יו"ר הפרלמנט הירדני, טאהר אל-מסרי, דחה את איגרת הברכה ששלח לו יו"ר הכנסת, ראובן (רובי) ריבלין, לרגל השנה האזרחית החדשה והשיבה לשגריר ישראל בעמאן, דניאל נבו. האם הסיבה היא רק אזכור ירושלים כבירת ישראל באיגרת?

מאת צבי זינגר ואסף דוד

יו"ר הסנאט הירדני, טאהר אל-מסרי, דחה את איגרת הברכה ששלח לו יו"ר הכנסת, ראובן (רובי) ריבלין, לרגל השנה האזרחית החדשה והשיב אותהבאמצעות משרד החוץ הירדני לשגריר ישראל בעמאן, דניאל נבו.

את האיגרת, ששלח לכל ראשי בתי הנבחרים בעולם, וביניהם ליו"ר הסנאט הירדני, פתח ריבלין בברכה מירושלים "בירת ישראל". באיגרת הוא תיאר את כמיהתו בת אלפי השנים של העם היהודי לשלום, את האתגרים המוטלים לפתחה של מדינת ישראל, ועמד על חשיבותם של היסודות הדמוקרטי והיהודי של מדינת ישראל.

לאחר קבלת האיגרת מתח אל-מסרי ביקורת חריפה על הנאמר בה, בטענה שמדובר בין היתר באמירות גזעניות, בהשקפות אומללות, בהטעיות ובטענות בעלות צביון פוליטי גרידא. אל-מסרי מחה גם על אופן קבלת האיגרת, ובמכתב ששלח למשרד החוץ הירדני הדגיש כי כללי הפרוטוקול מחייבים העברת איגרת כזו דרך המשרד. משרד החוץ הירדני העביר את האיגרת חזרה לדניאל נבו, שגריר ישראל בעמאן, בצירוף ביקורת על תוכנה שאינו עולה בקנה אחד עם עמדתה של ירדן.

ריבלין, שהיה בדרכו לישראל מאירלנד, עצר לחניית ביניים ובליקור רשמי בלונדון. בצאתו מהפגישה עם עמיתתו, יו"ר בית הלורדים האנגלי, הברונית פרנסס ד'סוזה, הגיב ריבלין לדברים, ואמר: "הרעיון הציוני איננו מכוון נגד האסלאם או כלפי מדינות ערב. אנו חיים אלה בצד אלה, היחסים עם ירדן חשובים לישראל ובמסגרתם אנו מסכימים גם שלא להסכים. אשמח ללבן את הדברים באופן בלתי אמצעי עם יו"ר הסנאט הירדני".

באיגרת הברכה לראשי הפרלמנט, אמר ריבלין בין היתר את הדברים הבאים: "מירושלים, בירת ישראל, אני שולח לכם, לכל חברי הפרלמנט ולאנשי ארצכם, איחולים חמים לרגל השנה החדשה, שנת 2012. השנה החדשה היא הזדמנות להתבונן פנימה ולבקש משאלה. המשאלה שלנו, עמיתיי היקרים, מתמצה במילה אחת, שהיא התמצית והמהות של כל חלומותינו, והמילה הזאת היא שלום".

ריבלין התייחס לאתגרים המוטלים לפתחה של מדינת ישראל, וכתב: "אנו יודעים כי חלומות בלבד לא יביאו את השלום. האתגרים העומדים בפני ישראל בשנים האחרונות הם רבים ומסוכנים: מאנטישמיות לניסיונות דה-לגיטימציה של ישראל בקהילה הבינלאומית; מהתקפות הטרור על אזרחים ישראלים מצד חמאס וחיזבאללה ועד לפרויקט הגרעין האיראני והקריאות להשמדתה של ישראל; מסירובם של הפלסטינים לנהל מו"מ ישיר ועד ל"אביב הערבי", שעתידו עדיין לוט בערפל. לצערי, ישנם כאלה בקרב משפחת האנושות המוקירים את המוות יותר מאשר את החיים. הנשק שלהם הוא טרור והם משתמשים בו כנגד כולם. הם פועלים תחת שמות שונים: אל-קאעדה, ג'יהאד איסלאמי, אבל הם כולם אותו הדבר. אם ברצוננו לחיות, עלינו לפעול יחד, בשיתוף פעולה, כנגד המבקשים את רעתנו".

בהתייחס לאופייה הדמוקרטי והיהודי של מדינת ישראל, אמר ריבלין: "ישראל היא מדינתו של העם היהודי. יש בתוכה מגוון דתות, תרבויות וקהילות אתניות שחיות יחד. אנו גאים בכך, כפי שאנו גאים ומתגאים ביסודותיה הדמוקרטיים החזקים של ישראל. לצערי, שכנינו מסרבים לקבל את ישראל כמדינתו של העם היהודי. יתרה מכך, נעשים ניסיונות להחליש אותנו מבפנים, אם באמצעות נטיעת ספקות באשר לאופייה הדמוקרטי של ישראל ואם באשר לצביונה היהודי. ואולם, אנו נחושים לעמוד איתן כנגד ניסיונות אלה, תוך הגנה בלתי מתפשרת על ערכיה של מדינת ישראל. שני הפנים הללו הם בלתי נפרדים: לא נתפשר, לא על אופייה הדמוקרטי של המדינה ולא על אופיה היהודי".

טאהר אל-מסרי המשמש יו"ר הסנאט הירדני מאז דצמבר 2009, משתייך למשפחת אל-מסרי הידועה שמוצאה משכם. הוא פוליטיקאי ירדני ותיק ומנאמני המלך חוסיין ששחמש כשר החוץ ולאחר מכן כראש ממשלה בראשית שנות ה-90. הוא נחשב לאחד מהפוליטיקאים הקרובים למלך עבדאללה ומסיבה זו, בין השאר, מונה ליו"ר הסנאט – בית הנבחרים העליון בירדן. עמדתו ביחס להסכם השלום בין ירדן לבין ישראל, ולתהליך השלום הישראלי-פלסטיני, מתונה ופרגמטית, ומסיבה זו דחייתו את האיגרת של ריבלין מפתיעה. נראה כי המניע לכך הוא המוניטין של ריבלין כפוליטיקאי ואידיאולוג של מחנה הימין בישראל, המחזיק בעמדות מטרידות מבחינת הירדנים, גם אם מעט מעורפלות בשנים האחרונות, ביחס לירדן ולהיותה "מדינת הלאום" הפוטנציאלית של הפלסטינים.