מחר שבת – ותשכחו מהקטסטרופה שראיתם בשישי בערב בערוץ 1

אחרי שלוש תוכניות ניתן לומר, ש"מחר שבת", תוכנית הדגל של ערוץ 1 בסוף השבוע בהגשת וילוז'ני ויעקב כהן, היא תאונת עבודה קשה עם מאות אלפי צופים נפגעים, שמתרסקים מול המסך. על אסונות פחות חמורים הקימו ועדות חקירה. אם הייתי ממוצא מרוקני, הייתי שורף את המועדון

מחר שבת – ותשכחו מהקטסטרופה שראיתם בשישי בערב בערוץ 1

אחרי שלוש תוכניות ניתן לומר, ש"מחר שבת", תוכנית הדגל של ערוץ 1 בסוף השבוע בהגשת וילוז'ני ויעקב כהן, היא תאונת עבודה קשה עם מאות אלפי צופים נפגעים, שמתרסקים מול המסך. על אסונות פחות חמורים הקימו ועדות חקירה. אם הייתי ממוצא מרוקני, הייתי שורף את המועדון

אני מודיע בזאת, שבכוונתי לא לשלם את האגרה. אני מוכן ללכת על זה למשפט. אפילו לשבת בכלא. לחלופין אני שוקל להשליך מביתי את מסך הטלוויזיה ולחזור בתשובה. אני לא מוכן שכספי יילך לחברת ההפקה של שלום אסייג, שמפיקה עבור ערוץ 1 בשישי בערב את התוכנית "מחר שבת". מדובר בתוכנית הדגל של הערוץ בסוף השבוע, שמגישים שמואל וילוז'ני ויעקב כהן.

מישהו חטף אירוע מוחי? וילוז'ני ובוגרת "היפה והחנון" (צילום מהמסך)

אחרי שלוש תוכניות אפשר לומר בבירור, שמדובר בעבירה חמורה על החוק מצד הארגון שקורא לעצמו "הערוץ הראשון". התוצאה: תאונת עבודה עם מאות אלפי צופים נפגעים, שמתרסקים מדי שבוע מול מסך הטלוויזיה – ועדיין אוספים את השברים. על אירועים פחות חמורים הקימו ועדות חקירה. אולי זה העונש שמגיע לנו, צופי הטלוויזיה בערב שבת, בגלל שהחרדים לא בקואליציה.

למזלם אינני ממוצא מרוקני. אם הייתי כזה, הייתי שורף את המועדון. כבר מזמן, אפילו בשיא חגיגות המימונה המתוקשרות, לא יצא לי לשמוע בדיחות כל כך תפלות על מרוקנים. ועוד מיעקב כהן, אחד השחקנים והקומיקאים האיכותיים והאהובים עלי. מי כתב לו את הטקסטים? שלום אסייג וחבורתו? אהה.

אסייג, שגם אחראי על הבימוי והפורמט, היה בתחילת דרכו סטנדאפיסט חד וחריף, עד שנעשה עם השנים לקומיקאי פאתטי, שמצחיק בעיקר את עצמו. ובעיקר הפך, כנראה, לאיש עסקים ממולח. אם הייתי מרוקני לא רק שלא הייתי משלם את האגרה, הייתי דורש שישלמו לי פיצויים על בזבוז זמן ועוגמת נפש. ומה קרה לוילוז'ני, אחד הכישרונות הגדולים בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה? האם הוא עבר אירוע מוחי כפי שזה נראה על המסך? הוא אינו רואה מה שכולם רואים?

וילוז'ני וכהן, כל אחד בנפרד, הם שחקנים וקומיקאים מצוינים. אבל החיבור ביניהם לא עובד. לזכותם ייאמר, שהם לא נראים סובלים במיוחד ואפילו נהנים ממה שקורה באולפן. בעצם, ממה שלא קורה. "מחר שבת" היא תוכנית על כלום. זה בסדר להגיש תוכנית על כלום. סיינפלד עשה מזה קריירה ומיליוני דולרים. אבל תוכנית על כלום קשה יותר לעשות – ועוד יותר קשה להצליח עם פורמט תובעני שכזה. צריך קודם כל כישרון כתיבה. הטקסט חייב להיות חכם, מבריק ורצוי גם מצחיק. ובמקרה של תוכנית בידור ואירוח – כדאי שהמרואיינים יהיו מעניינים. זה לא המקרה. ב"מחר שבת" התארחו אמש, בין היתר, אוולין הגואל (המככבת באותו ערוץ בסדרה התמוהה "בית המשאלות", שעלתה השבוע) ואחת מבוגרות "היפה והחנון". זו שמשחקת את הטיפשה. או לא משחקת.

