אמצעי התחבורה של בוגי יעלון השתפרו ללא הכר מאז שהיה מ"פ שלי בגדוד 50. אז הייתה זו כמדומני מכונית סימקה 1000, שאיתה הגיעה רעייתו לשטח כאשר הפלוגה נשארה שבת (זה קרה די הרבה). הכול יחסי. אנחנו הגענו הביתה באמצעים אחרים, וחלק מהדרך בטרמפים, מה שהיום, כך אני מבין, אסור בתכלית האיסור.

מבקריו של השר בוודאי היו מריעים אילו היה, לאחר הדיון המבצעי בקריה, עומד בצד הדרך ומבקש טרמפ לקיבוץ גרופית "שרק יגיע לחתונה בזמן". מוגזם? אפילו יאיר לפיד ויתר על רכב ונהג – ויתור שבוודאי יחזיק מעמד עד לאחר הגשת התקציב. ראיתי זה עתה פרק בסדרה האלמותית "כן אדוני השר" בדיוק בנושא זה ואין חדש תחת השמש, תאמינו לי.

באמת אין חדש תחת השמש. "הכתב לעניינים צבאיים" של ידיעות אחרונות, אלכס פישמן, דואג ,כרגיל לפני דיונים על קיצוץ בתקציב הביטחון, לפרסם במוסף יום שישי ראיון עם קציני אמ"ן פיקודיים המציירים לנו, כדרכם לפני דיון תקציבי, תרחישי בלהה שההכנות המינימליות לקראת התממשותם דורשות תוספות של הרבה מיליארדים לתקציב הביטחון. אף מילה על תנאי פנסיה שערורייתיים ומפקדות מנופחות. אפילו הנשיא לינקולן הודה כי חלק מהאנשים אפשר לרמות כל הזמן.

לא ברור אם בכלל יהיה קיצוץ כלשהו בתקציב הביטחון, אבל בטוח שאם יהיה קיצוץ כזה הוא באמת יפגע בביטחון ולא בשום דבר אחר. קברניטי מערכת הביטחון יקצצו באימונים, ביחידות לוחמות, במלאי תחמושת וכיו"ב הרבה לפני שיקצצו אגורה מתנאי השירות שלהם.

שמעתם משהו על תקיפה באיראן, שעלתה עד כה בהכנות ובתקציבים, לדברי ראש הממשלה לשעבר, משהו כמו עשרות מיליארדי דולרים? הפעם אף אחד לא מעז לטעון אפילו שהתקציב הבא נדרש לצורך תקיפה באיראן, ובמערכת הביטחון הבינו שאת הלימון הזה הם סחטו עד הסוף.

 אני באמת לא מתיימר להבין משהו בנושא הגרעין האיראני, אין לי המידע הנדרש, וכל מה שהציבור זכה לקבל הוא דיסאינפורמציה והטעיות מכוונות של מערכת הביטחון. לא ידוע אם הדיסאינפורמציה נעשתה בשם העניין, או בשם הרצון לנפח תקציבים, או שהיה מניע מעורב. צר לי מאד, אבל  הפטריוטיות הבסיסית שלי אינה מביאה אותי לתת אמון מופרז במערכת הביטחון, ויחס חשדני כלפיה נחוץ בכל עת. אנחנו לא חייבים לאכול כל לוקש שהצבא ומשרד הביטחון מבקשים להאכיל אותנו -במיוחד לא לפני הכרעה בנושאי תקציב.

מי יגבה על הוצאת האבן הזאת מהנעל את התמורה הנאותה?

בסוגיה האיראנית אפשר להבחין בהתפתחות אמיתית אחת. עד לפני כשנתיים-שלוש ארצות הברית איימה כמעט בגלוי שישראל תתקוף באיראן. כעת, כשהעניינים מתחממים, היא מזהירה אותנו שלא לעשות כלום, מאחר שהיא מתכוונת לפעול. ההתפתחות הזאת נראית די הגיונית. אם למדינות המפרץ העשירות כל כך חשוב שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני, הן בוודאי יסכימו לתת תמורה נאותה לארצות הברית. ולמה לתת לישראל לבצע משהו שהאמריקנים יכולים למכור במחיר הרבה יותר גבוה, תוך גביית כל התמורה לעצמם?  אולי השאלה האמיתית אינה מי ימנע מאיראן נשק גרעיני, אלא מי יגבה על הוצאת האבן הזאת מהנעל את התמורה הנאותה.

ולבסוף, ההתנצלות בפני תורכיה. מקורבי אשת ראש הממשלה מסבירים לנו שרק המצב המידרדר בסוריה הוא שהביא את בעלה לספוג את ההשפלה הזאת ולהתנצל, מה שגרר כמובן השפלות נוספות, מאחר שקשה קצת לעצור במדרון חלקלק. מה שלא הוסבר לנו הוא מה הקשר האמתי בין שיקום היחסים עם תורכיה לבין סוריה. האם מתוכננת מעורבות צבאית שלנו במלחמת האזרחים, כפי שחושש הפרשן ד"ר גיא בכור? האם תמורת שיקום היחסים ובליעת ההשפלה ניאלץ גם לשחק את המשחק של תורכיה בסוריה? האם זה משרת אינטרס שלנו?

תחזיקו חזק – בכל הנוגע לסוריה היה מכנה משותף אחד ברור שחיבר בין חנין זועבי ומפלגתה בל"ד לבין נתניהו. אף אחד מהם לא אמר את זה מפורשות, אבל הגורמים הנ"ל לא רצו שאסאד ייפול, מאחר שהתחליף עלול להיות הרבה יותר גרוע. לא פלא שחנין זועבי סבורה שההתנצלות שסיפקה את ארדואן אינה מספיקה – היא כנראה לא רוצה שנפעל עם תורכיה נגד המשטר בדמשק. ואתם יודעים מה? אני נוטה להסכים איתה.

[related-posts title="עוד בנושא תורכיה"]

_______________________________________________________________________________

• משה גולדבלט הוא עו"ד עצמאי העוסק בתחום נזקי גוף, רשלנות רפואית, זכויות חולים ונפגעים. ציוני, סוציאל-דמוקרט תושב נהריה.