"אפילו מי שלא מאמין לנתניהו צריך לדעת שאם שר האוצר נכשל, הוא לוקח את ראש-הממשלה איתו. אם לא נצליח לחלץ את כלכלת ישראל מהבוץ העמוק בו היא נמצאת (ובכל יום שעובר מתברר לי לחרדתי עד כמה הוא עמוק), נתניהו ייפגע לא פחות ממני. הצורך לעבוד טוב יחד הוא אינטרס משותף לשנינו, ואינטרסים הם דבר חזק מאוד".

כך מסביר שר האוצר המיועד, יאיר לפיד, מדוע הסכים לקחת על עצמו את משרד האוצר. בגילוי לב הוא מפרט, בעמוד הפייסבוק שלו, את הסיבות שבגללן לקח את האוצר. "בתקופה של קיצוצים", הוא כותב, "אני לוקח בחשבון שיהיו אנשים רבים שיכעסו או יתאכזבו. זה מצער אותי כמובן, אבל אני לא מוכן לתת לזה לנהל את פעולותי או לשנות את מטרותי".

ואלו דבריו של יאיר לפיד. לא נגענו:

"התגובות על המינוי שלי לשר האוצר התחלקו לשלוש קבוצות:

"הקבוצה הראשונה הייתה של אנשים שפשוט בירכו אותי. הם עשו זאת בזהירות, הביעו חשש מסיכויי ההצלחה, אבל אמרו שהם סומכים עלי ומעריכים את העובדה שאני הולך בעיניים פקוחות למקום הקשה ביותר בפוליטיקה הישראלית.

"אני מודה להם.

"הקבוצה השנייה הייתה של אלה שהודיעו לי שיצאתי מדעתי. שנתניהו עבד עלי, שזוהי מלכודת דבש (לא שהבנתי איפה הדבש), שמדובר בבית קברות פוליטי, שאין לי סיכוי להצליח ואני אאבד את כל הנכסים שצברנו בבחירות ואהפוך לאדם השנוא בישראל – לא בגללי חלילה, אלא מפני שזה מה שתמיד קורה לשר האוצר, בעיקר בתקופה של גזירות.

"אני לא הולך להיכנס איתם לויכוח, כי כוונותיהם אינן רעות ונדמה לי שהם בעיקר חוששים לי, אבל נדמה לי שזה לא יהיה מוגזם לבקש קצת יותר קרדיט: תניחו לפחות שידעתי מראש מהם הסיכונים הכרוכים בעניין.

"אני מכיר כמובן את התיזה המתוחכמת לפיה נתניהו הציע לי את המשרד כדי שאכשל וכך יוכל להפטר מיריב פוטנציאלי, אבל כמו רוב תיאוריות הקונספירציה גם זו אינה מחזיקה מים. אפילו מי שלא מאמין לנתניהו צריך לדעת שאם שר האוצר נכשל, הוא לוקח את ראש-הממשלה איתו. אם לא נצליח לחלץ את כלכלת ישראל מהבוץ העמוק בו היא נמצאת (ובכל יום שעובר מתברר לי לחרדתי עד כמה הוא עמוק), נתניהו ייפגע לא פחות ממני. הצורך לעבוד טוב יחד הוא אינטרס משותף לשנינו, ואינטרסים הם דבר חזק מאוד.

"מעבר לזה, איני חושש לעשות מהלכים שיפגעו בפופולאריות שלי.

"להיות פופולארי זה כיף גדול, אבל זו לא מטרה. אם אתחיל לשאול את עצמי לפני כל החלטה אם זה לא יפגע בפופולאריות שלי – לא אעשה החלטות.

"אחד הדברים הכי מסוכנים שיכול אדם לעשות, הוא להתחיל להיזהר יותר מדי. תפקידי אינו להיות פופולארי, אלא להנהיג.

"בקמפיין נהגתי לומר לאנשים, שמנהיגות פירושה שאתה מפיח באנשים תקווה, ואז גורם להם לעבוד יחד כדי לגרום לה להתממש. זו דרך ארוכה, לעתים מייסרת, ובתקופה של קיצוצים אני לוקח בחשבון שיהיו אנשים רבים שיכעסו או יתאכזבו. זה מצער אותי כמובן, אבל אני לא מוכן לתת לזה לנהל את פעולותי או לשנות את מטרותי.

"מה שמוביל אותי לקבוצה השלישית.

"אלו האנשים שאמרו, בפשטות, 'למה האוצר?'

"בדרך כלל היו גם שאלות המשך: למה לא התעקשת על החוץ? למה לא שר פנים מורחב? מה בעצם מכשיר אותך לתפקיד? היות ואינך כלכלן, האם לא עדיף היה להביא איש מקצוע מבחוץ?

"כל אלה שאלות לגיטימיות.

"התשובה היא שאחרי שבחנתי את האפשרויות שוב ושוב, לא יכולתי להמלט מהמסקנה שכל תפקיד אחר פירושו שאני עושה לעצמי הנחות.

"כן, במשרד החוץ (שבמילא לא יכולתי לקבל אותו) כנראה כיף יותר.

"כן, במשרד הפנים הייתי חוטף פחות ביקורת.

"נכון, אני לא כלכלן.

"אבל הלכתי לבחירות עם הסיסמא 'איפה הכסף', כנציגו של מעמד הביניים הישראלי, וזו אמירה שמחייבת אותי. משרד האוצר זקוק כמובן לכלכלנים מוכשרים – יש בו לא מעטים כאלה, וחלק מתפקידי יהיה לכנס סביבי את אנשי המקצוע הטובים ביותר בישראל, ולגרום להם לעבוד ביחד. אולם על כסא שר האוצר לא צריך לשבת מומחה חיצוני, אלא פוליטיקאי שיש מאחוריו כוח פוליטי משמעותי.

"רק פוליטיקאי יוכל לעמוד בכל מסכת הלחצים שמפעילות המערכות השונות על משרד האוצר; רק פוליטיקאי יכול – וצריך – לקבוע סדר עדיפויות לאומי; רק פוליטיקאי מסוגל להיאבק על סעיף בתקציב אל מול כל הפוליטיקאים האחרים; רק פוליטיקאי שאינו תלוי באף אחד יכול לעשות את מה ששר האוצר צריך לעשות כל יום, כל היום – להגיד "לא."

"שר האוצר הוא אדם שמנהל מלחמה יומיומית כדי להגן על כלכלת המדינה ועל האזרח. במקרה שלי, שר האוצר יהיה גם אדם שינהל מלחמה יומיומית כדי להגן על מעמד הביניים הישראלי שסובל מהזנחה של שני עשורים. זה לא הולך להיות קל, ועוד יהיה יותר גרוע לפני שיהיה יותר טוב, אבל כמו שיודע כל מי שעקב אחרי הקמתה והתנהלותה של 'יש עתיד' – אני איני נוהג לברוח מקרבות".

[related-posts]