גם תוכנית על כלום צריך לדעת לעשות. וילוז'ני וכהן, אמש (צילום מהמסך)

על רבקה מיכאלי, שהוצאה מהבוידם כדי להזכיר שהיא הגישה פעם את "סיבה למסיבה", אין לי הרבה מה לומר. מילא הטקסט המגוחך שהושם בפיה, אבל איך היא לא מתביישת?

ערוץ 1 אינו חייב לשעשע אותי. אני מבין שהוא מחויב, בין היתר, לשרת את האג'נדה של השלטון. אל תאמינו לסיסמה "השידור הציבורי שלכם ובשבילכם". היא אינה מיועדת עבורכם, צופות וצופים יקרים. אבל לא כתוב בשום מקום שהערוץ הציבורי חייב לגרום סבל וביזיון  למשלמי האגרה.

ברור שיגידו שם, שהבעיה היא בכלל שלי. שהסיבה לביקורת נובעת מכך שאני עיתונאי מתוסכל וממורמר, שמחפש רק את השלילי. אולי קברניטי רשות השידור חושבים, ש"מחר שבת" היא לפחות יצירת מופת, שמצדיקה את הכספים הרבים שנשפכים שם. אני משער, שבערוץ 1 יודעים שהם נפלו בגדול עם תוכנית שמייצגת, בעצם, "טלוויזיה ישנה" ולא רלוונטית. אבל עדיין לא נמצא מי מבין המנהלים שיודה בכך בפומבי. לא נורא לטעות. קורה. יותר גרוע לא להודות בטעות. כי אם לא מודים, אין דרך לתקן ולהשתפר. גם מגישי התוכנית ויוצריה יודעים, כנראה, שמדובר בכישלון ידוע מראש. אחרת אין לי הסבר לסיבה שהם יורדים על עצמם במהלך התוכנית ולכמות הביקורות השליליות שהם מזמינים מהמרואיינים עליהם ועל התוכנית. ככה, כאילו, מנטרלים את הביקורת מבחוץ.

בכל זאת דבר אחד מצאתי חיובי בתוכנית: השם שלה – "מחר שבת". כלומר – מחר יום חדש, שיעזור לכם לשכוח את הקטסטרופה שראיתם בשישי בערב. אני, לצערי, לא מצליח לשכוח. ייקח לי לפחות שבוע. עד התוכנית הבאה.

אני מודיע בזאת, שבכוונתי לא לשלם את האגרה. אני מוכן ללכת על זה למשפט. אפילו לשבת בכלא. לחלופין אני שוקל להשליך מביתי את מסך הטלוויזיה ולחזור בתשובה. אני לא מוכן שכספי יילך לחברת ההפקה של שלום אסייג, שמפיקה עבור ערוץ 1 בשישי בערב את התוכנית "מחר שבת". מדובר בתוכנית הדגל של הערוץ בסוף השבוע, שמגישים שמואל וילוז'ני ויעקב כהן.

מישהו חטף אירוע מוחי? וילוז'ני ובוגרת "היפה והחנון" (צילום מהמסך)

אחרי שלוש תוכניות אפשר לומר בבירור, שמדובר בעבירה חמורה על החוק מצד הארגון שקורא לעצמו "הערוץ הראשון". התוצאה: תאונת עבודה עם מאות אלפי צופים נפגעים, שמתרסקים מדי שבוע מול מסך הטלוויזיה – ועדיין אוספים את השברים. על אירועים פחות חמורים הקימו ועדות חקירה. אולי זה העונש שמגיע לנו, צופי הטלוויזיה בערב שבת, בגלל שהחרדים לא בקואליציה.

למזלם אינני ממוצא מרוקני. אם הייתי כזה, הייתי שורף את המועדון. כבר מזמן, אפילו בשיא חגיגות המימונה המתוקשרות, לא יצא לי לשמוע בדיחות כל כך תפלות על מרוקנים. ועוד מיעקב כהן, אחד השחקנים והקומיקאים האיכותיים והאהובים עלי. מי כתב לו את הטקסטים? שלום אסייג וחבורתו? אהה.

