>>> מצא את ההבדלים: חלק א'

כמו הישראלים, גם הסקוטים מופתעים תמיד למראה הגשם (השלג, במקרה שלהם) הראשון ומיד מסתדרים בפקקים אין סופיים, כמיצג  אורבני חי ליעילות המנהלית של העיריות והרשויות השונות. הפוליטיקאים הסקוטים אף הם נחרצי דיבור ומעוטי מעש, וגם לסקוטים היסטוריה מפוארת של פלגנות וחוסר הסכמה תמידי בין הזרמים השונים בעם. שני העמים מרבים להתאונן על מזג האוויר, אלה על החום ואלה על הקור, ונוטים לחזות בנימה אופטימית עתיד קודר.

הן הסקוטים והן הישראלים ידועים בזכות היותם לוחמים מעולים, עזי נפש ועיקשים (למעט הפסקה בת 1,900 שנים אצל הישראלים), ושני העמים מקדשים את הצבעים כחול ולבן בדגלם (אצל הסקוטים מחליף איקס גדול את המגן דוד). 

הסקוטים, כמו הישראלים, ידועים בחיבתם להלכה ולמעשה לכסף ולצבירתו באמצעות מסחר, אם כי בכל הכרוך בשיווק וניצול הזדמנויות מהיר, הישראלים מתקדמים בהרבה מהסקוטים המעט תמימים. הסקוטי הטיפוסי ידידותי מאוד, כמו גם הישראלי, וימהר להגיש עזרה, להחליף בדיחה ולפתח סתם שיחה ברחוב, יברר כמעט מיידית את דעתך על ארצו, ויתאכזב אם לא תגלה התלהבות נחרצת. עם זאת, ברצוני לדייק ולהבהיר שכשאני מייחס לסקוטים ידידותיות הרי זה בהשוואה לאנגלים. הנוהג האנגלי גורס שאירוח ביתי מגיע אחרי שבע שנים של הכרות אישית, ואילו אצל הסקוטים אירוע רב-משמעות זה יקרה אחרי שנה ומחצה בלבד. 

אפשר גם בישראל רבתי לראות כל מיני גברים לבושי שמלות   

למרבה המבוכה, נוהגים הגברים הסקוטים ללבוש חצאיות ססגוניות מפעם לפעם ובהתאם למנהג (כנראה) גם בלי בגד תחתון מתחת (דבר שלשמחתי לא יצא לי להיתקל בו). לטענת האנגלים מנהג זה נועד להקל עליהם בבואם אל הצאן, אך לדעתי זו סתם השמצה גסה, והמנהג נובע מן התקופה בה הוויקינגים ביקרו תדיר את חופי סקוטלנד לצורך ביזה וביצוע זממם בבעלי חיים שונים, ונועד לנוחות הפולשים. מנהג זה של לבישת חצאיות מזכיר את האופנה שרווחה בישראל בתקופת התנ"ך, אך במחשבה שנייה אפשר גם כיום בישראל רבתי לראות כל מיני גברים לבושי שמלות (כדוגמת רבנו עובדיה ומיני קדושים אחרים). 

מבחינת מראה פיזי, למרות כמויות הג'ינג'ים שנראה כאילו רוכזו במיוחד מכל העולם למקום אחד, הרי שבניגוד למראה היוניסקס האנגלי, בו הגברים נראים כנשים והנשים נראות כגברים, הרי אצל הסקוטים הגברים נראים כגברים, והנשים – גם.

מבט של "אני חיית שטח שאוכל את ההיילנד כמו כלום"

אשר ללבוש, בדומה לאופן שבו ניתן לשייך את הישראלים לקטגוריות ברורות לפי קוד הלבוש שלהם, קרי חרדים, מתנחלים, צפונבונים וכו', כך גם הסקוטים מקפידים על  קוד הלבוש המגדיר את מגזרי האוכלוסייה השונים.  הנשים הסקוטיות בחורף נעולות מגפים, לבושות חצאיות או שמלות עם גרביונים שחורים ועטויות מעילים קלים, כהים וארוכים, עם שובל פרווה המעטר את כובע המעיל. הגברים הסקוטים לבושים במעילים נטולי כובעים, בנעלים חצאיות (נעלי השטח/שלג נשארות בבגאז' הרכב), ומבטם מבשר  "אני חיית שטח שאוכל את ה'היילנד' כמו כלום", מבט שמזכיר במקצת את המבט הגברי הישראלי המתגאה ש"הכל קטן עליי".

הגברים והנשים הסקוטיים עוטים כפפות על ידיהם, שאף פעם לא נמצאות בכיסיהם (אם יחליקו על המדרכה המכוסה בקרח יוכלו להגן על עצמם מנפילה קשה מדי). לכולם הילוך פינגוויני מתנדנד עקב הקרח והשלג, כמו גם עודף משקל ברמות שונות ואחוז אלכוהול ניכר למדי בדמם.

מנגד, בקהילה הפולנית הרחבה באברדין, נהוג שהגברים לבושים מעיל קל מבד עם קפוצ'ון ונעלי התעמלות חצאיות, ואת הנשים ניתן לזהות ממרחקים על פי הבעת אי שביעות הרצון התמידית שעל פניהן.

שאר הזרים עטויים ערב רב של מעילים, צעיפים וכובעים כל ימות השנה, מתהלכים כשידיהם בכיסים, ונראים שהם סובלים קשות מהקור.

למרות הדמיון בין הסקוטים והישראלים, נראה שיש נושא אחד בו השוני הוא רב ומהותי, והוא איכות המטבח והבישול. כל עדה ועדה בישראל משתבחת באוכל מעולה וטעים להפליא (כן כן, גם הגעפילטע-פיש, הרגל הקרושה, המופלטה, מרק הרגל וכל השאר), כך שלא משנה לאן תגיע בישראל, תיפול על אוכל טוב.

 למרבה הצער הדבר אינו כך בסקוטלנד. תמוה ומוזר כיצד מצליחים הסקוטים להרוס את טעמו של כל תבשיל, שכן מבחינת חומרי הגלם הרי סקוטלנד היא ארץ זבת חלב, בשר כבש ובקר.  החלב ומוצריו, הבשר ומוצריו, הדגים ופירות הים הם באיכות מעולה ומפורסמת ברחבי העולם ובמסעדות היוקרה. אפילו הקמח, שיבולת השועל ומוצריהם, הריבות והרטבים, באיכות מדהימה. וכל השפע הזה מושג במחירים שיעלו דמעות של צער בישראל. אלא שלמרות נתוני הפתיחה המבטיחים, מצטיינים המאכלים הסקוטיים המסורתיים בחוסר טעם מצד אחד, ובכמות קלוריות יומית של פיל בנגלי מצד שני.

נוהגים לטבול כל מזון מבושל בחומץ, בכלל זה חלק מהעוגות

מעבר להיותם חסרי דמיון ויצירתיות בכל הקשור בקולינריה, הסקוטים אף אימצו את סגנון המטבח האנגלי (אין דבר כזה באמת), וכמסמר אחרון בארון המטבח (האנגלי) אף נוהגים לטבול כל מזון מבושל בחומץ, בכלל זה חלק מהעוגות.

אולי נעוץ הדבר בכיבוש הבריטי המתמשך בסקוטלנד,  שאכן מורגש בכל רבדי התרבות הסקוטית. אין ספק:   הכיבוש משחית.

[related-posts title="עוד סיפורים מהעיר אברדין"]

• האימייל של יוסי הדרומי (אמרלד)

המשך: אולי הקצב הבלתי אפשרי הזה נובע מריבוי החלקיק האלוהי