק – התאימה להיות בית קיבול לנוזל הריחני. מאז הופעתו הראשונה באלף השני לפני הספירה, תפס מיכל הזכוכית את מקומן של צלוחיות הבושם שעוצבו מחומרים כמו זהב, כסף, אבנים יקרות למחצה, צדף, ענבר, חרסינה ועוד. מיכלים אלה שיקפו אופנות משתנות ועיצובם היה קשוב לצרכים (תנאי היגיינה ירודים) ולאמונות שרווחו באותה תקופה (סגולות הגנה נגד עין הרע).
בקבוקי בושם יוצרו לראשונה במאה ה-16. במאה ה-18, כאשר נפוץ השימוש בבשמים נוזליים, הגיע לשיא ייצור בקבוקי הבושם. במהלך המאה ה-19 זכתה תעשיית הבשמים לתנופה חסרת תקדים כאשר התמציות הסינתטיות היוו תחליף לתמציות הטבעיות היקרות והנדירות. תור הזהב של בקבוקי הבושם, המאה ה-20, התאפיינה במגוון עצום של בשמים ובקבוקים מעוצבים. במאה ה-20 נכנסו, לראשונה, מעצבי האופנה לתחום הבישום. עד אז היה התחום נחלתם הבלעדית של בשמים מקצועיים.
בשמים שניחוחם זוהה באופן מובהק עם מקורות בעולם החי והצומח נזנחו למען שילובים ריחניים שאינם מצויים בטבע. שינוי זה תרם ליצירתיות במתן שמות לבשמים שעד אז היו מדויקים והעידו על רכיבי הניחוח. המאה ה-20 יכולה להיחשב לעידן הייצור ההמוני של בקבוקי הבושם, אך יחד עם זאת נוצרו בה אחדים מהבקבוקים המיוחדים של תולדות הבישום.
בתחילת המאה חלו שתי התפתחויות העתידות לשנות את פניו של ענף הבשמים: תגליות חדשות בתחום הכימיה, כמו פיתוח האלדהידים – תחליפים מלאכותיים לתמציות הריח הטבעיות, גיוונו את טווח הריחות הסינתטיים והוזילו את עלויותיהם, ובמקביל, תעשיית הזכוכית הפכה ממוכנת וייצרה באיכות טובה יותר ובהיקף רב יותר. כתוצאה מכך, הפכו הבשמים לנחלתם של רבים ותעשיית הבשמים פרחה, פורחת ומשגשגת. במשך השנים נרקחו ריחות רבים מסוגים שונים ועוצבו בקבוקים מדהימים לבושם.
בעשורים האחרונים של המאה ה-20 החלו להפריד בין בשמים המיועדים לנשים לבין אלו המיועדים לגברים. עם זאת, בשלהי מאה זו הוציאה מהפכת המינים את הבשמים מהארון והם איבדו את זהותם המינית (הפכו "יוניסקס"). כך, ניתנה לגיטימציה לגברים להשתמש בבשמים נשיים ולנשים – להשתמש בניחוחות בעלי אופי גברי מובהק. גם הנוסטלגיה פולשת לתחום הבישום ובלי שנרגיש מתמלאים המדפים בבשמים שנותנים כבוד לפירמידת הריח ולתמציות יוקרתיות. בדינמיקה של פריחת הבשמים משתלבים בתי אופנה מיתולוגיים, מעצבים צעירים, דוגמניות, זמרות, אלילי נוער ושחקניות קולנוע.
ואצלנו, חג הפסח נחשב לחג הבשמים והאביב היא תמיד עונת ההתחדשות, לכן זוהי תקופה טובה להתעדכן בניחוחות חדשים.
* * *
אלי
10 במרץ 2013 @ 0:44
תודה על הכתבה,
אגב המחירים של בשמים בארץ במבצעים או באתרי האינטרנט כל השנה הם ממש זולים ביחס לחו"ל ואפילו מהדיוטי פרי