“זהו ניצחון גדול עבור הספורט הקובני" אמר לואי הרננדס נשיא התאחדות הכדורגל הקובנית לפיפ"א בחודש שעבר, לאחר שנבחרת הצעירים לכדורגל של קובה הבטיחה את מקומה באליפות העולם לצעירים עד גיל 20 שתערך הפעם בטורקיה. זוהי הפעם הראשונה שנבחרת כלשהי מהאיים הקאריבים מגיעה להישג המרשים שהגיע אליה נבחרת קובה. דרך האבנים הצהובות שמפלסת קובה לנבחרות נוספות מהאיזור הקאריבי, שלבטח ירצו למצוא את מקומן בעתיד באליפות היוקרתית, לא החלה להיסלל לפני כחודש והיא אינה הצלחה חד פעמית, כפי שהוסיף הרננדז. הרננדז יודע על מה הוא מדבר. עליית הנבחרת הצעירה של קובה היא תוצאה של השקעה כלכלית מתמשכת בהיקף של 5.1 מיליון דולר במהלך14 שנים האחרונות בחינוך ותשתיות מטעם פיפ"א ומטעם הממשלה הקובנית.

השבוע ביקר נשיא ארצות הברית ברק אובמה בישראל. בין הביקורים באתרים השונים בארץ, בלט במיוחד ביקור הנשיא האמריקאי בתערוכת הטכנולוגיה במוזיאון ישראל שהוקדש כולו לטכנולוגיה ולחדשנות. ישראל, כך ראינו פעם נוספת, שישראל היא אחת השחקניות המרכזיות בתחום ההיי טק בעולם. מדינה שאזרחיה וחלוציה הפריחו את השממה כפי ש"הזקן" ביקש לעשות, וכפי שאובמה עשרות שנים לאחר מכן יציין בהבלטה בביקורו בארץ. מדינה עם מערכת פיננסית חזקה ועם צבא המתואר לעיתים כצבא הטוב בעולם. אז איך זה שאין לנו עדיין מסי כחול לבן?

התשובה לשאלה טמונה ברעיון שרבים חוזרים עליו בהקשר לתחום אחר שתופס כותרות חדשות לבקרים: החינוך והשקעה בחינוך הוא הביטחון הטוב ביותר למדינת ישראל. הקונספט כנראה נכון גם לענף הכדורגל והוא הגורם החשוב ביותר להקמת דורות רבים של שחקנים מצויינים, שלא נופלים ברמתם משחקנים אירופים. הדוגמה הקובנית היא אחת מני רבות לכך. בדו"ח שהוכן לוועדת החינוך, התרבות והספורט בשנת 2009 בכנסת הראה כי, התקציב בשנת 2008 שקיבלה התאחדות הכדורגל מהמדינה עמד על 356,000 שקל בסך הכל, שהם 0.5% מתוך סך תקציב של 70 מיליון שקל שעמד לרשות מינהל הספורט והמדע. התקציב היה אמור לממן הקמתם של אצטדיונים ומתקני אימון חדשים, אקדמיות לטיפוח הנוער ו"בתי נבחרות". הסכום מתגמד לעומת 15.5 מיליון פרנק שוויצרי (54 מיליון שקל נכון לכתיבת הדו"ח) שהשקיעה התאחדות הכדורגל בשוויץ על הנבחרות הלאומיות שלה.

"לא לאבד זמן" הוא משפט המפתח. ממשלת ישראל יחד עם התאחדות הכדורגל בשיתוף עם פיפ"א, קידמו יוזמות, אחת מהן תחת השם Goal Program כדי לקדם את תרבות הכדורגל בארץ. התוכנית שהושקה בשנת 1990 על ידי נשיא פיפ"א יוזף בלאטר, שמה למטרה לקדם פרויקטים על פי הצורך במדינות בהן תרבות הכדורגל והתשתית הקיימת דורשת השקעה כלכלית. על פי התוכנית שסוכמה בספטמבר 2012 יושקעו יותר מ-5.6 מיליון דולר במרכז אימונים בשפיים. מטרת המרכז היא להיות מעין אקדמיה לכדורגל ובתוך כך לבנות את דור העתיד של הכדורגל הישראלי.

זוהי התקדמות חיובית. אך עד שהאקדמיה לכדורגל תקום, העליה לגביע העולם ואירופה לא בטוחה, כפי שמתכננים בהתאחדות לכדורגל. בישראל כמו בישראל, גלגלי ביורוקרטיה זזים לאט. ההשקעה בדור הצעיר עד אז, תצטרך לפול כנראה על כתפי הסקטור הפרטי. ואולי מכאן תבוא ההצלחה שכולם מצפים לה. Le Masia או "בית החווה" כפי שהיא מכונה על ידי אוהדי ברצלונה, היא האבטיפוס לאקדמיה לכדורגל פרטית לצעירים שהוקמה בשנת 1979, ודוגמה לאיך בונים דורות של שחקנים וכשרונות מצויינים כמו ליונל מסי שצמח ב”בבית החווה”. לא מן הנמנע כי ניתן לראות ב"בית החווה" כגורם מספר אחד להצלחתה של קבוצת ברצלונה. אם זה עובד טוב עבור קבוצת ברצלונה, זה מספיק טוב למדינת היהודים.

"כדורגל זה משחק פשוט. 22 גברים רודפים אחרי כדור במשך 90 דקות ובסוף, גרמניה מנצחת", אמר פעם גארי ליניקר, חלוץ נבחרת אנגליה לשעבר. ביום שישי האחרון פגשה נבחרת ישראל למשחק במסגרת מוקדמות גביע העולם 2016 את זו של פורטוגל. שתי הנבחרות סיימו בשיוויון, תוצאה שהרבה לא האמינו שהיא ברת השגה. אך לאחר הובלה בהפרש של שתי נקודות ולאחר שנזכרים בתוצאת המשחק זו לא טעות לומר כי: "כדורגל זה משחק פשוט. 22 גברים רודפים אחרי כדור במשך 90 דקות ובסוף, ישראל מאוכזבת". הפוטנציאל קיים ואם השקעה עקבית לטווח ארוך, סביר להניח שאם אלמוני ישאל את אלמוני "האם נוכל לראות כאן מסי כחול לבן?" חברו הפלוני יוכל לענות לו בלי צל של ספק: "Yes We Can”.