Skip to content

מפגינים מול הרכבת בנהרייה: "אין חיילים? לא נוסעים"

בהפגנת מחאה נגד הדרת חיילים מהרכבת בנהרייה חסמו המפגינים את נתיב הנסיעה. נהגים עצרו וצפרו בהזדהות. המשטרה גילתה איפוק
פחות מדקה זמן קריאה: דקות

בהפגנת מחאה נגד הדרת חיילים מהרכבת בנהרייה חסמו המפגינים את נתיב הנסיעה. נהגים עצרו וצפרו בהזדהות. המשטרה גילתה איפוק

מאת אליק מאור

הורים  לחיילים, אנשי מילואים ופעילי מחאה, הפגינו הבוקר בכניסה לתחנת הרכבת בנהרייה. המפגינים קראו לנוסעים להימנע מנסיעה מרכבת שמדירה ממנה חיילים. הם נשאו שלטים וראו: "ביבי – רד לרכבת מהרכב הצמוד" ו"אין חיילים? לא נוסעים."

צדק חברתי לחיילים. הפגנה של הורים, מילואימניקים ופעילי מחאה בנהרייה (צילום: אליק מאור)

הורים רבים הגיעו עם בניהם ובנותיהם החיילים לרכבת ונתנו להם כסף לנסיעה ברכבת. "איזה ממשלה דפוקה", אמרה אורית שהגיעה מכרמיאל, "אני לליכוד יותר לא אצביע, ראש ממשלה שנותן לברק להשתולל על חשבון החיילים, כדי שיקבל לידיים שלו תקציב, הוא לא יהיה ראש הממשלה שלי". המפגינים חסמו מעת לעת את נתיב התנועה לרכבת. "צדק חברתי לחיילים", קראו המפגינים.

הנהגים מצידם גילו איפוק וצפרו לאות הזדהות עם המפגינים. רבים מהם הוציאו יד עם הבוהן כלפי מעלה לאות הבנה לפקקים שנוצרו. משטרת נהרייה  גילתה איפוק ושוטריה אפשרו מעת לעת את חסימות הכביש, שיצרו פקקי תנועה.

4 Comments

  1. זאדק
    22 בינואר 2012 @ 18:29

    הפוסט הקודם הוא סאטירה מוחלטת, וכל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט

  2. זאדק
    22 בינואר 2012 @ 18:28

    הלכתי ליאיר נווה, אמרתי ״יאיר, יאיר, אימא שלך נפקנית?״ (במבטא ערבי)
    הקוף הקטן הסתובב וישר דרך את המקוצרר. לקח לו זמן לקלוט שאני בכלל לא ערבי, סתם מזרחי שמן עם זקן. ממש ראיתי בעיניים הקטנות שלו את ההתלבטות שלו אם לירות או לא, אחרי הכול, איזה ערבי יגיד נפקנית? לבסוף הוא הוריד את האצבע מההדק.
    ״למה ככה יא טומטום מסריח?״ הוא ענה לי.
    עניתי לו, ״למה אתה לא נותן לחיילים לנסוע ברכבת? לא מגיע להם גם לשיר ׳הנה באה הרכבת בואו חיילים לשבת?…" הוא לא ענה לי.
    תענה לי יא מניק!״ צרחתי עליו.
    ראיתי איך הוא נעשה אדום בפנים מרוב כעס, כמו שרק אלו ששינו את שם המשפחה שלהם ממנהיים לנווה יכולים להיות (כל השאר פשוט מתפוצצים, אבל לעולם לא תתפוס מנהיים מתפוצץ).
    ״זה חוסך עשרים וחמש מיליון שקל יא מפגר״ הצליח לענות בקושי, עם קול חנוק.
    אני מפגר? אני לא פראייר אני, למדתי חשבון אצל כוכבה בכיתה ו׳. ״מה תעשה עם 25 מיליון יא דרדס?״ הקשיתי עליו.
    ״מי ישלם את הפנסיה של כל הנגדים שאחראים על זה שהחיילים לא ייסעו ברכבת? מי ישלם משכורת לכל הפקידים שמזמינים אוטובוסים ליום ראשון? מי ישלם על האוטו הצמוד שלי? הא? אתה יודע כמה עולה שנה של עבודת מטה? תענה לי עכשיו אתה!״
    לא עניתי. במקום זה לקחתי לו את המקוצרר ודפקתי לו עם הקת בראש. לא בכוח, ככה בסבבה. הוא נפל על הרצפה ותחיל לבכות כמו ילד.
    "יש…לך…מזל…שיהודי לא יורה ביהודי…." סינן תוך כדי בכי.
    נתתי לו עוד אחת, אולי הוא סופסוף יבין.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן