הזהו אדם? / פרימו לוי הראשון והחשוב מבין ספריו של מי שלימים הפך לאחד הסופרים המוכרים והמצליחים. לוי מתאר בישירות ובפתיחות את השנתיים בהן שהה במחנה ההשמדה אושוויץ. הספר מופיע כמעט בכל רשימה של החשובים שבספרי המאה העשרים ולו הייתי צריך להציע לכם רק אחד הוא היה נבחר ללא היסוס. מאוחר יותר כתב פרימו לוי שני ספרים נוספים ('ההפוגה' ו'השוקעים והניצולים') שיחד עם 'הזהו אדם?' השלימו את טרילוגיית השואה שלו.

כך מתאר לוי את השאיפה לצלוח את החורף האירופאי המקפיא של פולין: "האדם מאמין בכל הוויתו שלחיים יש מטרה: אמונה זאת היא מהותו האנושית. בני אדם חופשיים הוגים בה, מתדיינים על טיבה, מכנים אותה בשמות הרבה. עבורנו המטרה פשוטה ביותר: לחיות עד האביב."

(הזהו אדם? מאת פרימו לי, הוצאת עם עובד, תרגום: יצחק גרטי, 188 עמ')

קאטרינה / אהרון אפלפלד על אף שרוב ספריו עוסקים דווקא בתקופה שקדמה למאורעות השואה ומלחמת העולם השנייה ולמצב היהודים באירופה, נדמה לי כי אפלפלד הוא המזוהה מבין הסופרים הישראלים עם הנושא. קאטרינה היא עובדת אדמה גויה, בת שמונים המגוללת בפנינו את סיפור חייה אשר במהלך היא עוברת מטמורפוזה והופכת מאנטישמית מושבעת למעריצה של היהדות בכלל והיהודים בפרט.

אפלפלד ופרימו לוי ביטאו לא פעם את הערכתם ההדדית ונדמה לי כי מי שייחשף ליצירתם יבין די מהר מדוע. צניעות, בעייני לפחות היא המאפיין הבולט בכתיבתו של אפלפלד והחוט המקשר בין השניים. בתוך ים של ספרים המתארים את הזוועות לפרטי פרטים, אין זה דבר של מה בכך.

 (קאטרינה מאת אהרון אפלפלד, הוצאת ידיעות ספרים, 175 עמ')

נוטות החסד / ג'ונתן ליטל ועכשיו, סיבוב של מאה ושמונים מעלות. אין ספור מילים נשפכו על הספר הלא פשוט הזה מהגדרתו כיצירת מופת ועד קטלוגו כפורנוגרפיה זולה. זהו סיפורו בגוף ראשון של קצין אס אס גרמני שחווה את מלחמת העולם השנייה דרך האירועים והמקומות החשובים שלה. יש מי שכינה את הקצין, פורסט גאמפ של סיפור השמדת היהודים.

הספר קשה מכמה סיבות. הזוועות המתוארות ברזולוציה גבוהה במיוחד, אורך היריעה וכן התעקשותו של ליטל שהמתרגמים יותירו את המינוחים הגרמניים הרבים המופיעים במקור, כמות שהם. בדיעבד, ניתן לומר כי יש להחלטה הזו חשיבות רבה וגם היא מקשה על הקריאה השוטפת, היא בהחלט מוסיפה לאמינותו של המספר.  בעייני זהו ספר חובה גם אם לעתים נדמה שהוא מקרב אותנו קרבה גדולה מדי אל הרוע ואל הזוועות.

 (נוטות החסד מאת ג'ונתן ליטל, הוצאת כנרת זמורה ביתן, תרגום: ניר רצ'קובסקי, 941 עמ')

יומנה של אנה פרנק / אנה פרנק ייתכן שמדובר ביצירה המוכרת והמזוהה ביותר עם השואה ובוודאי שמדובר ביומן האישי המוכר ביותר מאז ומעולם. כמעט כל אחד מאיתנו נתקל בילדותו בגרסה זו או אחרת מתוך האין ספור שפורסמו. יחד עם זאת מעטים מדי נחשפו לגרסה המלאה הכוללת גם קטעים אשר הושמטו מן הגרסאות המוקדמות מטעמים של צנעת הפרט בעיקר. עם השנים זכה הספר להכרה גם בזכות איכות הכתיבה והכישרון של אנה פרנק ולא רק ככזה המתעד את התקופה.

מדובר בספר חד פעמי ובדמות שממשיכה להעסיק יוצרים עד עצם היום הזה,   מ'סופר הצללים' של פיליפ רות ועד'תקווה' החדש של שלום אוסלנדר, עליו כתבתי כאן רק בשבוע שעבר.

(אנה פרנק – יומן, הנוסח המלא, הוצאת דביר, תרגום: קרלה פרלשטיין, 318 עמ')

ארץ אבות / רוברט האריס ואחד לחובבי התרחישים. מה היה קורה אילו לא גברו בעלות הברית על גרמניה וזו הייתה מנצחת את המלחמה? שוטר גרמני גרוש ומתוסכל שאף פעם לא ממש חיבב את המפלגה הנציונל-סוציאליסטית חוקר תעלומת רצח ועל הדרך מתחילות לעלות כמה פרשיות שהמשטר הנאצי מעדיף להסתיר מאזרחיו.

ברלין של הרייך השלישי בשנת 1964, היטלר חוגג יום הולדת 75 כאשר אירופה כולה נתונה תחת שליטתו. סביר להניח שלו מדובר היה בסיפור אמתי לא היה מי שיקרא את השורות הללו בעברית.

(ארץ אבות מאת רוברט האריס, הוצאת כנרת זמורה ביתן, תרגום: יונתן פרידמן, 319 עמ')