אני לא כלכלן ולא באתי להעליב, אבל שיהיה ברור: זו לא הכלכלה. ג'ורג' בוש האב הפסיד לביל קלינטון בגלל שלא הבין ש"זו הכלכלה, טמבל". והוא כמובן צדק, זה כן הכלכלה, אבל לא ממש הכלכלה ההיא של הכלכלנים. לא כלכלה במובן של מצוק פיסקלי, מאזן תשלומים, עומק גירעון, שיעורי אינפלציה, גובה הצמיחה, מחיר הכסף, גובה הריבית, דירוג האשראי וכל שאר המילים השמחות. חלק מאיתנו מכיר רק קצת מהמונחים האלה, אף אחד מאיתנו לא ממש מבין את רובם – וגם אנשי המקצוע הכי מדופלמים יכולים להגיד דבר והיפוכו באותו המשפט ואיש לא יחלוק על גאונותם.

אני לא כלכלן, ואגב – גם לא פילוסוף. כמעט שאמרתי שאני גם לא משה רבנו, אבל היום לא אגיד את זה. אני לא יפה מדי, לא חזק מדי, לא עשיר בכלל ובעיקר אין לי יותר מדי חברים; והמעטים שיש לי, אין להם יותר מדי כסף. לפחות לרובם המכריע. ואף אחד מהם לא חתם לי על ערבות אישית.

אני לא כלכלן, אבל אני אומר לכם: זו לא הכלכלה. זאת אומרת, זו תמיד הכלכלה, אבל זו בעיקר הכלכלה שנוגעת בנו. בכם, בכן, בי, בכולנו. לא נתוני המאקרו או המיקרו; לא המאזן, לא שערי המטבע וגם לא יתרות מטבע החוץ. זו לא הכלכלה שלהם – זו הכלכלה שלנו. והכלכלה שלנו מורכבת מהלחם שאנחנו אוכלים, מהמכונית שבה אנחנו נוסעים, מהמשכורת שאנחנו מקבלים, מהחינוך, הבריאות, הביטחון, איכות החיים שלנו. החיים שלנו.

אני לא כלכלן, אבל כשאני רואה את מי שבא לחיים הציבוריים מתוך תסכול אמיתי למראה החידלון של אלה שקדמו לו; בא, ראה, נלחם וניצח בגדול; כשאני רואה אותו, את זה שבא לשנות – ראוי שאכן ישנה. שיחשוב בדיוק הפוך ממה שהם חשבו ועשו (או לא חשבו ועשו) כשהם ישבו על הכיסא שעליו הוא יושב עכשיו. ההבטחה הייתה שינוי; אמרתם שבאתם לשנות, לא? אז נכון הגירעון נוראי, הצמיחה אפסית, החובות מעיקים, העתיד מעורפל, האביב ערבי והקיץ אינדיאני. הכל נכון. אבל מה בדיוק יעשה עם זה שומר הסף החדש? כמו שזה נראה כרגע, הסיכוי הוא שהוא יעשה בדיוק את אותם הדברים שעשו קודמיו. אז בשביל מה התכנסנו כאן? בשביל מה עשינו את כל הסיבוב הענק הזה?

אני לא כלכלן, אבל אני רואה את המציאות בדיוק כמוכם. כמו כולנו. אני רואה מדינה עשירה מאוד, שחיים בה אזרחים עניים מאוד. מדינת אי שוויון. מדינת אי צדק חברתי. מדינה שמקיימת לצידה מדינה נוספת, זרה ועוינת; מדינה שואבת תקציבי עתק לפיתוח שטחים שוממים ומיותרים; סוללת כבישים עוקפים, מחזיקה ומממנת צבאות שיטור, שמירה ודיכוי; והכל בא מאותו החשבון. והמדינה העשירה הזאת מחזיקה ומממנת עוד מדינה אחת – בתוך המדינה – מדינה שמכונה "צבא וביטחון"; מדינה שמוציאה מדי שנה, בלי חשבון וכמעט ללא בקרה, סכומי כסף בלתי נתפסים במעגל סגור ששומר על עצמו, מעגל סגור והרמטי שאיש אינו מעז לפרוץ. ואתה מדינה עשירה, מרוב שהיא כל-כך עשירה, מעבירה בחדווה את מקורות העושר שלה לידיים של החברים הטובים, לידיהם של אלה שעושים לביתם מדי שנה תקציבי מדינה קטנים; סכומי עתק שמגיעים – איך לא – מאותו תקציב מדינה של אותה מדינה עשירה. מדינה כל-כך עשירה, שיש לה בשביל כולם. רק לא בשביל אזרחיה.

אני לא כלכלן, אבל אם יש משהו שאני יודע זה שכשיש עוגה אחת, כולם נאלצים להסתפק בה. ואת התבנית של אותה עוגה אין דרך להגדיל, להרחיב. זה מה שיש ועם זה מסתדרים. אבל אני גם יודע שאם המדינה שליד המדינה שואבת לקרבה כמה פרוסות עבות מאוד של אותה העוגה; ואם המדינה שבתוך המדינה לוקחת לעצמה עוד כמה פרוסות, מאוד מאוד עבות; ועוד כמה חמדנים לוקחים לעצמם את המעט שנשאר בשולי התבנית – נחשו למי לא נשאר דבר.

אני לא כלכלן ולא באתי להעליב, אז אני אומר: זו לא הכלכלה, גאון. זו ממש לא הכלכלה. רוצה לשנות? תשנה. שנה את הכיוון במאה ושמונים מעלות. עצור את הגלגל הכבד הזה. תעצור את האיוולת, תחסום את החמדנות, תבער את השחיתות, תפסיק את הגזל והגניבה – ופתאום תגלה שאתה יודע איפה הכסף. ולא, הוא ממש לא בכיס של אחיך העבדים. הם עבדים, כן – אבל אחיך הם לא. לא אחיך ולא חבריך, למרות מה שנדמה להם שהם. אף אחד מהם לא היה מסוגל לחתום לך על ערבות של 130 אלף שקל בשביל להגשים את הבאנו לשנות שלך. אין להם. גם למי שהיה קצת – כבר אין לו. ועוד מעט יהיה עוד פחות, אם בכלל.

אני לא כלכלן, אבל אני אומר לך: אל תחפש מתחת לפנסים הדולקים, כי לא סתם הם דולקים. מישהו הדליק אותם והבריק אותם וטאטא היטב את הרצפה שמתחתם, בדיוק בשביל שתחפש שם את הפירורים העלובים שנדמה לך שאולי נשרו שם.

אני לא כלכלן, אבל דבר אחד אני מבין: מי שבא לשנות – שישנה. קיבלת את הכוח? תפעיל אותו לכל הרוחות. אל תנסה להתיר את הקשר הזה, כי הוא קשר גורדי. מה שיעבוד כאן זה רק חרב חדה.  קח מערבל בטון גדול וסתום את הבורות האלה, שאין להם סוף ולא תחתית.

אני לא כלכלן, אבל אני אומר במילים הכי פשוטות: באת לשנות? תשנה. עשה אחרת. כי מאותו הדבר היה לנו מספיק. יותר מדי.

אני לא כלכלן, אבל יש דבר אחד שלא צריך בו תואר אקדמי בשביל להבין אותו: זו לא הכלכלה – זו המדיניות. זו דרך החיים. זו ראיית העתיד. באת לשנות? נראה אותך משנה.

[related-posts title="מאמרים נוספים מאת טובי פולק"]