כל מה שרציתם לדעת על האוכל באיטליה: תרבות המזון, נפות הייצור, גידול מוצרים, פסטיבלים, מסורת, תזונה ובריאות. סדרת כתבות על טעמי העולם

מאת: שי שגב

איטליה ידועה באוכל שלה. האיטלקים טוענים כי הם אלו שלימדו את שאר אירופה כיצד לבשל ולאכול. כיום, העולם נהנה לנגוס ממנות אוכל איטלקי כמו פיצה וספגטי. אבל תרומת איטליה לאומנות הבישול, כוללת גם מצרכי מזון, כמו שמן זית, רוטב עגבניות וגבינת פַּרְמִיגָ'נוֹ, הלא היא הפרמזן.
.

הרים, עמקים ויערות

איטליה נמצאת בדרום אירופה, ומעצם היותה חצי אי, טובלת ברובה בתוך הים התיכון. כידוע, צורתה מגף, וכ-4 קילומטרים מקצה המגף, שוכן לו האי סיציליה. איים איטלקיים ידועים נוספים כוללים את סרדיניה וקאפרי, וישנם עוד מספר לא מבוטל של חצאי איים נוספים.

ארבע ימות, המשמשים כזרועות של הים התיכון, גובלים באיטליה: הים הליגורי בחוף הצפון מערבי, יותר דרומה גובל הים הטירַני בחוף המערבי ובאיי סרדיניה וסיציליה. הים הדרומי ביותר הוא הים היוֹנִי. לבסוף, מה שמפריד בין איטליה לארצות הבלקן וקרואטיה הוא הים האדריאטי.

צפון איטליה מזוהה בהרי האלפים, השטח ההררי הגדול באירופה. הרי הדולמיטיים הקסומים שוכנים בצפון מזרח איטליה, ומשמשים כחלק מן האלפים. קצוות משוננים ומושלגים יוצרים את פסגת הדולמיטיים, ויופיים הטבעי בהחלט מעורר השראה. מבקרים גולשים במדרונות בעונת החורף, וצועדים במסלולי ההר בעונת הקיץ. מכיוון שמחוז האלפים קריר יותר משאר איטליה, מזון מדושן כגון נזידים כבדים ומנות חזיר מאוד פופולארי באיזור, כמו גם רוטבים עשירים בחמאה ובשמנת.

נהר הפו, הנמצא בצפון מרכז איטליה, זורם לאורך עמק הפו, המישור הגדול באיטליה. שדות ענקיים של תירס מתוק ואורז צומחים במחוז הפורה מאוד והעשיר במים. דרום עמק הפו נסגר בהרי האפנינים, לעיתים אלו מכונים – עצם הזנב של איטליה, מכיוון שהרים אלו נמתחים מטה לאורך מרכז איטליה, ולא גבוהים כמו האלפים, בעוד טלאים ועזים מלחכים את הדשא לאורך המדרונות העגלגלים. העמק עשיר בכמהין, הצומח תחת האדמה של יערות האפנינים. חשוב לציין, שטעמה של הכמהה (כמהין ביחיד) דומה לפטריות, נחשב כמעדן ומוסף בחסכנות, רק כדי להעניק טעם ייחודי למנות.

לא רק שאיטליה נהנית מהרים גבוהים, יש בה מספר לא מבוטל של הרי געש, חלקם פעילים ואחרים כבויים. הר אתנה, הר הגעש הפעיל ביותר באירופה, שוכן בסיציליה. עוד הר געש ידוע הוא וזוב, הנמצא בדיוק מחוץ לעיר הדרומית נפולי. בשנת 79 לספירה, וזוב התפרץ, ומחק כליל את העיר פומפיי. לאחרונה התפרץ בשנת 1944.
. 

קולטורה (תרבות)

המשפחה היא היחידה החשובה ביותר בתרבות האיטלקית. הילדים חיים לרוב עם ההורים עד שנישאים. נהוג כי גם הסבים והסבתות חוזרים לגור עם המשפחה לעת זיקנה. הדודות, הדודים והנכדים – תמיד נכללים באירועי החגים. במהלך ימי השבוע, המשפחה מנסה לאכול לפחות ארוחה משותפת אחת ביום.

הארוחות האיטלקיות יכולות להיות דבר שבשיגרה או כאירוע יותר רשמי, כשארוחות רשמיות עשויות להמשך שעתיים ויותר. הארוחות מתחילות עם אנטיפסטי או מתאבנים. האנטיפסטי כולל לבבות ארטישוק, זיתים, גבינת מוצרלה ונקניקים כמו סלאמי. לאחר כן, מוגשת מנת הפסטה, אם כי מרק או ריזוטו יכול להחליף את הפסטה. המנה העיקרית היא בשר: לרוב בקר, עגל, חזיר, עוף או דג. תוספת כמו תפוח אדמה, סלט או ירק כלשהו, גם כן מוגש. הארוחה מסתיימת עם קינוח של פירות טריים, גבינה או מאפים.

האוכל משמש גם כגורם חשוב במועדים. לחם חג ההודיה נקרא קולומבה, ואפוי בתבניות בצורת יונה (קולומבה זו יונה באיטלקית). פַּנְטוֹנֶה, לחם ממולא בצימוקים ותפוזים מסוכרים נאפה ומוגש בעונת חג המולד.
. 

אקלים

מיקומה של איטליה סמוך לים התיכון מעניק למדינה אקלים נעים. עם זאת, קיימים הבדלי טמפרטורה מהותיים בין איזורי הצפון לדרום איטליה. במהלך החורף, ההרים בחלקו הצפוני של עמק הפו מכוסים שלג. בקיץ, ההרים נותרים קרירים, אך העמק הופך חם ולח.

מרכז איטליה זוכה להרבה גשמים במהלך החורף, אך בקיץ מורגש יובש. הטמפרטורה הכי חמה בחורף היא 12 מעלות צלזיוס, בעוד הקיץ יכול להגיע לממוצע של 36 מעלות צלזיוס. טוסקנה, השוכנת במרכז איטליה, ידועה בעצי הזית ובשמן הזית שלה. שמן הזית המופק שם נחשב אחד ממוצרי המזון הטובים באיטליה. עם זאת, רוב עצי הזית גדלים בדרום איטליה.

האקלים בדרום נחשב לחם ויבש יותר, ומשמש מקור לתבלין הנודע פפרונצ'יני. הצמח מפיק פלפלי צ'ילי אדומים חריפים, הגדלים היטב במקומות חמים מלאי שמש. פפרונצ'יני נחזה לראשונה באיטליה בתקופתו של כריסטופר קולומבוס, שעל-פי דפי ההיסטוריה, הביא זאת במהלך אחד ממסעותיו לעולם החדש.
. 

בחלק הבא: ההיסטוריה של האוכל באיטליה