אסייג, שגם אחראי על הבימוי והפורמט, היה בתחילת דרכו סטנדאפיסט חד וחריף, עד שנעשה עם השנים לקומיקאי פאתטי, שמצחיק בעיקר את עצמו. ובעיקר הפך, כנראה, לאיש עסקים ממולח. אם הייתי מרוקני לא רק שלא הייתי משלם את האגרה, הייתי דורש שישלמו לי פיצויים על בזבוז זמן ועוגמת נפש. ומה קרה לוילוז'ני, אחד הכישרונות הגדולים בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה? האם הוא עבר אירוע מוחי כפי שזה נראה על המסך? הוא אינו רואה מה שכולם רואים?

וילוז'ני וכהן, כל אחד בנפרד, הם שחקנים וקומיקאים מצוינים. אבל החיבור ביניהם לא עובד. לזכותם ייאמר, שהם לא נראים סובלים במיוחד ואפילו נהנים ממה שקורה באולפן. בעצם, ממה שלא קורה. "מחר שבת" היא תוכנית על כלום. זה בסדר להגיש תוכנית על כלום. סיינפלד עשה מזה קריירה ומיליוני דולרים. אבל תוכנית על כלום קשה יותר לעשות – ועוד יותר קשה להצליח עם פורמט תובעני שכזה. צריך קודם כל כישרון כתיבה. הטקסט חייב להיות חכם, מבריק ורצוי גם מצחיק. ובמקרה של תוכנית בידור ואירוח – כדאי שהמרואיינים יהיו מעניינים. זה לא המקרה. ב"מחר שבת" התארחו אמש, בין היתר, אוולין הגואל (המככבת באותו ערוץ בסדרה התמוהה "בית המשאלות", שעלתה השבוע) ואחת מבוגרות "היפה והחנון". זו שמשחקת את הטיפשה. או לא משחקת.

גם תוכנית על כלום צריך לדעת לעשות. וילוז'ני וכהן, אמש (צילום מהמסך)

על רבקה מיכאלי, שהוצאה מהבוידם כדי להזכיר שהיא הגישה פעם את "סיבה למסיבה", אין לי הרבה מה לומר. מילא הטקסט המגוחך שהושם בפיה, אבל איך היא לא מתביישת?

ערוץ 1 אינו חייב לשעשע אותי. אני מבין שהוא מחויב, בין היתר, לשרת את האג'נדה של השלטון. אל תאמינו לסיסמה "השידור הציבורי שלכם ובשבילכם". היא אינה מיועדת עבורכם, צופות וצופים יקרים. אבל לא כתוב בשום מקום שהערוץ הציבורי חייב לגרום סבל וביזיון  למשלמי האגרה.

ברור שיגידו שם, שהבעיה היא בכלל שלי. שהסיבה לביקורת נובעת מכך שאני עיתונאי מתוסכל וממורמר, שמחפש רק את השלילי. אולי קברניטי רשות השידור חושבים, ש"מחר שבת" היא לפחות יצירת מופת, שמצדיקה את הכספים הרבים שנשפכים שם. אני משער, שבערוץ 1 יודעים שהם נפלו בגדול עם תוכנית שמייצגת, בעצם, "טלוויזיה ישנה" ולא רלוונטית. אבל עדיין לא נמצא מי מבין המנהלים שיודה בכך בפומבי. לא נורא לטעות. קורה. יותר גרוע לא להודות בטעות. כי אם לא מודים, אין דרך לתקן ולהשתפר. גם מגישי התוכנית ויוצריה יודעים, כנראה, שמדובר בכישלון ידוע מראש. אחרת אין לי הסבר לסיבה שהם יורדים על עצמם במהלך התוכנית ולכמות הביקורות השליליות שהם מזמינים מהמרואיינים עליהם ועל התוכנית. ככה, כאילו, מנטרלים את הביקורת מבחוץ.

בכל זאת דבר אחד מצאתי חיובי בתוכנית: השם שלה – "מחר שבת". כלומר – מחר יום חדש, שיעזור לכם לשכוח את הקטסטרופה שראיתם בשישי בערב. אני, לצערי, לא מצליח לשכוח. ייקח לי לפחות שבוע. עד התוכנית הבאה.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן