Skip to content

בוריס גודונוב באופרה: לא מרגש

אווירה מצמררת? עלילה דרמטית? אש יוקדת? לא הפעם. אם כבר מעלה האופרה הישראלית סאגה כה מרשימה ומרתקת מוזיקאלית, חבל שהיא עושה זאת בבימוי מתחכם ויהיר העוקר מהמוזיקה את עוצמתה. רוב הזמרים, לעומת זאת, הרשימו בשירתם
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

בביצוע של האופרה "בוריס גודונוב" באופרה הישראלית לא היה מאומה מהאווירה המצמררת של רצח הילד דימטרי – יורש העצר שאת מקומו תפס הבויאר בוריס גודונוב, שהמליך עצמו תחתיו. הביצוע השליו, תחת שרביטה המקצועי של המנצחת הקנדית קרי-לין וילסון, נשמע יותר כהרצאת אירועים מלומדה.

עייפות החומר. צילום: יוסי צבקר

תולדות המדינה הרוסית של ניקולאי קרמזין היא שהכתיבה את מהלך האופרה מאת מוסורגסקי ע"פ הטרגדיה של פושקין. עלילה דרמטית עם פתיח נוטף דם וסיומת מצמררת כאשר בוריס מאבד את שפיותו, ואילו מצפונו הנוקף בו גורם לו להזות בתעתועי דמיונו כאילו דמות הילד הנרצח רודפת אחריו עד למותו.

הסצנות וקטעי המוזיקה היו עשויים למשעי, אך המוטיב השולט היה – שלא חוברה להן יחדיו וללא נביעה הכרחית של קטע אחד ממשנהו. צריך בכל זאת להיות מובן לקהל הצופים על מה ולמה נוקף מצפונו של הצאר.

תרם לאווירת הקרירות הבימוי הסגפני והתפאורה האפרורית של הבמאי הגרמני פרידריך מאייר אורטל, שלמעט סצנת החתונה הססגונית ותמונת הארמון הזוהר באור יקרות לבן ובו כדור בדולח של אטלס מסתובב, היה מעיק בשיממונו.  ואולי עייפות החומר שהקרינה שירתו של הבס הגרוזי הנודע פאטה בורצ'לדזה.

לפני 19 שנה כאשר חנכה האופרה הישראלית  את משכנה העלתה ביצוע דרמטי סוחף לאופרה. ניתן היה לחוש בעליל ברעב ובמצוקה של ההמון הזועם ברוסיה, באכזריותו המנוכרת של השלטון מזרה האימים ובביעותים של תעתועי דמיונו של בוריס.

בביצוע הזה קשה היה לחוש בזעם ובחלחלה. במקום זאת בלט הפן האירוני הגרוטסקי. דמויות דיוקני העריצים – משושלת בית רומנו ועד סטאלין ופוטין של זמננו הופיעו במרקע. הבויאר, שחשף בסיומת את אחוריו לבוריס גודונוב, ללמדך פרק בהלכות זלזול בעריץ שפג תוקפו – כל אלו לא שכנעו ולא יכלו לבוא תחת שירה מצמררת.

אווירה קרירה, תפאורה אפרורית. צילום: יוסי צבקר

מי שכן שלט בערב זה הוא מודסט מוסורגסקי עצמו – מהפכן שיצר סגנון חדש של רצ'יטטיב משולב עם נעימה לירית כובשת, אך רחוקה מרחק שנות אור ממתיקות צמיגה ומלכנכוליה כרומטית סלאבית. החל מהפתיח של הלייטמוטיב בכלי הנשיפה, שעובר לגרסת פוגה בתזמורת ומעמיד את זעמו של העם הרעב כבר בפתיח – היה ברור שהמנצחת הקנדית שולטת היטב בתזמורת. אלא שאיטיות המקצבים הממלכתית בגרסתה עקרה את האש היוקדת.

כדי להבליט את אופל העלילה הסבוכה ייעד מוסורגסקי את האופרה בעיקר לקולות בס. מי שהיה נפלא בשירתו המצמררת היה דווקא ולדימיר בראון משלנו, שהיטיב לגלם את הנזיר פימן. מרשים וכובש בשירתו היה הבס מיכאיל קוללשווילי, שגילם בכישרון רב את תפקיד הנזיר הנודד ורלאם. הטנור פליקס ליבשיץ גילם בכישרון רב ובדרמטיות את תפקיד השוטה.

הסופרן מזיה ניורדזה גילמה בכישרון רב את תפקידה של מרינה מנישק האורגת תככים, וסבטלנה סנדלר משלנו הייתה בעלת פונדק כובשת בשירתה.  מעל הכול הצטיינה בשירתה ובמשחקה המקהלה, שתחת שרביטו של איתן שמייסר נאלצה להתפתל על הבמה במגוון יכולות אקרובטיות.

אם כבר מעלה האופרה הישראלית סאגה כה מרשימה ומרתקת מוזיקאלית, חבל שהיא עושה זאת בבימוי מתחכם ויהיר העוקר מהמוזיקה את עוצמתה.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן