לא מתקרבת אל התחנה המרכזית / נילי דגן    ספר שירים חדש, שלישי במספר למשוררת ולרוח החיה מאחורי לא מעט פרויקטים הקשורים לשירה ישראלית. נעים לדעת שעדיין יוצאים כאן ספרי שירה בכריכה עבה ומהודרת ממש, כאילו מישהו ביקש לכבד את השירים ויהי מה. השירה של נילי דגן נגישה, יפה וחכמה. היא מצלמת פיסות מציאות והופכת אותן למילים. בין היתר מצאתי בין הדפים את השיר הבא שנכתב עוד לפני מערכת הבחירות האחרונה ונדמה כי אין אקטואלי ממנו: כל הסימנים מראים שהקיץ הקיץ / העולם סופני ועולם חדש נולד / לבוש בג'ינס וחולצת טי מודפסת / כתוב עליה: 'יש עתיד'. (יש עתיד, עמוד שמונה)

(לא מתקרבת אל התחנה המרכזית מאת נילי דגן, הוצאת אבן חושן, 64 עמ')

הנער האבוד / תומס וולף   אחד מאותם מקרים שבהם קיים קושי אמתי בתמצות מהות הספר לכארבע-חמש שורות כאלו אשר מתנוססות על כריכות אחוריות. זו נובלה בת ארבעה פרקים המוגשים על ידי ארבע דמויות שונות, כולן מאותה משפחה, המתמודדים עם מות בנם בן ה-12. סיפור ילדות, אולי התבגרות, אולי הזדמנות להשקיף על תקופה ועל זמן (חגיגות מכירת לואיזיאנה לארה"ב על ידי צרפת).  לא פחות מעניין מהספר הוא סיפורה של ההוצאה בה רואה אור הספר. הוצאת זיקית שהחלה לפעול בשנה האחרונה ועד עכשיו ראו בה אור שלושה ספרים מסרבת לשחק את המשחק המקובל, ומפיצה את ספריה בחנויות פרטיות בלבד ללא מבצעים. והחדשות טובות -המהדורה הראשונה אזלה לפני ימים אחדים. השנייה בדרך.

(הנער האבוד מאת תומס וולף, תרגום: עודד וולקשטיין, הוצאת זיקית, 124 עמ')

 הבן של ישו / דניס ג'ונסון  אחד עשר סיפורים קצרים של הסופר שהתפרסם בעיקר בעקבות "עץ עשן" שעסק במלחמת וייטנאם והיה לאחד הרומנים המלחמתיים המדוברים. קובץ הסיפורים פורסם בארה"ב בשנת 1992 ונחשב לאחד מקבצי הסיפורים הטובים שיצאו שם. עם חלוף השנים הפך לספר פולחן ובשנת 1999 אף זכה לעיבוד קולנועי. הסיפורים כולם מסופרים בגוף ראשון על ידי בחור צעיר שהקורא אינו יודע את שמו. האירועים המתוארים חורגים לעתים מהמסגרת הראליסטית, ועל אף שכל אחד מהם עומד בפני עצמו, נדמה כי הם חלקים בשרשרת ארוכה של התרחשויות. ייתכן שבעריכה אחרת ניתן היה להפוך את אוסף המילים הנהדר הזה לרומן.

(הבן של ישו מאת דניס ג'ונסון, תרגום: ארז שוייצר, הוצאת בבל, 152 עמ')

  עד כאן / ליונל שרייבר בקצב בו יוצאים כותרים חדשים לשוק קשה לקרוא לספר שיצא אל החנויות לפני כשלושה חודשים חדש, ובכל זאת. הסיפור הוא סיפורם של שני זוגות שהחיים מפתיעים אותם בצורה לא נעימה ומזמנים להם התמודדות עם מערכת הבריאות האמריקאית, ועם הממסד האמריקאי בכלל. ספרה הנודע ביותר של שרייבר "חייבים לדבר על קווין" היה לא פחות ממעולה. שרייבר מצליחה לספר סיפורים לכאורה יום יומיים, כאלו שאנו קוראים עליהם בעיתון לא אחת, בצורה נהדרת. הדמויות שלה תמיד מעוררות מחלוקת, כמעט תמיד קשות לעיכול ותמיד מציבות בפנינו מראה מטרידה. בנוסף היא עושה זאת גם עם לא מעט הומור ותוך כדי נקיטת עמדה ביקורתית משל עצמה.

 (עד כאן מאת ליונל שרייבר, תרגום: מיכל גורן, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 464 עמ')

 אבי ואמי / אהרון אפלפלד רומן חדש לאחד הסופרים הישראלים הפוריים והמוערכים ביותר. אפלפלד לוקח אותנו למסע בזמן, נופש בהרי הקרפטים יחד עם הוריו, ערב פרוץ מלחמת העולם השניה, תקופה קצרה של אושר רגע לפני הגיהנום. כמו תמיד אפלפלד מתאר את הדברים כפי שהם, בצורה חדה ומדויקת אך ללא פרשנות. הוא נמנע ממלודרמות ומתיאורים קיצונים ויותר מכל מעידה על כך עובדה מדהימה אחת: בכל ספריו, אשר עסקו רובם ככולם במלחמת העולם ובתקופה שקדמה לה, לא תמצאו את המילה שואה ושום סימן קריאה. נקודות אלו אולי יותר מכל מעידות על סגנונו של אהרון אפלפלד.

 (אבי ואמי מאת אהרון אפלפלד, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 296 עמ')