מאת : טובה אבן חן 

ניסיון של בעל להתעלם מזכויותיה הרכושיות של אשתו לה היה נשוי 40, סוכל על ידי בית המשפט בימים אלה, שנים רבות לאחר פטירת שני בני הזוג. מדובר בבעל ואישה, שנישאו בשנת 1953 ולא היו להם ילדים. ברשותם היו 3 נכסים עיקריים: דירה בגבעתיים, דירה בתל אביב ושטח בת"א שנמכר ועליו נבנה בניין.

בהיעדר ילדים, העביר הבעל, טרם פטירתו, את השטח לאחיו ואת הזכויות בדירות לשני אחייניו. במקביל, הוא ציין בצוואתו כי יש לאפשר לאשתו לסיים את חייה בביתם  בגבעתיים

הבעל נפטר בשנת 1991 והאישה, שמעולם לא ניהלה את הכספים ולא הייתה לה שליטה על מה שקורה, לא חשבה כי ההתנהלות אינה תקינה עד אשר עברה לדיור מוגן ורצתה לקבל סיוע כספי מהאחיינים בין אם בדרך של השכרת הדירה בה התגוררה או דרך אחרת.  אך האחיינים סירבו לעשות כן ומימון האישה בדיור המוגן – בשעה שהיא בעלת מחצית מהנכסים שהועברו לקרובי בעלה – נעשה על ידי משרדי הבריאות והרווחה.

לבסוף נודע לאשה כי זכאית למחצית מהזכויות הרכושיות ובשנת 2000 היא הגישה תביעה נגד האחיינים. ב-2001 היא נפטרה ויורשיה (אחייניותיה) נכנסו לנעליה כממשיכות את התביעה.

באמצעות עו"ד רות דיין וולפנר, ניהלו יורשות האישה מאבק ארוך בן 10 שנים שבסיומו פסקה השופטת  בית משפט לעניני משפחה בתל אביב כי הוכח שהאישה היתה אישה צנועה ופשוטה, מבודדת וסגורה חברתית שהיתה נתונה לתלות כלכלית מוחלטת בבעל, תוך פערי כוחות עצומים ביניהם. המנוחה לא היתה מודעת לזכויותיה הכלכליות במשך השנים ואף הוטעתה לחשוב שאין לה כל זכות בנכסים. אחיו של הבעל היה מודע ולקח חלק בנישולה של האישה ובפרט בהעברת המגרש אליו תוך הסתרת הנכס מהאישה. בכך דחה בית המשפט גם טענות של  אחי הבעל כאילו מאז ומעולם היו היחסים בין בני הזוג קשים וכאילו חיו בנפרד כל זמן נישואיהם.

בית המשפט פסק כי על פי חזקת השיתוף זכאית האישה – ולאחר מותה יורשיה – זכאית למחצית הדירה בגבעתיים ולרבע מהזכויות בדירות שנבנו על המגרש בת"א. בנוגע לדירה בת"א, הוכח שהבעל המנוח קנה אותה בכסף שהיה לו לאחר שמכר דירה בפ"ת ושהייתה שייכת לו טרם נישואיו, ולכן ליורשי האישה אין זכויות בה.